"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא נראה אליך ה'” וגו' (שמות ד,א). [ראה את הלימוד המוסרי – על היחס הראוי לבנ"י, ב'הגלות והגאולה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א]. מה שנאמר בנ"ך יש לו יסוד רמוז בתורה, כמו שאומר ר"י: 'יתיב רבי יוחנן וקא מתמה, אמר: מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא?' (תענית ט,א). שזה מובן ע"פ דברי היהודי הקדוש שאמר שמה שנאמר בנביא זה התלבשות של אותיות התורה: 'כי באמת כל התורה היא צירופי שמותיו ית', וכל הנביאים נתנבאו ב'כה' אמר ה', היינו כפי הצירוף שהיה אז מאותיות התורה, כפי מעמד ומדרגת ישראל שבאותו הדור, כן היו מקבלים את נבואתם … והנביאים קיבלו נבואתם באותו זמן ואותו הדור, כפי הראוי לישראל באותו הדור כן ממש נתלבשו צירופי התורה באותיות הללו לנביאים' וכו' (היהודי הקדוש "מטות"), שכך נראה שגם בכתובים זה קשור לגילויים של אותיות התורה (רק שבדרגת כתובים הנמוך מנביאים), ולכן בעצם כיון שהיסוד להם הוא התורה, אז חייב להיות בתורה רמז לנאמר בנ"ך. נראה שכאן אצל משה שטען רעה על בנ"י זה התגלה בהמשך בנביאים. משה טען שבנ"י לא יאמינו לו, שזה הוצאת לשוה"ר עליהם: '"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי”. אותה שעה דבר משה שלא כהוגן, הקדוש ברוך הוא אמר לו (שמות ג, יח): "ושמעו לקולך”, והוא אמר: "והן לא יאמינו לי”. מיד השיבו הקדוש ברוך הוא בשיטתו, נתן לו אותות לפי דבריו, ראה מה כתיב אחריו: "ויאמר ה' אליו מזה בידך? ויאמר: מטה”, כלומר מזה שבידך אתה צריך ללקות, שאתה מוציא שם רע על בני, הם מאמינים בני מאמינים. מאמינים, שנאמר (שם ד, לא): "ויאמן העם”. בני מאמינים, שנאמר (בראשית טו, ו) "והאמין בה'”. תפש משה מעשה הנחש, שהוציא לשון הרע על בוראו, שנאמר (שם ג, ה): "כי יודע אלקים”, כשם שלקה הנחש, כך זה עתיד ללקות. ראה מה כתיב: "ויאמר: השליכהו ארצה, וישליכהו ארצה ויהי לנחש”, לפי שעשה מעשה נחש, לכך הראה לו את הנחש, כלומר עשית מעשה של זה … "ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג” לקח את שלו, על שהלשין' (שמו”ר ג,יב-יג). משה דיבר שלא כראוי על בנ"י וה' הגיב בכעין עונש. ה' נתן שלושה סימנים למשה (נחש, צרעת והפיכת מים לדם), כיון שמשה אמר בלשון משולשת: א. “והן לא יאמינו לי". ב. “ולא ישמעו בקולי". ג. “כי יאמרו לא נראה אליך ה'”. לכן כנגד שלא יאמינו לו זה בא בגילוי של נחש, כנגד שחוה האמינה לנחש שה' אוסר את האכילה מעץ הדעת כדי שלא יחכימו. בנוסף בעקבות חטא עץ הדעת נעשתה הדעה הישרה מעוותת, ולכן בשל כך בנ”י לא יאמינו למשה שנשלח להוציאם כי אין להם דעה ישרה באמונה. כנגד שלא ישמעו זהו כמצורע, שהוא מחוץ למחנה רחוק מאנשים אחרים (שזה כעונש על שהרחיק בלשוה"ר בין אנשים), ולכן לא שומעים אותו. בנוסף במצורע יש דין: '"וטמא טמא יקרא" – משמיע שהוא טמא ויפרשו