פרשת שמות - מדוע זכה משה  בשליחות גאולת ישראל ?

מאת: אהובה קליין.

חומש שמות - השני מתוך סידרת  חמישה חומשי תורה – ומהווה המשך לחומש בראשית ,לפי שהוא פותח ב - וו החיבור: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ". [שמות, א', א]

על פי 'דעת מקרא': המילה: "וְאֵלֶּה" מופיעה כדי להביא עניין חדש וגם כדי לחבר לחומש   'בראשית' שקדם לו – רומז : שכדי להבין את עיקר  העניין המסופר לקמן - שיעבוד מצרים ,יש להעלות בזיכרון דברים - שכבר הוזכרו בחומש - 'בראשית'  - שִׁבְעַת השורות הראשונות בפרשת שמות -  מהווים חזרה על מה שכתוב בפרשיות אחרונות של  החומש הראשון  כפי שהתורה מתארת שם: "כָּל-הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה, יֹצְאֵי יְרֵכוֹ, מִלְּבַד, נְשֵׁי בְנֵי-יַעֲקֹב--כָּל-נֶפֶשׁ, שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ. וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר-יֻלַּד-לוֹ בְמִצְרַיִם, נֶפֶשׁ שְׁנָיִם:  כָּל-הַנֶּפֶשׁ לְבֵית-יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה, שִׁבְעִים". [בראשית מ"ו, כ"ו, כ"ז]

כאן בפרשת שמות  נאמר: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.  רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה.  יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן. דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר.  וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם".

בספר המסורה העתיק הנקרא בשם:' דקדוקי הטעמים' [לרבי אהרון בן משה בן אשר] כתוב:" ספר שני "ואלה שמות"- הוא ספר יציאת מצרים והוא ספר הברית.

כלומר: חומש שמות מכונה בשלושה שמות:

'ואלה שמות',' ספר יציאת מצרים'  ,'ספר הברית'

'ספר יציאת מצרים'- הוא שמו של הספר בתרגום השבעים והשם הזה  בשינויים המתאימים - התקבל בתרגומים ללשונות האומות שבימינו דוגמת הספר: באנגלית:   Exodus

השם: 'ספר  יציאת מצרים'-  נקרא כך - היות ובחלקו הראשון של חומש שמות  – מסופר על יציאת מצרים.

'ספר הברית' לקוח מן הכתוב: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" [שמות  כ"ד, ז']

חומש בראשית מסיים בפסוק: "וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים; וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם".[בראשית נ', כ"ו]

חומש שמות  מתאר: "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא". כאן  פסוק זה מוסיף שלא רק יוסף נפטר, אלא אחיו של יוסף וכל הדור ההוא נפטרו.

בפרשת שמות  אנחנו נחשפים  לראשונה להולדת משה כפי שהכתוב מתאר:

"וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.  וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.  וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ". [שמות  ב, ב-ה]

"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹותָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו.  וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל". [שמות פרק ב ,י"א]

השאלות הן:

א] מהו  ייחוסו  המיוחד של משה?

ב] כיצד משה – הפך למנהיגם של ישראל והגיע לגדולה?

תשובות.

ייחוסו של משה:

קורות משה בתורה עד שעלה לגדולה - מעטות הן.

אך ישנה חשיבות גדולה מאד לגבי הוריו - כפי שהתורה מתארת: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי". [שמות ב', א] בכך התורה מדגישה - כי  משה היה ילוד אישה לעומת כל גיבורי המיתולוגיה - המיוחסים ל"בני אלים" ולהבדיל מדתות אחרות שגם להם מייחסים לידה בלתי "אנושית" התורה מייחסת חשיבות רבה לשורשה ומהותה של היהדות בכך: שהאדם גודל מלמטה כלפי מעלה. ולא הפוך- הוא נולד באופן טבעי ועליו לעלות לשורש האלוקי. הכוונה -לחיות את חייו על פי התורה הקדושה.

רש"י מסביר את המילים הבאות: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי".

האיש מבית לוי היה פרוד מאשתו - מפני גזירת פרעה להשליך כל בן ליאור.  אך בעקבות דברי בתו מרים שאמרה לו: גזרתך קשה משל פרעה, הרי פרעה גזר על הזכרים - אתה גוזר גם על הנקבות!

עקב כך הוא החזיר אליו את אשתו.

