"ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר" (בראשית מא,א). ' … ולא היה צריך לעשות שם אלא עשר שנים, ולמה הוסיפו לו שם ב' שנים? אמר הקב"ה: אתה השלכת בטחוני ובטחת בשר המשקים, ואמרת לו שתי זכירות – "כי אם זכרתני והזכרתני", תשתכח ב' שנים בבית הסהר. לכך כתיב "ויהי מקץ שנתים ימים" ב' שנים ליציאת שר המשקים מבית הסהר. אמר ריב"ל: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטייה, והקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך” (ירמיה, ל). יוסף לא נמכר אלא על ידי חלום, שנאמר "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא לכו ונמכרנו" וגו', ולא מלך אלא ע"י חלום, שנאמר "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם"' (תנחומא "וישב" סימן ט). בגלל שיוסף אמר לשר המשקים שיזכרהו – שיפעל להוציאו מהכלא, ואמר זאת בלשון כפולה אז נענש וישב עוד שנתיים בכלא, כשמראש היה צריך להיות רק עשר שנים (ראה ב'מעשי אבות-ב' – 'בטחון בד' והשתדלות', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, שמסביר במה חטא יוסף, הרי וודאי שהיה צריך לפעול כדי לצאת מהכלא...). מה העניין שיוסף היה צריך להיות בכלא דווקא י' שנים? וכן אם התווספו לו שנתיים אז כנראה שגם בזה יש נקודה שזה היה קצת ראוי לקרות (אע"פ שאפשר שנענש על שאמר לשר המשקים, ולא שיש בזה גילוי שיש מקום לעוד שנתיים)? בתנחומא מביאים מיד שה' מכה ומרפא באותו דבר, שזהו בחלום, שנמכר בגלל חלום ועלה לגדולה בגלל חלום. שבפשטות זו אמירה כללית על מעלת דרכי ה', שמראה את מעלת ה' (שלא צריך להשתמש במרפא אחר, אלא במה שמכה זה גם המרפא, שזה מראה את גדולת שלטון ה', שאינו צריך להשתמש ברפואה כאדם, שיש דבר שמכה ויש דבר שמרפא, אלא הכל ממנו, ולכן המכה והרפואה זה מאותו הדבר. וכן מרמז שאין רעה, אלא הכל בשורשו לטובה מה', ולכן המכה היא גם הרפואה, שכאן עלה לגדולה בעקבות החלום, כמו שנמכר בעקבות חלום, ובעקבות שנמכר בסוף התגלגל להיות משנה למלך [דרך חלום, שזה מדגיש את הקשר, שכך הכל התגלגל מההתחלה בשביל זה], כך שיצא לטובה). אולם נראה שגם בא לרמז כאן שיסוד יציאתו מהכלא לגדולה זה כמו הדבר שבגללו נמכר, שזהו בגלל החלום, כך שמלמד שכל עניין היותו בעבדות במצרים קשור לחלומו, שבגללו נמכר והורד. לכן נראה שגם עניין היותו בכלא י' שנים קשור לחלומו. יוסף עמד לפני פרעה בגיל 30 ("ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים" [בראשית מא,מו]), ונמכר בגיל 17 ("אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה" וגו' [שם לז,ב]), כך שיוצא שהיה באמצע שנה אחת עבד לפוטיפר, וי"ב שנה בכלא. נראה שזה גילוי כנגד חלומו, שגרם ע"י חלומותיו שאחיו יכעסו וישנאוהו, ולכן נענש על כך, שמשנאתם מכרוהו לעבד, ולכן התגלה בזה עבדות כנגד החלום שגרם לזה (ואף בחלום חלם שהוא מלך, ולכן עונשו בהיפוכו – בהיותו עבד). בחלומו יוסף חלם: “והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי" (שם, ז). יוסף חלם שאחת עשרה אלומות משתחוות לו, שזה כנגד אחד עשר אחיו. והנה אחד מהם הוא בנימין, שהוא לא כעס על יוסף, שהרי אהבו עד שלכן קרא לבניו על שמו (סוטה לו,ב), כך שלא כעס על החלומות. אולם בכ"ז כיון שהזכירו וזה חלק ממה שגרם כעס לאחים, אז נענש גם על זה, אולם בצורה יותר קלה יחסית. לכן שנה אחת היה עבד לפוטיפר, שיחסית היה מצבו טוב שם; כך שמצד אחד היה עבד, שזה עונש על חלומו, אבל במציאות היה