שולחן ה" ד"ת להפטרת תולדות לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
נכתב על ידי izik28, 3/11/2021
בסד
ד"ת להפטרת תולדות לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
שולחן ה"
---------------------------------------------------------------
בהפטרת הפרשה אנו קוראים על תוכחתו של ה" לישראל בכך שהם מחללים את שמו במעשיהם הנתעבים כפ"ס, "מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן יְהוָה נִבְזֶה הוּא."
המלבים מסביר,"מגישים על מזבחי לחם מגואל", ר"ל שמצד הכבוד ואהבת ה' אין ראוי שתבזו את שמי שזה הפך הכבוד, ומצד המורא אין ראוי שתגישו לחם מגואל שראוי לכם לירא מעונש, ועל שני השאלות האלה אמר, "ואמרתם במה בזינו את שמך? ואמרתם במה גאלנוך?" שאתם מכחישים זאת, ע"ז מברר להם, שבזו את שמו, ושהקריבו לחם מגואל, ונגד במה בזינו את שמך משיב "באמרכם שלחן ה' נבזה הוא", שאתם אומרים שהזבח הבא על שולחן ה' ר"ל על המזבח (כמ"ש יחזקאל זה השלחן אשר לפני ה'), הוא דבר נבזה, שמקריבים עליו דברים בזויים חלב ודם, ובזה אתם מבזים את שמו וכבודו, ונגד השאלה במה גאלנוך, משיב." אך שימו לב לפ"ס הבא," כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת." המלבים מפרש, "כי ממזרח שמש ועד מבואו", הגם שכל האומות עובדים ע"ז, בכ"ז "גדול שמי בגוים", שכולם יודעים שיש סבה ראשונה עליון על כולם וקרי ליה אלהא דאלהיא רק שאומרים שאין כבודו להשגיח בשפלים ושמסר הנהגת עולם השפל למשרתיו כמלך שמוסר ההנהגה לשריו ועבדיו ורוצה שיחלקו להם כבוד באשר הם הנגשים אל המלך והם האמצעים בינו ובין העם וכבודם הוא כבוד המלך, וכן כל מה שמקטירים לכוכבים ומזלות הוא מצד שאומרים שהם הקרובים אל הסבה הראשונה ומקבלים השפע מאתו, וז"ש "ובכל מקום מקטר מגש לשמי", שמי שהוא "מוגש לשמי" הוא "מוקטר", ר"ל שהם מקטירים קרבנות למי שהוא מוגש וקרוב לשם ה', ומי שחושבים בו שהוא מוגש לשם ה' הוא מוקטר, היינו שמקטירים אליו, ומצד זה מקטירים לצבא השמים שחושבים שהם מוגשים וקרובים לשם ה', והם מקטירים אליהם "מנחה טהורה" ונקיה, לא בעל מום ודברים בלתי טהורים ונכבדים, וזה מצד "כי גדול שמי בגוים", עד שיכבדו כל המוגש לשמו והקרוב אליו:" הדבר מדהים , למרות שהגויים עובדי עבודה זרה קרבנותיהם משובחים יותר וטהורים יותר מקרבננו אנו!! ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו" , המלבים מפרש," ," אתם מחללים אותו", תחללו שם ה' "באמרכם שלחן ה' מגואל הוא", שהגם שאתם מקריבים אליו בעצמו לא להמוגשים לשמו, וא"כ השלחן שלו שהוא המזבח הוא המוגש לשמו וראוי שתכבדו אותו, ואתם אומרים שהוא מגואל, "וניבו נבזה אכלו", ר"ל כי היה בשלחן ה' שהוא המזבח שני ענינים,
א) דברים הקרבים על המזבח לה' כמו חלב ודם הקרבנות ועל זה תאמרו שהוא מגואל,
ב) הפירות והתנובה שלו, דהיינו הבשר קדש הנאכל לכהנים, כמו בשר החטאת והאשם, והנאכל לבעלים כמו בשר קדשים קלים, שאוכלים אותו משלחן גבוה, כמ"ש כהנים משלחן גבוה קאכלי, וזה "ניבו" ר"ל תנובתו ופרי השלחן, ע"ז תאמרו כי נבזה אכלו, אתם מבזים מאכל בשר קדש והוא נבזה בעיניכם: "
אם נחזור לקין והבל , קרבנו של קין לא עלה כריח ניחוח לה" ,כקרבנות ישראל שהם כמו לצאת ידי חובה , מה שמחלל את מזבח- שולחן ה" בדיוק כמו שלוחנו של אדם, אם הוא אוכל עליו בשבת ובימי חול בצורה נאותה , מארח כראוי ללא חמיצות פנים . לומד עליו דברי תורה , גם שקרבנו מועט, הוא המפואר ביותר, בניגוד לשולחן של מאכלי פאר, וחמיצות פנים .. הקב"ה פונה אל הכהנים , "אִם לֹא תִשְׁמְעוּ וְאִם לֹא תָשִׂימוּ עַל לֵב לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמִי אָמַר ה" צְבָאוֹת וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת הַמְּאֵרָה וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם וְגַם אָרוֹתִיהָ כִּי אֵינְכֶם שָׂמִים עַל לֵב."המלבים מסביר," אם לא תשמעו", מצד שאני מזהיר אתכם, "ואם לא תשימו על לב", מצד הערת השכל שמחייב זאת, "לתת כבוד לשמי, ושלחתי בכם את המארה" שאמרתי ארור נוכל מארה זאת אשלח בכם, "וארותי את ברכותיכם", מה שאתם מברכים את העם בברכת כהנים אחר הקרבת הקרבן שנא' ע"ז ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם שעל ידכם יברך ה' את העם, אבל עתה שאתם מסלקים שמי מבני ישראל ומחללים אותו אהפך ברכותיכם לקללה. וגם כבר "ארותיה אחר שאינכם שמים על לב":אדם שמברך את חברו אחד בפה ואחד בלב ,למעשה ברכתו הופכת לקללה
בניגוד לברכה מכל הלב הגם שהיא מעוטה ,היא גדולה , ההפטרה מסתיימת בפ"ס," כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יהוה צבאות הוא" כפירוש המלבים," כי שפתי כהן ישמרו דעת" שהלמודים שלמד לאחרים בשפתיו. שלמד את העם מדברים שחקר עליהם בשכלו שזה גדר הדעת שמורה על דברים שידעם מעצמו בידיעה ברורה, וזה מיוחס להשפתים כנ"ל, שעז"א כי שפתי כהן. הם היו שומרים דעת, לידע הכל בידיעה ברורה ונגד דברים שקבל בקבלה בעניני חכמה שאין עליה מופתי הדעת שזה מיוחס אל הפה.
"תורה יבקשו מפיהו". כי הוא קבל תורה הכתובה והמסורה וממנו יבקשוה המקבלים ממנו.
"כי מלאך ה' צבאות הוא". כי הוא שליח ה' ומלאכו. אם לאצור בלבו הקבלה והתורה שנתנה מסיני. אם לשמור דעת קדושים ברוח ה' עליו:"
כל ברכה וקרוב האחר אם בברכה מועטה או מרובה ,אם היא מלווה בלב שלם ושמח היא לרצון לפני ה",
שולחנו של ה" הוא לאו דווקא בעניין אוכל ומשקה , אלא גם ביחס לאדם העומד מולך , האם בזלזלו או בשמחה, מניח שכל אחד יחפוץ שינהגו עמו בשמחה ,מה שיקנה ברכה לכולם . וכך שולחן ה" יהיה טהור ומלא בטוב
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