הגאון מברשוב בספרו: "מכתב לדוד" מדגיש: כי גדולתו של משה איננה  נובעת מייחוסו - כי אין התורה נקנית בירושה, היא נובעת מעמלו  והתעלותו הרוחנית.

אבן עזרא סובר: היות ובני ישראל התגוררו בערים שונות הוא יצא מעירו לעיר אחרת לשאת אישה.

הרמב"ן מפרש: כי התורה רוצה להדגיש: כי הוא לא חשש מגזרת פרעה ונשא אישה כדי להביא ילדים לעולם. וזאת על אף גזרתו של פרעה להשליך כל בן הילוד ליאור.

פרט נוסף מעניין הוא: שמשה גדל והתחנך בבית פרעה- התורה מתארת כיצד זה קרה- אך אינה מסבירה לנו – לשם מה זה קרה?

הרב סורצקין ב:"אוזנים לתורה" סבור : כי מטרת התורה להראות:  כי: "עצת ה' היא תקום"!

פרעה גוזר להשליך את הבנים ליאור ודווקא בביתו של רשע זה גודל ומתחנך  משה - כך הקב"ה מגלגל את העניינים. משה ניצל על ידי בת פרעה ואחר כך מבית זה הוא יוצא אל אחיו ומקבל את שליחותו - מה' לגאול את ישראל  ולקבל תורה בסיני.

ה"אבן עזרא" מסביר את הסיבות לגידולו של משה בבית פרעה באופן הבא:

א] "אולי סיבב ה' שיגדל משה בבית מלכות- להיות נפשו על מדרגת הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג מצרי בעבור שעשה חמס, והושיע בנות מדיין מהרועים - בעבור שהיו עושים חמס להשקות צאנם מהמים שלו" וכאן הכוונה בדברי אבן עזרא - שאם  משה היה גדל ומתחנך בבית יהודים- היו תכונותיו "גלותיות" ולא היה מסוגל לפעולות של אומץ לב. לכן דאג ה' - שמשה יגדל בבית שאין בו פחד מפני בשר ודם, כך יהיה בעל אומץ לפעול בגדולה.

ב] "אילו היה גדל בין אחים ויכירוהו מנעוריו, לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם" - פרושו של דבר: כי מבחינה פסיכולוגית אנשים שמכירים אותו מקרוב - אינם יכולים לכבדו בגודל שיעור קומתו , הוא נחשב לאחד מהם ואינם מוכנים לקבל את מרותו.

אברבנאל גם מפרש באופן דומה ומסביר: כי בבית פרעה למד משה גינוני מלכות ,אך מדגיש כי משה – על פי טבעו, התנהגותו ומעשיו - היה צדיק , ישר וגדול לב ואלו  מצוות הראויות  ואופייניות לנביא ומכינות אותו לקראת נבואת אמת !

הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: וַיְהִי הַיּוֹם וּפַרְעֹה יוֹשֵׁב לֶאֱכֹל וְאַלְפַּרְעוֹנִית הַמַּלְכָּה יוֹשֶׁבֶת לִימִינוֹ וּבַתְיָה [בַּת פַּרְעֹה] יוֹשֶׁבֶת לִשְׂמֹאלוֹ וּמֹשֶׁה יוֹשֵׁב בְּחֵיקָהּ. וּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וְכָל בָּנָיו וְשָׂרֵי הַמְּלוּכָה יוֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְיִשְׁלַח מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיָּסַר אֶת הַעֲתָרָה[הַכֶּתֶר] מֵעַל רֹאשׁ פַּרְעֹה וְיִיתן אוֹתָהּ בְּרֹאשׁוֹ, וְיִרְאוּ הַשָּׂרִים וְהַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה וְיִתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל חַרְטֻמָּיו: הֲלֹא תַּגִּידוּ לִי מָה- מִשְׁפָּט הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה הַיֶּלֶד הַקָּטֹן הַזֶּה?

וַיַּעַן בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: יִזְכֹּר- נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלַם וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ אֲשֶׁר הֻגַּד לוֹ: וְיֶדַע אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי לָקֹחַ יִקַּח הַיֶּלֶד הַזֶּה מַלְכוּתוֹ מִמֶּנּוּ וּמָלַךְ תַּחְתָּיו. וְהִשְׁחִית אֶת כָּל הָאָרֶץ! וְעַתָּה יְצַווֶּה אֶת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת הַיֶּלֶד וְלֹא יִהְיֶה לוֹ לַמּוֹקֵשׁ.

וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: אַל נָא יִשְׁפֹּךְ הַמֶּלֶךְ אֶת דַּם הַיֶּלֶד בְּטֶרֶם  לֹא נִסָּהוּ וְיָדַע כִּי בְּזָדוֹן עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

וְעַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם  עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לַעֲשׂוֹת אֶת עֲצָתִי, יָבִיאוּ נָא קְעָרָה מְלֵאָה גַּחֲלֵי אֵשׁ וְאַבְנֵי שֹׁהַם [אֲבָנִים יְקָרוֹת] וְשַׂמְנוּ אוֹתָהּ לִפְנֵי הַיֶּלֶד וְאָמַרְנוּ לוֹ: קְחָה אֶת הַטּוֹב בְּעֵינְךָ! וְהָיָה כִּי יִשְׁלַח אֶת יָדוֹ וְלָקַח אֶת הָאֲבָנִים הַיְּקָרוֹת וְיָדַעְנוּ כִּי מֵחָכְמָה עָשָׂה הַיֶּלֶד אֶת הַדָּבָר," בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: כִּי מֹשֶׁה  לָקַח אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע בָּא הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל וְהִטָּה אֶת יָדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אֶל עֵבֶר גַּחֲלֵי הָאֵשׁ וְהוּא הִכְנִיס זֹאת לְפִיו וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן.

 משה הופך למנהיג.

נאמר: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹותָם";

רש"י  מפרש: הרי כבר היה כתוב :"ויגדל הילד" אלא  שהוא גדל  בשני כיוונים:

א] גדל בקומה.

ב] הגיע לגדולה לפי שפרעה מינה אותו על ביתו. [תנחומא  וארא י"ז]

רשי" מסביר:  כי "וירא בסבלותם" היה משה מתבונן ומרחם על סבלם של בני ישראל – הוא הרגיש את צערם של ישראל ונתן את ליבו לצער הזה.

הרמב"ן מפרש באופן דומה:  "וירא" הראיה של משה הייתה כפשוטה- הוא הלך לראות ולהכיר את אחיו - אחרי שנודע למשה כי הוא שייך לעם היהודי - הוא  נדהם לראות את סבלם של היהודים.

אברבנאל סובר: כי דבקה נפשו של  משה ביוכבד מניקתו ובניה, אחרי שכבר משה גדל - נודע לו מהם - כי בנם ואחיהם הוא,  מחליט לצאת מארמון בית המלכות לראות את  אחיו העבריים, שנמצאו בבנייני המלך מחוץ לעיר.

החת"ם סופר מבהיר כי בפסוק: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה" – רוצה התורה לבאר, מדוע ובגלל מה זכה  משה להיות   גדול  בעיני ה' עד שהוטל עליו להיות שליח הגואל את ישראל?

התשובה לכך היא: מפני שהוא השתתף בצער אחיו וראה את הסבל שלהם!  רעיון זה נאמר בדברי חז"ל בבראשית רבה: "אמר הקב"ה: אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערם של ישראל ונהגת בהם מנהג אחים, אני מניח את העליונים והתחתונים ומדבר אתך, הדא הוא דכתיב" [ וירא ה' כי סר לראות"- ראה ה' שמשה עזב את עסקיו כדי להתבונן בסבלם של ישראל לפיכך נאמר: "וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" [להלן ,ג, ד] בהופעת הסנה הבוער ה' מראה למשה כי גם הוא כביכול בדומה למשה מיצר בצרתם של ישראל.

 לסיכום, ניתן להסיק: כי אומנם למשה - היה יחוס שהשתייך לשבט לוי - אך עלייתו בסולם המנהיגות - עד כדי  הגעת זכייתו להתמנות לשליח גואל ישראל נבעה - מתוך התנהגותו , התעניינותו , מעשיו הטובים – ומידות הענווה והרחמים שהיו לו.

 ויפים וחשובים דברי הכתוב:

"וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹותָם"- משה יורד אל אחיו ובכך ניכר בו שהוא מנהיג גדול - אשר אינו מסתגר בד' אמותיו - אלא יורד אל אחיו !

* את הציורים לפרשה- ניתן לראות בבלוג: "בראי התנ"ך "

http://ahuvaklein.blogspot.com/