לו שפע טוב, כיון שבנימין לא כעס עליו. אבל אח"כ היה י' שנים כנגד שאר עשרת אחיו שכעסו עליו, ורצו להרגו, ולכן עונשו בא לידי גילוי בהיותו בבית הסוהר, שיש בזה סכנת חיים (שלכן אומרים על זה ברכת הגומל) [אמנם גם עבד הוא בסכנת חיים, אולם בבית הסוהר יש גילוי סכנה לכל אדם, ולכן בזה מתגלה רצונם להרגו]. כמו כן הם זרקוהו מכעסם לבור, ולכן כנגד זה, נענש שיהיה בבית הסוהר, שהוא בעצם "בור" (בראשית מא,יד), שזהו גילוי כמו שעשו לו, שזה עונש שעשו לו על שהכעיסם בחלומו, ולכן זה בא לידי ביטוי בבור (אצלם, וכן בעונשו במצרים, שמגיע לו עונש להיות בבור כמו שרצו לעשות לו – שזה בעצם כעין גזר דינם שקבעו לו על שהכעיסם, ולכן זה בא לידי ביטוי בעונשו במצרים). השלכתו לבית הסוהר קרתה בעקבות אשת פוטיפר, שזה גם קשור לעונש, שאמר על אחיו דיבה: ' … ר' שמעון אומר: תולין הן עיניהן בבנות הארץ … ר' יהודה בר סימון אמר: על תלתיהון לקה: (משלי טז, יא) "פלס ומאזני משפט לה'". אמר לו הקדוש ברוך הוא: … אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ – חייך שאני מגרה בך את הדוב: (בראשית לט, ז) "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו" וְגוֹ'' (ב"ר פד,ז). שהדיבה היה חלק משנאתם אותו: "ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו" (בראשית לז,ח); '"ועל דבריו" - על דבתם רעה שהיה מביא לאביהם' (רש"י). לכן כיון שזה שילוב של החלומות והדיבה (כשעל בנימין כנראה שלא הוציא דיבה כזו, כי היה אז קטן), אז שנה אצל פוטיפר כנגד בנימין, ואח"כ בעקבות שהגיע הזמן שיענש כנגד שאר האחים ששנאוהו, זה בא לידי ביטוי ע"י אשת פוטיפר שזהו כחלק של שנאתם אותו, שאז פעלה וגרמה שיזרק לכלא לי' שנים כנגד שאר האחים. לכן היה צריך להיות רק י' שנים. אולם כיון שאמר לשר המשקים בלשון כפולה שיזכרהו, ונענש על זה, אז זה בא לידי גילוי כמו החלום השני, שבו חלם גם את אביו ואמו: "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" (בראשית לז,ט), שבנוסף התווסף לו שנתיים כנגד אביו ואמו, שזה הוסיף לשנאה של האחים. אמנם לא נאמר בחלום השני ששנאוהו אלא קינאו בו, ולכן עיקר השנאה באה מהחלום הקודם והדיבה, ולכן עליהם היה ראוי לכתחילה להיענש (ובפרט שיעקב לא שנאו וכן לא רחל, כך שלא היה בהם גילוי של שנאה מהחלום שלכן צריך מלכתחילה להיות בבית הסוהר על זה), אלא שכיון שגרם להעלות על עצמו את מידת הדין כשאמר לשר המשקים... אז התגלגל עליו עונש גם על החלום השני. (אולי היה צריך לצאת מבית הסוהר ולהסתובב עוד שנתיים בעניות, כעונש כנגד אביו ואמו בחלום השני, שהוסיף שנאה, וכן קנאה לאחיו; וכיון שחטא אז התחזקה מידת הדין ונענש להשאר בבית הסוהר גם כנגד שניהם). נראה שכיון שחלומות יוסף היה גילוי עיקרי בעונש, לכן בחלום של פרעה שזה הרפואה זה בא לידי ביטוי דומה, שיוסף חלם על "אלמים" ופרעה חלם על "שבע שבלים עלות בקנה אחד" (שם מא,ה), שזה כעין אלומות, שזה צרור שיבולים מאוגד יחד. וכן חלום הפרות דומה לחלום השני של יוסף, כיון שהעגל היה הסמל הלאומי של מצרים (כמו שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “כי תשא" בהקשר לעגל), ממילא הפרה שהיא אם העגל מרמזת על כלל הלאומיות המצרית עם גילוי של הורים, שזה כעין חלום השמש והירח והכוכבים, שזה השבטים עם יעקב ורחל – ההורים, שרחל נחשבת כעין האמא של כל בנ”י, שנאמר "רחל מבכה על בניה" (ירמיהו לא,יד), כביטוי לכלל הלאום הישראלי עם גילוי הורים.