כ"ו שבט תשפ"ב

להבות אש קודש

לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה

פרשת יתרו[1] (תשפ"ב)

פרשתנו היא פרשת מהות ישראל ומקור חיות העולם כולו בנתינת התורה לישראל. מעמד הר סיני שהינו מעמד קביעות התורה לנצח בנשמות ישראל' היתה מלווה בקולות וברקים, וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו ה' בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן, ובדורנו עולה עשן כבשני אושויץ ומחנות ההשמדה אך מהם עולה באש חזקה ועוצמתית לאין שיעור, נשמותיהם של קדושי ישראל תורתם ואמונתם הצרופה של המושלכים בלהב אש, למען קדושת שמו יתברך אלקי החיים. לפנינו לקט פנינים זוהרות בורקות ומאירות מאש להט העסק בתורה של הקדושים ושרידי המחנות.

מה ענין קידוש לבנה אצל הר סיני?

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ (שמות כ' י"ז)

אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא, מי שמיע לך מאי 'הר סיני'? אמר ליה הר שנעשו נסים לישראל. אמר ליה הר ניסאי מיבעי ליה?! אלא הר שנעשה בו סימן טוב לישראל. (שבת פ"ט ע"א)

בספר עיון מנחם לרב מנחם סג"ל פולאק זצ"ל ביאורים לאגדות הש"ס כתב בביאור דברי חז"ל אלו וזלה"ק:

הנה אינו מבואר כאן מהו ה'סימן טוב' שנעשה בו. וי"ל עפ"י מה שאמרו חז"ל (נדרים כ' ע"א) בעבור תהיה יראתו על פניכם זו בושה, לבלתי תחטאו מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא. מיכן [זו הלשון בגמרא] אמרו סימן יפה לאדם שהוא ביישן [עכ"ל הגמרא].

אלמא דאז בשעת מתן תורה נטבעה ונתקעה בהם בישראל מידת בושה, וזהו הסימן טוב שנעשה בהם בהר סיני דהיא סימן יפה באדם. ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים בברכת קדוש לבנה 'סימן טוב ומזל טוב יהיה לנו ולכל ישראל'. כי מזל טוב יש לו לאדם אם הוא זוכה להון ועושר, אבל 'עשיר יענה עזות' כתיב [משלי י"ח כ"ג], והוא סימן רע, ואנו מתפללים סימן טוב, שהוא מדת בושה וגם מזל טוב שהוא עשירות יהיה לנו [ולכל ישראל]. עכ"ל הרב מנחם סג"ל פולאק[2] זצ"ל.

לימוד זכות על שנתם של ישראל לפני קבלת התורה

וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה (שמות י"ט ט"ז)

הרב צבי מייזליש זצ"ל בספרו שו"ת מקדשי השם  בחלק זר זהב (ח"ב בפרשתנו) כותב וזלה"ק: במדרש שיר השירים (פרשה א' י"ב) שהקב"ה הקדים לישראל שבבוקר ישנו להם ישראל כל אותו הלילה ובא הקב"ה ומצאן ישנים. התחיל מעמיד עליהן בקלאנין, הדא הוא דכתיב ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים, והיה משה מעורר לישראל ומוציאן לאפנתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה וכו' וזהו שמקנטרן ע"י ישעיהו (נ' ב') שנאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, עיי"ש. ותמהו המפרשים היתכן שכלל ישראל היו ישנים על אותו הלילה לפני קבלת התורה.

ואולי יש לומר דהענין כמו שאמר הגה"ק מאפטא ז"ל בעל האוהב ישראל (הובא באמרי יוסף פרשת קרח) שדקדק על אומרו, בוקר ויודע ה' את אשר לו [במדבר ט"ז ה'] למה דחה אותם עד בוקר דייקא. אכן כונתו היה כיוון שראה שתעו מדרך האמת ונלכדו ברשת היצר לכן רצה שימתינו עד בוקר ובלילה בעת שינתם כאשר הנשמה תצא מגופם ותשוטט למעלה, אז יקח נשמתם וירחץ אותם מטינופם לטהרם מטומאתם ומקליפתם, וממילא בבוקר כאשר יתעוררו משנתם ותחזור להם הנשמה המטוהרה יחזרו בתשובה ויתחרטו מחטאם ויפייסו את משה ואהרן, כי כן דרך הצדיקים אם רוצים לתקן איזה אדם ולטהר נשמתו אזי בלילה כאשר הנשמה יוצאת מהגוף בעת השינה יוכל לטהרה ולרחצה מכתמי טומאתה, וז"ש דייקא בוקר ויודע ה' את אשר לו.  

