"וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן" (שמות כו, לה)

בפרשתנו מתוארים כלים שונים שהיו במשכן, שניים מהם: השולחן והמנורה, המייצגים על פי חז"ל שני תחומים מרכזיים:

המנורה - מבטאת את הרוח, החכמה והדעת. ואילו השולחן - מבטא את חיי הכלכלה, עולם העשייה.

הגמרא אומרת, הרוצה להחכים - ידרים, כי המנורה בדרום, והרוצה להעשיר - יצפין, כי השולחן בצפון.

השולחן - מייצג את עולם החומר, חיי העשייה, שגשוגם, ברכה כלכלית. אך לחיי העשייה יש חסרון - הם עוסקים בכוחות החומריים, המוגבלים והמצומצמים. כל עיסוק מעשי, חומרי, עלול לגרום "לשחיקה" ולהתרחקות ממקורו, מהחזון שמוביל אותו.

ומהצד השני, המנורה - מייצגת את עולם הרוח, החוכמה, הארת התורה בכל נתיבותיה, היא מלאה בחיוניות ומוציאה כל הזמן מבטים חדשים והדרכות חדשות.

שני התחומים הללו: עולם החומר ועולם הרוח, הם שני מקצועות בחיים. כל אחד דורש כישורים משלו, תכונות נפש משלו ודגשים משלו.

בבריאת האדם נאמר (בראשית ב, ז): "וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים".

באדם ישנם שני חלקים: חלק רוחני, אלוקי, וכמו שאמרו חז"ל: "מאן דנפח - מדיליה נפח (תרגום: כל הנופח - מעצמו הוא נופח)" - הקב"ה נפח באדם נשמה כביכול ממנו עצמו. ויש גם חלק גשמי - עפר מן האדמה.

הגוף הוא דבר גשמי, עפר מן האדמה כעצים ואבנים, לעומתו הנפש היא דבר רוחני. הרי שאלו שתי מציאויות שונות שאין שום קשר ביניהן. אם כן, כיצד ניתן לחבר גשמיות עם רוחניות? כיצד יתכן שהמושג הרוחני הנקרא "נשמה" יתחבר לאברים ולכוחות גשמיים?

ישנה ברכה מיוחדת על יצירת האדם, אותה אנו מברכים מספר פעמים ביום: "אשר יצר את האדם בחכמה". חתימת ברכה זו היא: "רופא כל בשר ומפליא לעשות", וכתב הרמ"א (או"ח ו'): "ומפליא לעשות - במה ששומר רוח האדם בעצמו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי". וודאי שכל מעשי ה' יתברך הם פלאי פלאים, כל פרט ופרט בבריאה - הכל פלא אחד מופלא ועצום. אולם הפלא הגדול מכולם, עליו נתייחדה ברכת "מפליא לעשות" - הוא חיבור הנפש עם הגוף, היוצר את היצירה ששמה "אדם". לכן דווקא על חיבור מופלא זה בין הגוף לנשמה נאמר "ומפליא לעשות", כי הביטוי "פלא" מורה על דבר שיש בו סתירה לחוקי הטבע.

הגוף מושך לחומריות, לתאוות ולהנאות העולם הזה, ואילו הנשמה מושכת לרוחניות. לאדם יש את הבחירה לבחור בין טוב לרע, לבחור בין התועלת הרוחנית לתועלת הגשמית. יכול האדם לעלות למדרגה הגבוהה ביותר, וכן גם להיפך, לרדת לתחתית המדרגה.

מטרת כל התורה כולה לבנות את האדם השלם - שילוב אמיתי בין חומר לרוח. אנו, עם ישראל, איננו מפרידים בין השגת הרוחניות לבד, לבין השגת הגשמיות לבד, אלא שאנו חפצים בחיבור ובהרכבה של שני הדברים כאחד - גשמיות עם רוחניות. מטרתנו לחיות את החיים הטבעיים, ובתוכם להכניס את הקדושה ואת הטהרה. זוהי צורת "אדם"!

את "הַשֻּׁולְחָן" ו"הַמְּנֹורָה" - עם ישראל מצווה להעמיד את שתי העולמות הללו זה נוכח זה - "וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן".

יש צורך שהמנורה והשולחן יראו זה את זה. עולם העשייה ועולם הרוח צריכים להיות קשורים ועומדים זה מול זה. ה"שולחן" לעולם יפנה לקבל את הדרכתו מן ה"מנורה", וה"מנורה" תמיד תדאג להיענות ולהקשיב לכל תביעות החיים העולות מן ה"שולחן".

"החיים" וה"תורה" - אנו מצווים להעמידם זה נוכח זה, ולגלות מהלך אמיתי ועמוק של שלימות והתאמה ביניהם, ועם כי לפעמים הדרך לגילוי אחדות זו ארוכה - יודעים אנו שתורתנו - "תורת חיים".

הרב עקיבא קשתיאל, מהאתר: "בני דוד" - http://www.bneidavid.org

הרב יוסף חיים דויד, מהאתר: "עדות ביהוסף" - https://behosef.co.il/