chiddush logo

עדה לקדושה זה עשרה, והבאת ברכה לעולם

נכתב על ידי יניב, 25/11/2021

 

"וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים. ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון. ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען. ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה" (בראשית מב,ג-ו). 'מניין לעדה שהיא עשרה? ר' בא ור' יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן "עדה" ונאמר להלן "עדה", מה עדה שנא' להלן עשרה, אף עדה שנא' כאן עשרה. א"ר סימון: נאמר כאן "תוך" ונאמר להלן "תוך" (בראשית מב) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים", מה "תוך" האמור להלן עשרה אף כאן עשרה. א"ל ר' יוסי בי ר' בון: אם מ"תוך" את יליף לה – סגין אינון! אלא נאמר כאן "בני ישראל" ונאמ' להלן "בני ישראל", מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה אף כאן עשרה' (יר' ברכות ז,ג). הדעה הראשונה (של ר"י) שעדה לעניין קדושה זה בעשרה, מובאת גם בבבלי (בהרחבה): 'מה"מ? אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: דאמר קרא (ויקרא כב, לב) "ונקדשתי בתוך בני ישראל" כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? דתני ר' חייא: אתיא "תוך תוך", כתיב הכא "ונקדשתי בתוך בני ישראל", וכתיב התם (במדבר טז, כא) "הבדלו מתוך העדה", ואתיא "עדה עדה", דכתיב התם (במדבר יד, כז) "עד מתי לעדה הרעה הזאת", מה להלן עשרה אף כאן עשרה' (מגילה כג,ב). ר' סימון לומד מהנאמר כאן אצלנו כשירדו להביא אוכל ממצרים, שנאמר "תוך" ולכן למד מזה את הג"ש. כנראה שלא רצה ללמוד מעדת קורח כיון ששם היו הרבה יותר מעשרה, אמנם למדו בג"ש של "עדה" שעדה זה עשרה (כמו שמביא ר"י) אולם בפשטות הפס' נאמר "מתוך העדה" על הרבים, ולכן יש ללמוד דווקא על רבים שעליהם נאמר שחלה קדושה, ולא על עדה קטנה כמרגלים (שמהם למדים שעדה זה עשרה), שהם עדה אבל לא מספיק נחשבת לעניין קדושה שצריך עדה גדולה יותר, שלכן ה"תוך" נאמר על עדה גדולה שהייתה אצל קרח. שלעשרה יש מעמד של עדה, של קבוצה, שלכן חומרתם גדולה יותר, אבל לא מספיק בכדי שתחול עליהם קדושה, שהעדה שנאמר בעניין מרגלים זה לא נאמר לעניין תחולת קדושה (ולכן עיקר הלימוד נשאר מעדה מרובה כעדת קרח). שאין לנו מסורת של ג"ש, אלא זה לימוד כעין ג"ש, ולכן לא קיבל את זה, שאין בלימוד כזה להוציא מפשט הפס' שמדובר על עדה גדולה כעדת קרח. לכן למד דווקא מירידת בני יעקב למצרים, ששם זה עשרה ועליהם למד בכעין ג"ש "תוך" שהקדושה חלה בעשרה. אולם גם על זה חולק ריבר"ב, כיון שאין לנו ג"ש במסורת אז אין ללמוד כעין ג"ש כשאפשר ללמוד מעוד הרבה מקומות שנאמר בהם "תוך", כך שאין חוזק ללימוד דווקא מכאן. לכן למד מעצם זה שנקראו "בני ישראל", שמוכח שגם עשרה נקראים בנ"י, ולכן עליהם נאמר "ונקדשתי בתוך בנ"י". לשיטת הבבלי כנראה לא רצו ללמוד מבני ישראל שירדו למצרים כיון שהם ירדו מופרדים, שנכנסו בשערים שונים: '"ויאמר לבניו למה תתראו" אמר יעקב לבניו: אתם גבורים, אתם נאים, אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד, שלא