"וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל" (בראשית כד, טז)

אליעזר עומד על יד שוקת המים, נושא תפילה לבורא העולם שיצליח את שליחותו, והוא אף מבקש שיתמלא סימן שהוא מציב מראש: אם תבוא נערה, ואבקש ממנה למלא לי מים לשתיה, והיא תענה לי כי רצונה להשקות אותי וגם את גמלי - אדע כי זו היא האישה שאברהם רוצה שאקח עבור בנו יצחק.

לא הספיק אליעזר לסיים את בקשתו, ונערה טובת מראה התקרבה אל השוקת וכד בידה, כדי למלא לביתה מים לשתיה.

"וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל" - כשהתקרבה רבקה אל השוקת, גאו המים לקראתה, והיא לא היתה זקוקה להשתמש בחבל כדי לשאוב את המים. נס זה רמוז בלשון בפסוק מהמילה: "וַתְּמַלֵּא" - מילאה את הכד, כמו ששמים כוס מתחת לברז והוא מתמלא, לפי שהמים גאו לקראתה.

כשראה אליעזר את קדושתה ואת הנסים המתרחשים לה, הזדרז לפנות אליה, ולבקש ממנה שתיתן לו מים לשתות. ורבקה השיבה בחיוב, ונתנה לו את מימיה, ואף הודיעה בטוב ליבה כי תביא מים גם לגמליו.

כאשר פנתה רבקה שוב אל השוקת התרחש שינוי בפסוק בתיאור פעולתה: "וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו" - כעת נאמר על רבקה "וַתִּשְׁאַב", בניגוד לפסוק הקודם שנאמר: "וַתְּמַלֵּא".

על שינוי לשון זה מצביע הרמב"ן כמקור לדברי חז"ל, שבפעם הראשונה התרחש נס ועלו המים לקראתה. עתה נאלצה רבקה לשאוב, המים שוב לא עלו לקראתה. ונשאלת השאלה, מדוע לא הוסיפו המים לעלות לקראתה?

כאשר היא באה אל השוקת לספק את צימאונה, עלו המים לקראתה, וכאשר היא ממהרת אל השוקת כדי לגמול חסד ולהשקות את גמליו של האיש שביקש את עזרתה, לא נעשה עימה נס זה! מה פשרו של דבר?

אמר הגאון הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשב (קדושת לוי), זיע"א, אמירה שיש בה כדי לחשל ולחזק כל מי שעוסק בדבר מצווה: משמים רצו שתזכה לעשות את מצוות גמילות חסד במו ידיה, את כל הפעולה, ולכן לא עלו המים לקראתה, כי התאמצותו וטרחתו של האדם בשעת קיום המצווה חשובה מאוד בעיני ה', יתברך!

אם אנו מתקשים לקדם דברים טובים, אם נערמים קשיים בדרכנו לעזור לאחרים, ללמוד תורה ולקיים מצוות, נדע כי עכשיו אנו עושים את הדבר האמיתי, והקב"ה סופר כל טיפת זיעה וכל אנחה ומאמץ נוסף, ושומרם בבית גנזיו.

מתוך: ותן חלקנו