בפתח פרשת תרומה ביקש הקב"ה לרמז על האבחנה בין "תרומה"

 לבין "תרומתי".

 תרומה היא לכל עניין חומרי המשכן : החל מהכסף והזהב ועד שאר חומרים .

לפיכך לעניין אלו ההגדרה היא - תרו- מה".

 דהיינו תורו מה ליתן מכל אלה החומרים שפורטו  למשכן.

 מנגד תמיד זכרו את התרומה המשלימה  והכי חשובה .

והיא בבחינת "תרומתי". [תרומה שלי המועדפת בעיניי]

 התרומה המועדפת על הקב"ה.

 ומה היא אותה התרומה בבחינת "תרומתי" 

 אותה שמאת כל איש אשר "ידבנו" ליבו. 

 אל תקרא רק "ידבנו ליבו". אלא גם "ידאבנו ליבו.

כלומר יכאב לו ליבו למראה אחיו הנזקקים.

 החלכאים והנדכאים

 והוא נחלץ לתרום בעבורם ובמענה מידי. 

זו התרומה העליונה והכי חשובה  .

והקב"מכריז עליה בבחינת :  "תרומתי" .

 התרומה שלי אותה שמועדפת בעיניי

ובעניין זה של "תרומתי" אין רק את העניין של "תרו- מה"  .

כלומר בדקו מה חסר לנזקק. אלא היו עוד רגישים לחוש לעניין ה"מתי"

 היו עם יד על הדופק בבחינת גם "תרו- מתי" [תרומתי]

 לתן מענה בזמן מידי ודחוף על מנת לא לפספס את המועד

 את ה"מתי".

 משה אהרון