תשלוט בכם עין הרע' (ב"ר צא,ו), ממילא אין זה כמו עדה של עשרה שחלה עליהם קדושה שזה כשנמצאים יחד (וליר' זה רק העיקרון, שירדו עשרה, ולאו דווקא שחל עליהם אז דין של מניין. וכן אפשר שחל על הזמן לפני שנכנסו בשערים, שבדרך קרוב למצרים עוד באו יחד [ושם כבר היו עוד אנשים שירדו למצרים, ולכן חל עליהם שבאו בתוך הבאים למצרים]). פס' אח"כ נאמר "ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף" וגו', ודרשו חז"ל: ' ... ואם למדו מה שכרו? אמר רבא אמר רב ששת: זוכה לברכות כיוסף, שנאמר (משלי יא, כו) "וברכה לראש משביר", ואין משביר אלא יוסף, שנאמר (בראשית מב, ו) "ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ"' (סנהדרין צב,א). שרב שמלמד את תלמידו זוכה לברכות כיוסף, כיון שמזכה לאחר (לתלמיד), אז מחילים עליו זכות גם בגשמי שיזכה לאחרים. בנוסף, נראה שכל המלמד את האחר תורה כאילו ילדו, וכן המכלכל את האחר כאילו ילדו: 'רבי אלעזר אמר מהכא: (תהלים עז, טז) "גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה", וכי יוסף ילד? והלא יעקב ילד! אלא יעקב ילד ויוסף כלכל, לפיכך נקראו על שמו. אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה", וכתיב "ואלה שמות בני אהרן", לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו' (סנהדרין יט,ב). שנראה שהביאו בסמיכות אחד ליד השני לא רק בשל שבשניהם נאמר 'כאילו ילדו', אלא שמי שמלמד את השני תורה שלכן נחשב כאילו ילדו, אז מזכים אותו להשפיע כלכלה גשמית לשני, בשל שחל בו גדר של 'כאילו ילדו', שמקבל קשר לשני העניינים האלו משורש זה בשמים, שכיון שמשפיע בתורה בגדר 'כאילו ילדו', אז גם מחילים עליו בגשמי שיחול בו 'כאילו ילדו' (שזה ע"י שמכלכל אחרים). [כיון שמשפיע לתורה שמביאה גם שפע ברכה לעולם הגשמי, אז 'כאילו ילדו' ברוחני מתגלה בו גם בצורה של השפעה גשמית שיחשב 'כאילו ילדו']. גם נראה שהעולם נברא ע"פ התורה (ב"ר א,א), ולכן כשמלמד את תלמידו תורה (שזהו עיקר מצוות ת"ת), זה שמשפיע לקשר לשורש העולם, וזה גורם לשלטון על העולם הגשמי שנברא ע"פ התורה. לכן נאמר ""ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ"', שעל זה למדו שהמלמד תורה לתלמידו זוכה לברכות הרבה, שבפס' מופיע שיוסף שליט על הארץ, כנגד שהמלמד תורה נעשה מקושר לשלטון על העולם הגשמי, ולכן באים לו ברכות הרבה, שיש לו שפע ומשפיע לאחר כמשביר לכל העולם בשל בהיותו קשור להגעת השפע הגשמי לעולם. לכן כיון שלמדים (ביר') שאחי יוסף מרמזים על החלת קדושה בעולם, שמחילים בעשרה עניין "עדה" קדושה, לכן נאמר "ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ", שמשפיע שפע גשמי, שכך נעשה גם בהחלת קדושה בעולם (כמו שמתגלה במלמד את תלמידו תורה) שזה מרומז בהמשך הפס': "ויבאו אחי יוסף", שהגעת אחי יוסף מלמדת על הבאת קדושה לעולם (במניין, שבאו כ"בנ"י"), שכך בהבאת קדושה לעולם משפיע גם לשפע ברכה גשמית שבאה דרכו, ובכך הוא זוכה ומזכה לאחרים.

החידוש הוקדש:

לרפואת נחמה בת מרים

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה