"וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱ-לֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי" (בראשית מא, נב)

הגלות המרה והארוכה שבה שרוי עם ישראל, מעוררת לא אחת תמיהה קשה על תכליתה: על מה ולמה כל הסבל העצום במשך דורות כה רבים?

תשובה לכך ניתן למצוא בפרשתנו. לבנו השני קרא יוסף אפרים, בהסבירו: "כִּי הִפְרַנִי אֱ-לֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי". דווקא בהיותו בגלות, במצרים "בְּאֶרֶץ עָנְיִי" - זכה יוסף להגיע ל"הִפְרַנִי" - לשיא התעלותו הרוחנית (מעשה אשת פוטיפר) והגשמית (מבור הכלא ועד להיות משנה למלך) .

חלק ממערכת החיים של אדם פרטי וגם של אומה - הוא הנפילה. רבי נחמן מבהיר לנו יסוד נפלא (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', כב, יא): "צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה... כִּי לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא צָרִיךְ יְרִידָה תְּחִלָּה שֶׁהִיא הַמִּכְשׁוֹל".

אומר לנו רבי נחמן, שלפני כל עליה שאמור אדם פרטי או אומה שלמה לעלות, חייבת להיות ירידה.

ה"שפת אמת" מבאר כי המשמעות של שירה היא היכולת לראות את העלייה והירידה בראייה אחת, כמערכת אחת. אחד מהדברים המייחדים שירה הוא ההרמוניה שבה. בשירה, כל הצלילים משתלבים. לשירה יכולת לתת מקום לכל הצלילים, גם לכאלה שכאשר שומעים אותם לבדם, הם לא ינעמו לאוזן.

גם ייסורים ונפילות הם חלק מהשירה. הם אומנם הצלילים הנמוכים והפחות נעימים, אך הם חלק מכלל השירה, מכלל ההיסטוריה העתידה לעבור על עם ישראל, וגם בתקופות הפחות טובות עלינו לדעת שבעתיד יהיה טוב יותר - "כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה".

זה סודה ותכליתה של הגלות, שדווקא היא מאפשרת עלייה גדולה ועצומה ומעוררת כוחות נעלים יותר ולהגיע לדרגה עליונה יותר, שבדרך אחרת אי אפשר להגיע אליה.

יוסף סלל את הדרך לעם ישראל כולו - בעקבות גלותו האישית באה גלות מצרים, ודווקא על ידי "כור הברזל" של מצרים זכו בני ישראל לקבל את התורה (כפי שמספרת הגמרא במסכת שבת (פח, ב), שתשובתו של משה רבינו למלאכים שביקשו את התורה לעצמם, היתה: 'כלום למצרים ירדתם?').

כך היא גם הגלות הנוכחית, לא באה חלילה לענות את ישראל, אלא היא המאפשרת את הגילויים העצומים של הגאולה העתידה לבוא תיכף ומיד ממש.

הרב חנניה מלכה, מהספר: "לקראת שבת"

מהספר: "שולחן שבת - שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש", בעריכת הרב מנחם ברוד