כְּבוֹד הַלָּשוֹן – חיי שרה

כג,יא: לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, קְבֹר מֵתֶךָ: הדגש בלמ"ד בצירוף 'נְתַתִּיהָ לָּךְ' מורה כי עפרון הדגיש את ה'לך', כלומר רק לך. אברהם לא הסכים להצעתו הנדיבה של עפרון, כי הבין שהקבורה תאפשר לקבור רק את שרה ולא את עצמו ולא את צאצאיו אחריו (יצחק ויעקב ונשותיהם), אברהם גם הבין מדברי בני חת כי הוא 'נשיא אלוהים אתה בתוכנו' אבל צאצאיו לא. לכן התעקש לקנות את המערה בכסף, ובכך להסיר מעליו את הספק אם גם צאצאיו יוכלו להיקבר שם. אברהם חזה את הדברים ומראש בקש: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי (ט), גם כאן הדגיש בדגש את ה'לי', להסיר ספק שהמכירה תהיה רק לו ולא לאחרים.

כג,טז: וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל-עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת-הַכֶּסֶף: בפסוק זה מוזכר עפרון פעם עם ו"ו ופעם בלי ו"ו. עפרון מוזכר בתורה שמונה פעמים עם ו"ו (עפרון) וארבע פעמים בשמו החסר 'עפרן' (בלי ו"ו). שלוש מתוך ארבע הפעמים בלי ו"ו קשורים בתשלום עבור קניין המערה: בפסוקנו וכן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי--לַאֲחֻזַּת-קָבֶר (מט,ל); אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת-קֶבֶר, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי (נ,יג). כל שמונה הפעמים בהם מוזכר עפרון עם ו"ו הכתוב מתייחס אל האיש עצמו ולא אל הקניין של אברהם. אולי אפשר להבין מכך שכאשר אדם מוכר נכס, אמנם יש לו יותר כסף, אך ערכו העצמי פוחת, מעפרון לעפרן.

כד,יד: וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה: הביטוי 'נערָ' בלי ה"א מופיע בתורה עשרים ואחת פעמים, ורק פעם אחת מופיעה המילה 'נערה' עם ה"א: וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף, וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה (דברים כב,יט). הסבר לכך הוא ש'נערָ' בלי ה"א – הכוונה לנערה בעלת תכונות גבריות או נערה לא-נשית. העבד מחפש אישה שתוכל להשקות עשרה גמלים צמאים שבאו מדרך ארוכה, וזאת לא משימה לנערה חלשה. העבד גם מחפש אישה צעירה שתוכל להחליט בהחלטיות ובעצמה, בצורה גברית-בוגרת ולא נשית-הססנית, לעזוב את בית הוריה וללכת אחרי איש כדי להינשא לאיש אשר איננה מכירה: וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת-פִּיהָ. וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה; וַתֹּאמֶר, אֵלֵךְ (נז-נח). הפעם היחידה בתורה בה נכתב 'נערה' עם ה"א, הכוונה לאונס אישה בשדה, והיא אינה אשמה במעשה, כאן היא נחשבת נשית ותמימה.

כד,נ: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָק יָצָא הַדָּבָר: כתוב 'ויען' ולא 'ויענו', כי לבן קפץ ענה ראשון לשאלת העבד, עוד לפני שאביו בתואל ענה, ואף בתואל הצטרף לתשובתו של לבן. בתואל נראה די פסיבי בכל העניין של אירוח העבד ושילוח רבקה. הדבר חוזר על עצמו בפסוק נ"ה: וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ, תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר; אַחַר, תֵּלֵךְ. לבן אומר, ואימו מצטרפת לדבריו. נראה כי בתואל כבר לא נכח במקום לאחר שהסכים לדברי לבן לעיל, כי העבד הוציא מתנות רק לרבקה, ללבן ולאמה, ולא לבתואל: וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּבְגָדִים, וַיִּתֵּן, לְרִבְקָה; וּמִגְדָּנֹת--נָתַן לְאָחִיהָ, וּלְאִמָּהּ (נג).