"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְיִשְׂרָאֵל... אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם-עָלֹה"

(בראשית מו, ב-ד)

הרב קוק זצ"ל בכתביו מעלה דיון עקרוני בדבר הזהות הלאומית של ישראל - האם עם ישראל הינו עם ככל העמים, אלא שיש לו מדרגה נוספת על אומות העולם - כלומר, האם היהדות בנויה כקומה שניה על בסיס קומת קרקע אנושית, או שהוא יצירה חדשה ונבדלת לגמרי מן העמים - בניין אחר לחלוטין מן היסוד (אורות, אורות ישראל, ה, ח): "צורתם של ישראל צריכה להתברר - אם האנושיות הכללית של תוכן האדם עומדת היא בצביונה כמו שהיא אצל כל העמים ועליה נבנתה הצורה הישראלית המיחדתה, או שמעקב ועד ראש הכל הוא מיוחד".

בהמשך דבריו מבאר הרב קוק שלפני יציאת מצרים עם ישראל היה בבסיסו כשאר העמים רק שהיה לו יתרון של קדושה דוגמת נבואה שהופיעה רק בו. החידוש ביציאת מצרים היה הפיכת ישראל למדרגה אחרת לגמרי (שם, ח): "נראה הדבר שמקודם נערך הדבר שצורת האדם תשתלם בכללותה, ובתור תוספת ויתרון יגלה על האומה המיוחדת רוחה המפואר בהדרת קודש. אבל נתקלקלו העניינים ורוח האדם שקע כל כך בכלל, עד שלא היה החול יכול להעשות בסיס לקודש אלא אם כן יקלקל אותו, והוכרחה גלות מצרים לבא בתור כור הברזל, שצירפה את צד האדם שבישראל, עד שנעשה לבריה חדשה, וצורתו החולית נתטשטשה לגמרי... לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית".

בתחילה עלה במחשבה שתהיה האנושות בסיס ליהדות ויחד יהוו הם בנין מפואר. אך בפועל הושחת הבסיס האנושי עד כדי כך ששוב לא צלח להיות בסיס, המציאות האנושית הכללית התנהלה בצורה עקומה לדאבון לב, ולכן זהותו המיוחדת של עם ישראל איננה יכולה להתבסס עליה, הגענו למצב שהחול לא מסוגל לשאת עליו את הקודש, אלא רק לאחר שהוא ייהרס. כל עצמה של גלות מצרים לא באה, אלא לבטל את השורשים האנושיים שהרקיבו ולהתחיל מבראשית. גלות מצרים היתה מעין 'כור ברזל' כדי לחולל שינוי ולבסס את הקודש, וזה השינוי שחל על עם ישראל במצרים. מעין הריסה שמאפשרת בניה מחודשת של הכל.

מצרים מייצגת את האנושות המתקדמת, המפותחת מכולם בחוכמה, בתרבות ובמדע, אבל היא גם משקפת את פניה הלא יפות של אנושות קלוקלת, רעה ושפלה. עם ישראל לא יכול לבנות את קומתו על בסיס אנושות שכזו. אך דווקא משום כך הוא נדרש לרדת למצרים ולהיפגש עם החידלון המצרי, עם הריק השורר בזהות האנושית הבסיסית. באמצעות החיכוך עם מצרים, יתברר לדורות שעם ישראל לא יכול להסתמך על התרבות האנושית הכללית לשם בניית קומתו הייחודית - עליו להקימה לבדו מהמסד ועד הטפחות.

יוסף הוא הראשון היורד למצרים. יוסף מהווה מודל למטרה שבירידת מצרים. יוסף אינו מתפשר על קומת האדם שבו ואינו מאפשר לתרבות המצרית הקלוקלת לחלחל לתוך אישיותו. כאשר אשת פוטיפר ניסתה שוב ושוב לפתות אותו, יוסף לו נופל לפיתויי אשת פוטיפר ואומר לה (בראשית לט, ט): "וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵא-לֹהִים", יוסף שומר על האנושיות במקום בו היא נרמסת, ובכך מציב לנו מעשה אבות סימן לבנים - ההבנה שבכדי ליצור ממלכת כוהנים, עלינו להתנער ולא להתפתות מכל המרכיבים האנושיים המקולקלים שחיים בסביבה.

גלות מצרים נדרשה בכדי להתנקות מן הזוהמה שדבקה במין האנושי. עם ישראל יורד למצרים על מנת להתחיל מהתחלה, על מנת להיברא ולברוא יחד עמו את האנושות מחדש, כפי שמציין רבי יהודה הלוי שעם ישראל מהווה מדרגה אחרת בבריאה (כוזרי א, מא-מג): "מדרגה שתבדיל את בעליה הבדל עצמי, כהבדל האדם מן הבהמה". עם ישראל הינו עם חדש שמייצג ומופיע תכונות אחרות בעולם שבין העיקריות שבהן נמצאת היכולת לחבר בין הקודש והחול.

לאורך ההיסטוריה יפגיש אותנו הקב"ה עם כל מיני סוגים של "מצרים" המתגלים באמצעות עמים אחרים: בבלים, פרסים, רומאים, יוונים ועד ימינו, ומהם אנו מצווים להיבדל (ויקרא יח, ג): "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ", וכשם שנכונים הדברים באומה בכללה, נכונים הם גם בכל אדם ואדם.

הרב יהושע ויצמן, מהאתר: "ישיבת ההסדר מעלות יעקב" - https://yesmalot.co.il/ , הרב יהודה שביב זצ"ל, מהאתר: "תורת הר עציון" - https://www.etzion.org.il/ , הרב אליעזר קשתיאל, מהספר "סימן לבנים - שיחות פרשת שבוע" , הרב אלישע אבינר, מהאתר: "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים" - http://www.ybm.org.il/ , מהאתר: "ישיבה" - https://www.yeshiva.org.il/