ממנו' (רש"י; ויקרא יג,מה), שזהו עניין שמיעה במצורע. כנגד שיאמרו שה' לא נגלה אליו זהו הפיכת מים לדם, שמראה שה' בורא העולם ומנהיגו ושולט בו, והוא נגלה אליו ושלחו (וכן הפיכת המים לדם מרמז למכת דם ביאור שהיה אלוה למצרים, שהוכה והוכח שאינו אלוה, כרמז שה' שהוא האלקים האמיתים נגלה אליו). נראה שכנגד גילוי זה בתורה יש גילוי בשלושה נביאים שנענשו על דיבור רע על ישראל: 'אמר לו הקדוש ברוך הוא: ישעיה, בנפשך את רשאי לומר "כי איש טמא שפתים אנכי”, ניחא; שמא "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב"?! אתמהא! תא חמי מה כתיב תמן: "ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה". אמר רב שמואל: 'רצפה' רוץ פה, רצוץ פה למי שאמר דלטוריא על בני. ודכוותיה כתיב באליהו: שנאמר: (מלכים א יט) "ויאמר קנא קנאתי לה' אלקי ישראל, כי עזבו בריתך בני ישראל”, אמר לו הקדוש ברוך הוא: בריתי! שמא בריתך?. "ואת מזבחותיך הרסו”, אמר לו: מזבחותי! שמא מזבחותיך?. "ואת נביאיך הרגו בחרב”. אמר לו: נביאי! ואת מה איכפת לך? אמר לו: "ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה”. תא חמי, מה כתיב תמן? "ויבט והנה מראשותיו עוגות רצפים”. מה הוא רצפים? אמר רבי שמואל בר נחמן: רוץ פה, רצוץ פיות בכל מי שאמר דילטורייא על בני' (שהש"ר א,ו). ישעיהו ואליהו דיברו רעה על בנ"י כעין משה, ולכן כמו שבמשה אמר שלא יאמינו ונענש שברח מפחד הנחש (שנרמז לו שחטא וראוי ללקות מהמטה ["מזה”], שזהו מה שנענש בבריחתו מהפחד. אמנם בפשט המדרש הכוונה לרמז שיענש על שדיבר לשוה”ר כנחש [מזה שדיברת לשוה”ר], שזהו שנענש בצרעת כעין שנענש כך הנחש: 'אמר לו מה הנחש כשהלשין הכיתי אותו בצרעת' וכו'), שכך אליהו טען שאינם מאמינים בה', שלכן עושים את כל הרעות שאמר, והוא ברח כדי שלא יהרגוהו, שזהו טענתו שרוצים להרגו שחשש מזה, כנחש שמשה פחד שיכישו וברח ממנו, ונענש ללכת ולהחליפו באלישע, שזהו כמשה שנס מהמקום מפחד הנחש. ישעיהו טען שבנ"י טמאי שפתיים, שזהו כעין טענת משה שלא ישמעו לו (ששניהם זה בדיבור), ומשה נענש בגופו בצרעת, וכך ישעיהו נענש שהמלאך שם בפיו גחלים ("ויגע על פי" [ישעיהו ו,ז]). נביא נוסף שנעשה בדומה זהו הושע שאמר לקב"ה שיחליף את בנ"י באחרים, ולכן ה' אמר לו לקחת אשה זונה וכו' ואח"כ אמר לו לגרשה (והושע לא יכל) כדי שיווכח שהיה צריך לבקש רחמים על בנ"י (פסחים פז,א-ב). שזה כנגד דברי משה שבנ"י יטענו שה' לא נראה אליו, שאמירה זו טוענת על כעין שיש נתק בין בנ"י והקב"ה, שכך בנ"י חוטאים ומתעלמים מציווי ה' (וכן כאילו ה' לא נגלה עלינו וציוונו תו"מ), שזהו האמירה של ה' שבנ"י חטאו; וכן הושע אמר לה' שיחליפנו בעם אחר, שזהו נתק מהחיבור שיש בין ה' ובנ”י. כנגד זה המים נהפכים לדם, כעין רמז לזרע ודם האישה, שהושע הצטווה והוליד מהאשה זונה ילדים וכו', שזהו התגובה על תשובתו, כעין שמשה קיבל תגובה על דבריו.