אכן לפי זה יש לדקדק למה באמת לא היה כן ולא תיקן משה רבינו ע"ה את נשמתם, לזה אמר דבאמת אילו היו ישנים בלילה אז היה עושה כן משה, אכן הם לא היו ישנים כל אותו הלילה וכמו שנאמר  (במדבר ט"ז י"ט) ויקהל עליהם קרח את כל העדה, ופירש רש"י, בדברי ליצנות. כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופיתה אותם כסבורים אתם שעלי לבדי אני מקפיד וכו' עיי"ש. הרי שלא היו ישנים ולכן לא היה יכול משה לרחוץ ולתקן נשמתם בלילה עכדה"ק [עד כאן דבריו הקדושים].

ולפי זה י"ל דזה היה כוונת כלל ישראל במה שישנו כל הלילה כי היה ליבם נשבר בקרבם אולי נשמתם אינה טהורה כראוי לקבלת התורה, לכן חשבו שטוב להם השינה כדי שמשה רבינו ע"ה יטהר נשמתם בעת השינה ויהיו מטוהרים בבוקר לקבלת התורה, עכ"ל הרב צבי מייזליש[3] זצ"ל בשו"ת מקדשי השם. 

טעם לשינוי סדר הדברות הראשונות בתהלים מהתורה

וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹקים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר. אָֽנֹכִ֖י֙ ה' אֱלקיךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים לֹֽ֣א יִהְיֶֽ֥ה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗י. (שמות כ' א'-ב')

בספר זכרון יעקב לרב יעקב אלימלך פאענט[4] זצ"ל הי"ד מבאר שינוי בסדר שתי הדברות הראשונות בין הכתובות בתורה לבין אלו שדוד המלך מביא בתהלים וזלה"ק: בספר קדושת יום טוב מדקדק מדוע שינה דוד המלך ע"ה (תהלים פ"א ט'-י"א) מסדר המקרא באמרו שְמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם־תִּֽשְׁמַֽע־לִֽי. לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר. אָנֹכִ֨י׀ ה' אֱלֹקיךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם...וצריך ביאור.

ונלע"ד לישב בדרך צחות דבני נח אינם מוזהרים שלא לעבוד בשיתוף, מה שאין כן ישראל מצווים להאמין באחדותו יתברך שמו ויתעלה. מעתה בשעת מתן תורה קודם שנאמר להם מצות 'אנכי' עדיין בני נח היו ולא היה מקום להזהיר אותם על 'לא יהיה לך' אך אח"כ כשאמר להם הקב"ה 'אנכי' כבר נכנסו תחת כנפי השכינה, ממילא בא הפקודה 'לא יהיה לך'. מה שאין כן לאח"כ [לאחר כך] בדוד המלך ע"ה יוכל להגיד קודם 'לא יהיה לך' דאם יאמר 'אנכי' עדיין לא הזהיר על השיתוף ע"כ הזהיר קודם על לא יהיה לך ובאופן זה יקבל עליו עול מלכותו יתברך שמו שלא יהיה ח"ו בכלל עובד בשיתוף.

ובפשיטות י"ל [יש לומר] דבשעת מתן תורה היה מן ההכרח להגיד קודם 'אנכי' לידע מה הוא המצוה ומפני מה אנו מחוייבים לקיים המצוה, ע"כ אמר מקודם 'אנכי ה' אלקיך' ואנו מצווים לקיים מצוותיו בגין דאיהו רב ושליט, ובפרט אשר הוצאתיך מארץ מצרים וקנה אותנו כמציל מזוטו של ים ועבדיו אנו, ממילא 'אם כבנים אם כעבדים' אנו מחוייבים לשמור ולעשות כל אשר יצוה לנו, ולא היה אפשר שתקדים שום מצוה למצוה זאת. מה שאין כן בדוד המלך ע"ה שפיר הקדים 'לא יהיה' ל'אנכי' בשיטתו בתהלים, 'סור מרע' ואח"כ 'עשה טוב'...עכ"ל הרב יעקב אלימלך פאנעט זצ"ל הי"ד.

האם לגרים יש עצם נסכוי?

הרב יצחק וייס[5] זצ"ל הי"ד אב"ד וורבוי מגדולי הונגריה שנספה בשואה, ידיו רב לו בכל תחומי התורה, ובספר השו"ת שיח יצחק (נדפס לאחר הרצחו) בנוסף לשאלות שמצויות בספרי השו"ת במרחבי ארבעת חלקי שו"ע, המראות את עוצם גדלותו ותפארת יקרו בעולם התורה, ישנן גם שאלות מעניינות יחודיות שאין עין הלומד רגילה לראותן, ואת מרחב בקיאותו של הרב, בים האין סופי של הספרות התורנית. אחת מהן היא לפנינו שיסוד תשובתה הוא מלימוד בסוגיה במסכת שבת העוסקת בקבלת התורה, ענינה הוא האם הגרים עתידין לעמוד בתחיית המתים, ואבן יסוד בתשובה היא בירור מעמדם של הגרים במעמד הר סיני, וזה לשון השאלה ותשובתה (שיח יצחק ח"ב סימן קצ"ז):

