"וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ... וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר"  (בראשית כה, כב-כג)

עוד בטרם לידתם של יעקב ועשו כבר מתרחשת התרוצצות בבטנה של רבקה, התרוצצות אשר תימשך, כך מתברר לרבקה, לעולם. מדובר בהתמודדות תמידית של לאום מול לאום, ועוד מתבשרת רבקה כי רַב יַעֲבֹד צָעִיר.

למעשה, ההתרוצצות של יעקב ועֵשָׂו מהווה חלק בלתי נפרד מהתמודדויות האחים שבספר בראשית שבהם חוזרת על עצמה תופעת דחיית הבן הראשון, האח הבכור, ובחירה בבן הצעיר יותר. כך באשר לבחירת יצחק ודחייתו של ישמעאל. כך באשר לבחירת יעקב ודחייתו של עשו, ובהמשך - בתוך בית יעקב תינתן העדפה, אף כי אין היא כרוכה בדחייה גמורה ומוחלטת של הבכור הטבעי ביחס לצעיר יותר (ראובן ויהודה).

מתבקש אפוא להבין מדוע קודמת הופעתו של הבן הנולד ראשון (ועתיד להידחות) ללידתו של הבן אשר מהווה את הראשית האמיתית ואשר מיועד לבכורה. ובאופן יותר כללי, יש לעמוד על האופן שבו מופיעים דברים במציאות, כפי שאומרת הגמרא (שבת עז, ב): "כברייתו של עולם: דברישא חשוכא והדר נהורא" - זהו סדר העולם (בראשית א, ה): "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר" - בתחילה חושך, ורק אחר כך אור.

בצורה בסיסית ניתן לבאר כי הופעת המציאות החסרה קודם להופעת המציאות המתוקנת, נדרשת לשם הכרה בטובה. כך מוצאים אנו בהגדה של פסח "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", ומובן בפשטות כי לשם הבנת השבח במלוא משמעותו יש להתבונן תחילה בגנות שקדמה לו. רק בזכות המפגש הראשון עם מציאות של חסרון והעדר ניתן להבין כראוי את הטובה/השבח שמופיעה אחריו. לכן נברא העולם, ואף מתקדם אל תיקונו, בדרך שבה קודמת הופעה חסרה ופגומה למציאות השלמה והמתוקנת.

ברובד נוסף יש להבין כי המציאות המתוקנת כרוכה בכך שהיא תושג מתוך מהלך של עבודה ומאמץ להשתלמות. עניינה של הבריאה הוא לפתח את המציאות החסרה, הפגומה, אולי אפילו החשוכה, המופיעה בתחילה ולרומם אותה למעלה עליונה. רק מכח הופעה של חסרון הדורש השלמה, צועד האדם והעולם כולו בדרך של תיקון ועבודה מאומצת לקראת השגת השלב המופיע דווקא אחר כך, שבו מתגלה המציאות המפותחת יותר, המשוכללת, זו שיש בה שלמות.

וברובד יותר מעמיק - הבריאה כולה מיועדת להביא לידי מציאות שבה מופיעה אידאה אלוקית בעולם גשמי. ההתחלה הגלויה היא חסרה ופגומה, נמוכה וחמרית, שתבוא לידי ביטוי כאשר תתקדם ותשתכלל אותה מציאות נמוכה וחמרית שהופיעה תחילה, לאחר מהלך ארוך והדרגתי של התקדמות וצעידה כלפי מעלה לקראת מימוש אידאה אלוקית מרוממת במציאות חומרית ובחיי מעשה - רוח מפיחה חיים בחומר, נשמה בגוף. לשם כך יש להתחיל בקיום הדרגתי של המציאות בתהליך שנע מלמטה למעלה. הכרחי לפנות אל המציאות החומרית והנמוכה במושגיה שלה ולצעוד עימה צעד אחר צעד בדרך העולה בית א-ל.

בדרך זו מנהיג הקב"ה את עולמו - מתחילת הבריאה, קודם ההעדר להוויה, החושך לאור, הערב לבוקר, ולאורך ספר בראשית בו מופיעה הקליפה קודם להופעת הפרי, ונולד הבכור הטבעי ששייך יותר אל השלב הנמוך יותר, החומרי, הבסיסי, בטרם נולד הבן הנבחר שיתקדם מתוך המציאות הנמוכה שקדמה לו ויצעיד בהדרגה מלמטה למעלה ביחד איתו את ההוויה כולה, לקראת מילוי החזון הגדול של הופעת נשמה בגוף.

ישיבת ההסדר ירוחם - http://www.yhy.co.il/