“ויאמר פרעה אל יוסף אמר אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען. וקחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ” (בראשית מה,יז-יח). "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים" (שמות יב,לו), '(שמות יב, לו) "וינצלו את מצרים" – א"ר אמי: מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן. ור"ל אמר: עשאוה כמצולה שאין בה דגים' (ברכות ט,ב). 'כמצודה שאין בה דגן - דרך ציידי עופות לזרוק דגן תחת מצודות כדי שיבאו עופות ונלכדין, וכשאין בה דגן אין עוף פונה אליה, כך ריקנו המצרים מכל ממונם. וינצלו כתרגומו ורוקינו. כמצולה שאין בה דגים - כמו מצולות ים, כלומר בתוך התהום אין מצויין דגים אלא על שפת הים היכא דאיכא מזון' (רש"י). מה העניין להביא שני אפשרויות, מה זה משנה הרי בשני הדברים נמשל על שרוקנו את מצרים לגמרי? שמעתי בשיעור של הרב שמואל אליהו שליט"א שבנ"י ירדו למצרים כדי להתרבות שם (לקבל משם כח ריבוי) וכדי לקבל את הכח של לגדל גידולי קרקע, לעומת שקודם היו בכח של רועי צאן, כמו אמרו לפרעה: "ויאמרו אל פרעה רעה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו" (בראשית מז,ג). נראה לומר ע”פ זה שכשיצאו ממצרים יצאו עם ממון מצרים, אבל גם יצאו בעם רב ועם לימוד של ישוב ארץ – היכולת לגדל גידולי קרקע, שכך כבר אינם רק רועי צאן שנעים ממקום למקום ע"פ המרעה (כמו אחי יוסף שהלכו לרעות את הצאן רחוק), אלא יושבים היטב במקומם ומגדלים שם חקלאות, שכך עכשיו יכולים להיכנס ולהתיישב כראוי בארץ – בהאחזות איתנה בקרקע. לכן בהקשר לפס' שיצאו עם רכוש גדול, שכך עכשיו יכולים להיכנס לארץ עם ממון רב ולהתיישב כראוי (שע"י הממון הרב יכולים ליישב ולהתפתח כראוי [ואין להם מה לחפש במצרים ששיעבדו אותם, ואף רוקנוה, ולכן יפעלו בא”י; ובפרט שאחרי שרוקנוה לא יעיזו לחזור לשם]), רמזו חז"ל גם על החקלאות שבה נאחזים בארץ, וכן שהם אנשים רבים ולכן הם יכולים ליישב את כל א"י (שלא חסר אנשים כדי להתפרס בכל הארץ). [בנוסף לעניין הכללי כאגב לנאמר שלקחו ממצרים, שגם רומזים מה עוד לקחו מהיותם במצרים, שזהו שפרו ורבו וחקלאות]. לזה באו חז"ל והמשילו את ניצול מצרים ע"י מצודה בלי דגן, כרמז שהם לקחו את הדגן – שעכשיו יש בהם את הלימוד של היכולת ליישב את הקרקע בגידולים (ונרמז במצודה של ציפורים כרמז ליציאת מצרים: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים" [שמות יט,ד]). בנוסף הם עכשיו רבים, שהתרבו במצרים, וזה נרמז בדגים שהם פרים ורבים ואין בהם מחסור ('כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם' [רש"י; בראשית מח,טז]), לכן נרמז שאין בהם דגים, שבנ"י הם הדגים שיצאו – הם יצאו בהיותם רבים (ונרמז במצולה, כרמז שביציאת מצרים היה גם קריעת ים סוף, שגם משם הוסיפו ממון: ' … והיו מוטות ומרכבות רצות ונכנסות בעל כורחן, שהיו של כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, כדי שיטלו ישראל את הבזה' [תנחומא "בשלח" סימן כג], שגם זה חלק מניצול מצרים, שגם מה שלא לקחו מהממון כמו מרכבות הצבא שאותם לא יכלו לקחת – שלא היו משאילים להם אותם, גם זה נכלל בניצול מצרים בפס', שרומז שבסופו של דבר ניצלו הכל, ע”י התוספת שקיבלו בקריעת ים סוף). (אולי ר"ל הוא שאומר את המשל בדגים, רמז לפריה, כיון שהוא חזר בתשובה בעקבות אשתו – ע"י שר"י הביא לו את אחותו. ור"א המשיל בדגן, רמז לחקלאות והאחזות בקרקע, שמסופר עליו שנשלח לבדוק שיש סופרים בארץ, שהם השומרים האמיתים על הישובים – הם הכח שבזכותם יכולים להאחז במקום [יר' חגיגה א,ז] או שעל בית דינו נאמר 'וכרב אמי ורב אסי דאלימי לאפקועי ממונא' [גיטין לו,ב], שהיה בו מעלה מיוחדת של כוח דיני ממונות, ולכן הוא שרמז על גידולי קרקע, שהם לפעמים שייכים לדיני ממונות [כשרבים עליהם]). פרעה היה השליח לכל זה, אמנם ללא ידיעתו, אבל הוא השליח משמים, שהוא זה שיעץ להביא את יעקב ומשפחתו למצרים, ועשו על פיו: “ויאמר פרעה אל יוסף אמר אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען. וקחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ. ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם. ועינכם אל תחס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא. ויעשו כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה ויתן להם צדה לדרך” (בראשית מה,יז-כא). לכן בשמו רמוז מה יקבלו בנ"י במצרים: פרעה = ע' פרה – ששבעים הנפש של בית יעקב יפרו במצרים. פרעה = העפר – שידעו ויתרגלו להשתמש בקרקע, בעפר, להצמחת גידולי השדה; וכן 'ה' עפר', שידעו להשתמש בעפר לגדל ה' מיני דגן שהוא עיקר המאכל. לכן נראה שגם בחלומות פרעה רמוזים הדברים (שהרי בעקבות החלומות התגלגל שירדו למצרים, כך שיש בו יסוד להם), בחלום הפרות זה כרמז לפריה ורביה, פרה מלשון פריה; וחלום השבולים זהו כנגד גידולי קרקע. אולי גם ברמז שנאמר "וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ" (שמות א,יב), שזה מלמד: '"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" – כן רבו וכן פרצו מיבעי ליה? אמר ר"ל: רוח הקדש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ' (סוטה יא,א), שרוה"ק מבשרת על מה שיהיה, ולכן זה גם ברמז שיתקיימו בהם שני הדברים. ש"ירבה" זהו הריבוי, ו"יפרוץ" מרמז להרחבת מקום (פריצה מעבר למקומו), שזה כרמז שמקבלים כח להתחזק בקרקע, שזהו ע"י גידולי קרקע (ולכן מיד נאמר "ויקוצו מפני בנ”י", ודרשו חז"ל '"ויקוצו מפני בני ישראל" – מלמד שהיו דומין בעיניהם כקוצים' [שם], כרמז לגדל בקרקע). אולי גם נרמז שפרעה שיעבד את ישראל "ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס" (שמות א,יא), שבנו שתי ערים, כרמז לשני העניינים שחלים עליהם, שזהו "מסכנות"; שרומז לגידולי קרקע: "ומסכנות לתבואת דגן" וגו' (דה"י ב לב,כח), וכן רומז לפריה, כעין רמז בנאמר: "ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סכנת ושכבה בחיקך" וגו' (מלכים א א,ב).