נשאלתי מבן יקיר לי, הבחור החשוב ישעי' ישראל אם גם לגרים יש עצם נסכוי הנקרא 'לוז' אשר ממנו הווה התחיה לאדם לעת תחיית המתים, המובא בארוכה ענינו בספר מטה משה (סימן תקי"ג) ובאליה רבה (סימן ש') וכן הגאון יעב"ץ בסדורו (סדר מוצ"ש מחיצה ז') ובספר קצור של"ה (מסכת שבת דיני מוצ"ש) מפרש שזה שיעור הכתוב ( תהלים ל"ד כ"א) שומר כל עצמותיו – לעת התחיה, אחת מהנה לא נשברה – ע"י עצם נסכוי הקיים לעד, ע"ש הלכות הבדלה.

[יסוד התשובה וביסוסה על מעמד הגרים במעמד הר סיני]

הנה, אני חקרתי אם הגרים יעמדו בתחיית המתים אשר עד עתה לא מצאתי מזה דבר בשום ספר. ולענ"ד מאחר שהגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, עיין טו"ז (או"ח מ"ו סעיף ד' ס"ק ה') על מה שגר יכול לומר 'שעשני גר' כיוון שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, כדאמרינן פרק ב' דיבמות (כ"ג ע"א), לכי מגייר גופא אחרינא הוא, ממילא שפיר עכשיו עשיה חדשה, כאילו בראו הוא יתברך עכשיו מחדש. ובזה מתרץ הט"ז קושיית הב"ח, וא"כ הרי הוא כאילו נולד ישראל. והנה חז"ל בשבת (קמ"ו ע"א) השמיעו דגם נשמתן של גרים היתה עומדת בהר סיני לעת מתן תורה, ע"ש. ובספר בית אלקים להמבי"ט[6] (שער היסודות פרק נ"א) כותב, באשר היה גם מיעוט באומות העולם אשר חפצו בתורה, כשהופיע הקב"ה בשעיר ופארן שיקבלו את התורה (עיין ב"ק ל"ח ע"א) והן הן נשמות הגרים [ע"כ עפ"י המבי"ט].

וכיוון שבשעת מתן תורה החיה הקב"ה לישראל, כי נפשם יצאה בדברי הקב"ה הי' דברות, והפיח מגן עדן טל עליהם וחיו (עפ"י שבת פ"ח ע"ב[7]) ומשם בא כח תחיית המתים לכל ישראל, כדאיתא בספרים הקדושים. וכיוון שגם נשמתן של גרים מזלייהו הוו בשעת מתן תורה, מסתמא כמו שקבלו התורה, כן בכח חיבורם לישראל אז וע"י זה יזכו גם הם לעתיד בזמן התחיה, מסתמא גם הגרים הם יקחו חלקם בתחיית המתים. ועיין בסוף מסכת גרים (פ"ד ה"ה. נדפס בש"ס בכרך של מסכת ע"ז) שלענין כמה דברים נקראו הגרים בשם 'ישראל'.

ועיין בספר מדבר קדמות [לחיד"א (מערכת ג' אות ג') וזלה"ק: בחון לשון הזהב] שאמרו רז"ל (יבמות ס"ב ע"א) גר שנתגייר, כקטן שנולד דמי, ולא אמרו גוי שנתגייר, להורות כי זאת לפנים ממעמד הר סיני שקבלנו את התורה, שם נמצא נפש הגר הזה הבא אחר זמן רב מאוד להתגייר. וכמו שאמרו חז"ל [שבת קמ"ו כמובא לעיל], דנפשות הגרים עמדו במעמד הר סיני. ונמצא שמאז הימים נפש זו עמדה ונשאת במעמד הנפלא של הר סיני, אלא דאשתהויי אשתהי עד הזמן הזה, ושפיר אמרו גר שנתגייר, עכ"ד [החיד"א].

וזה לשון קדשו דרבינו הרמ"ע [מפאנו] (עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח"א סימן ד') ואמנם במשמע המינוי [בתיבת וה' פקד את שרה[8]] פשוט ומבואר, שכשם שנתמנה אברהם אב המון גוים, כך היתה שרה אמנו אם כל חי, פירוש אם לכל איש חי – אלו הצדיקים שאפילו במיתתם קרויים חיים, וכל גרים העתידים  להתגייר בכלל הזה, עכל"ק.

[סיכום הרב בתשובתו]

ומסתמא כמו שהגרים נקראים חיים עבור צדקתם, לזאת גם במותם נקראו חיים, מסתמא יזכו ג"כ לתחיית המתים. עכ"ל הרב יצחק וייס אב"ד וורבוי זצ"ל הי"ד.