"ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר” (בראשית לג,יח). 'ד”א, "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר", נכנס בער"ש עם דמדומי חמה מבעוד יום, וקבע תחומין מבעוד יום; הדא אמרת ששמר יעקב את השבת קודם שניתן' (ב"ר עט,ו). חז"ל דרשו שיעקב קבע תחומין לשבת. מדוע דווקא כאן נאמר שקבע תחומין, הרי אם שמר תורה הרי עשה זאת בזמנים נוספים, אז מה המיוחד דווקא כאן שנרמז זאת? בגמ' מובא על הפס': ' ... דכתיב (בראשית לג, יח) "ויבא יעקב שלם", ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. (בראשית לג, יח) "ויחן את פני העיר", אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ור' יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם' (שבת לג,ב). נראה שהלימוד של רב והלימודים בהמשך קשורים זה בזה, שכיון שהגיע שלם, אז השפיע טוב לעיר ההיא כנגד הגילוי בו. כעין הנאמר שם קודם שאמר רשב"י: 'אמר: הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא', שעשה לאחרים בעקבות שנעשה לו נס. לכן כנגד שלם בגופו עשה להם מרחצאות, שזה תיקון לגוף. כנגד שלם בממונו עשה להם מטבע, שזהו ממון. כנגד שלם בתורתו עשה להם שווקים שזהו לגלות שפע בעולם (שבשווקים יש הרבה סחורה, שאדם יכול לקנות בשפע מכל דבר), כעין התורה שמשפיעה לשפע טוב בעולם (גם היה שלם בתורתו שלא התקלקלה תורתו כשעבד אצל לבן, שהיה עובד וסוחר במה שנולד בעדרו – שכך היו לו חמורים ועבדים, לכן זהו כעין שווקים ששם אנשים עובדים ומתפרנסים וסוחרים במוצרים). אמנם את עניין שלמותו באלו הביא רב, ואילו בפירוש ל"ויחן" רב אמר רק מטבע, אולם נראה שזה היה מבחינת רב הדבר החשוב ולכן ראה בזה את העיקר שעשה, אבל מודה שעשה עוד דברים. אולי זה בשל שנאמר מיד "ויקן את חלקת השדה" (בראשית לג,יט), שזה עניין כספי, ולכן מלמד רב שזהו העיקר במה שנאמר "ויחן", אבל מסכים שיכול להיות שעשה עוד דברים. (ובכ"א מקובלנו שאין ממש מחלוקת במדרשים אלא זהו צד אחד של המטבע, כך שגם אם רב ראה ב"ויחן" שזה מטבע, בכ"ז באים החכמים האחרים ומוסיפים ומגלים לנו את כל מה שהיה שם). או ששלושת הדעות נלמדו בצורת הלימוד של "ויחן", שמובא בב"ר: '"וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר", חנן את הפנים שבעיר התחיל משלח להם דורונות. ד"א, "ויחן את פני העיר" התחיל מעמיד הטליסין ומוכר בזול. הד"א שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו' (ב”ר שם). שאפשר ללמוד "פני העיר" על האנשים שבתוך העיר (שעשה חן לפניהם, ששלח להם מתנות), או על העיר עצמה (שחנן את העיר בטוב), שכך בלימוד שהחנינה היא על האנשים זהו יסוד לימודו של ר"י שעשה להם מרחצאות, שזהו חנינת תיקון לאנשים שבעיר. ואילו הלימוד על שווקים או מטבע זה בלימוד שפני העיר הכוונה לעיר, שחנן אותה בשווקים, או במטבע שגרם לשווקים לעבוד טוב יותר, בכ"א בלימוד "ויחן" יוצא שעשה טוב לאנשים או לעיר. נראה שלכן נאמר כאן שיעקב עשה שם קביעת תחומין לשבת, כיון שזה קשור בזה, שהכוח לעשות טוב אמיתי בעולם, שחונן לטובה את האנשים ואת המציאות העולמית כולה, זה בא מכוח שבת קודש, שמשפיעה קדושה ושפע טוב לעולם. כמו כן, כח השבת משפיע להגנה לשלמות של ממון וגוף האדם ותורתו, כמו שהתגלה ביעקב (שלכן כנגד זה עשה "ויחן את פני העיר”). עוד נראה שמובא ברמב"ן: '"ויחן את פני העיר" - לא רצה להיות אכסנאי בעיר אבל רצה שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו, ולכן חנה בשדה וקנה המקום, וזה להחזיק בארץ. והמעשה הזה היה רמז כי המקום ההוא יכבש לפניו תחילה טרם הורישו יושבי הארץ מפני זרעו, כאשר פרשתי באברהם (לעיל יב ו). ורבותינו אמרו (ב"ר עט ו) נכנס עם דמדומי חמה וקבע לו תחומין, ועל דעתם לא היה בכוונה ממנו, אבל על כל פנים היה המאורע לרמוז על העתיד שאמרנו. אבל רבי אברהם אמר כי הזכיר הכתוב זה להודיע כי מעלה גדולה לארץ ישראל, ומי שיש לו חלק בה חשוב הוא כחלק העולם הבא' (רמב"ן על הפס'). הרמב"ן מסביר שמה שסופר כאן זה כדי לרמז על העתיד. נראה שגם חז"ל רמזו לזה, שבכוונה העמידו שזה קשור לשבת, ובעניין תחומין, כדי לרמז על העתיד. שיעקב עכשיו הולך לקנות חלק בא"י שיהיה שלו (כמו שממשיכה מיד התורה לספר), ולכן מרמז על כיבוש הארץ אצל יהושע שההתחלה היתה בכיבוש יריחו שהיה בשבת: ' … שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת, דכתיב (יהושוע ו) "כה תעשה ששת ימים”. וכתיב "וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים”' (יר' שבת א,ח). לכן נרמז כאן על שבת ותחומין של עיר, כרמז לכיבוש העיר יריחו בשבת, שיעקב עשה כאן מעשה אבות סימן לבנים. עוד נראה ע"פ מה שמביא האבן עזרא שזה רמז שחלק בא"י זהו כחלק עוה"ב, שלכן רמזו חז"ל כאן על שבת, להדגיש שזהו כמו גילוי של השבת שהיא מעין עוה"ב (ברכות נז,ב, ב"ר יז,ה).