"ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח" (בראשית יט,כו). '"וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו". ר' יצחק אמר: שחטאה במלח; באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט מה היא עושה? הולכת אל כל שכינותיה ואומרת להן: תנו לי מלח שיש לנו אורחים, והיא מכוונת שיכירו בהן אנשי העיר, על כן "ותהי נציב מלח"' (ב"ר נא,ה). אשת לוט חטאה בכך שגילתה לאנשי העיר שיש אצלם אורחים, ועשתה זאת ע"י שכביכול הלכה לבקש מלח. מניין לחז"ל שכך נעשה? נראה שלמדו זאת ממה שנאמר "ויפצר בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו. טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה" (בראשית יט,ג-ד). נאמר שעשה משתה, אז לשם מה נאמר שאפה מצות, הרי ברור שכחלק מהמשתה שעשה להם עשה להם גם לחם, שזה דבר בסיסי ביותר? ויותר מזה, היה ראוי לומר 'ויעש להם משתה ומצות ויאכלו', לשם מה ההדגשה שהוא עצמו אפה ("ומצות אפה")? לכן למדו שלוט עצמו עשה, לעומת אשתו שנמנעה מלעשות זאת. שדרכה של האשה להכין את הלחם, כמו שאצל אברהם הוא ביקש משרה שתכין ("וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות" [שם יח,ו]), ואם אברהם עמוד החסד עשה כך אז ודאי שגם לוט היה עושה כך. אז מדוע דווקא הוא אפה? לכן למדו שהיא נמנעה מלהכין את הלחם ולכן לוט היה צריך להכין. ומיד בסמוך לזה נאמר "טרם ישכבו ואנשי העיר" וגו', ולכן למדו לקשר ולומר שאשת לוט נמנעה מלהכין לחם, ואף היא קשורה בכך שאנשי העיר הגיעו לביתם, שהיא זו שהודיעה שבאו אורחים בשל התנגדותה להכנסת אורחים; שלכן לא הכינה ובמקום זאת הלכה כביכול לחפש משהו כדי להגיש להם באוכל (שלא רצתה לריב עם לוט אז עשתה כאילו עוזרת לו), אבל בזה עשתה שיתפרסם הדבר. לכן כשנענשה ונהפכה לנציב מלח הבינו שזה קשור לחטאיה, שלוקים מידה כנגד מידה, ולכן הבינו שמה שסיפרה לאנשי העיר שיש אורחים בקשר לסעודה, זה היה ע"י מלח, שאת זה כביכול הלכה להביא לארוחה. לכן למדו שהיא אמרה שיש אורחים ולכן צריכה מלח לארוחה של האורחים. נראה שרמז לזה ניתן למצוא ברש"י (שנשמע שמביא דברי חז"ל שאינם לפנינו): '"ותהי נציב מלח" - במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה: תני מעט מלח לאורחים הללו. א"ל: אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה?'. הרי שהתנגדה לתת לפניהם מלח בשביל האוכל (שברור שלזה השימוש במלח), שהתנגדה להכנסת אורחים, כך שנשמע כמו שאמרנו שהמקור הוא שהתנגדה להכנסת אורחים, שסירבה לתת להם דברים של מאכל, שזהו כדברינו שיש רמז לזה בהכנת האוכל ע"י לוט דווקא. אולי אפשר שמובא בתרגום יונתן על הפס': 'ואיסתכלת אינתתיה מבתר מלאכא, למנדוע מה הווי בסוף בייתיה דאיבה, דהיא הוות מבנתהון דסדומאי; ומטול דחטת במילחא בפרסומי עניא הא היא עבידא עמוד דימלח'. הרי שהסיבה שהסתכלה זה משום שהיא מבנות סדום ולכן רצתה לראות מה קורה להם, ואז נענשה על שפרסמה ע"י המלח. מניין להם שהיא מבנות סדום? – עד שלוט נפרד מאברהם והלך לסדום לא נאמר שיש לו אשה, שנאמר “ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה" (בראשית יג,א) הרי שמפורט שלאברהם היה אשה וללוט לא (שלכן גם לא נאמר שרה אלא "ואשתו”, כדי להדגיש שלאברהם היה אשה וללוט לא); ומיד אח”כ מובא שנפרדו ולוט הלך לסדום, לכן מובן שהאשה שעכשיו מופיעה כאשתו הוא לקח מסדום. לכן למדו שהיא רצתה לראות מה יקרה לבית אביה, שהרי אלו קרובי משפחתה. לכן מובן שמפרש רש"י: '"ותבט אשתו מאחריו" – מאחריו של לוט' (רש”י). מה זה בא ללמדנו? נראה שבא ללמד שלוט הלך אחרון מאחור (ולכן הביטה מאחורי ללוט, כלומר שהוא היה בינה לבין סדום שמאחוריו, והיא הסתכלה לכיוונו כדי לראות מאחוריו), כיון שידע שאשתו סדומית, ולכן בוער לה לדעת מה עולה בגורל משפחתה, ואף בנותיו קשורות לסדום, שהם מצאצאי סדום (דרך אמם) ובעליהן בסדום, לכן הלך בסוף כדי שיוכל לראות מי מסתובב ואז להעיר לו מיד שיביט קדימה כדי שלא יביט לסדום. שדבר זה מלמד שאשתו שנהפכה לנציב מלח היא סדומית, ולכן מובן שהתנהגותה היא כמו אנשי סדום, ולכן מובן שהיא פעלה נגד הכנסת אורחים, כהרגלה בחינוך סדומי מקטנותה. בזה גם מובן מדוע כתוצאה מהפיכת סדום נעשה שם אזור ים המלח, שזה ביטוי של אי הכנסת אורחים, שמצד הפשט משתמשים במלח להכנסת אורחים (כתבלין וכדו') ובפרט כשמארחים כראוי (שבזמנם המלח היה מאוד יקר), ונעשתה שם אזור מת, לומר שהמלח לא ניתן כראוי – שלא הכניסו אורחים. אולם יש בזה גם רמז להיפך מגמילות חסד, שהוא צריך להעשות במאור פנים: 'כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה. אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו, שנאמר "אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון”' וכו' (רמב”ם מתנות עניים י,ד), שבפנים יפות זה נמשל במתיקות; ואילו כשנעשה בפנים רעות וכבושות בקרקע, זה מרומז במלוח, כהבעת פנים רעה של דחיה ממליחות רבה (ואף פנים 'כבושות' בקרקע כעין נמשל ב'כבוש' במלח, שכובשים ירקות במלח). נראה שלכן אמרו חז"ל שאשת לוט לקתה בשל חטאה במלח, שאולי זה כביטוי להתנגדות להכנסת אורחים כמו אנשי סדום, ולאו דווקא שממש היה מקרה כזה (אלא זה כמשל). אולי אם נאמר כך, אז גם הסיפור שמובא כדוגמה לרעת סדום: 'הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא. איגלאי מלתא, שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא. אתא זיבורי ואכלוה. והיינו דכתיב (בראשית יח, כ) "ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה", ואמר רב יהודה אמר רב: על עיסקי ריבה' (סנהדרין קט,ב). שנאמר שנערה (להבדיל מאשת לוט שהיתה אשה נשואה) הביאה אוכל לעני (ופרטו שזה לחם, אולי כדי לרמז על הלחם [מצות] שלוט הביא בהכנסת אורחים, לקשר להיפך ממעשה אשת לוט), והם הענישו אותה במיתה בדבש (להיפך מאנשי סדום שמתו ונעשה אזור מלח, ואף אשת לוט מתה ונעשתה לנציב מלח), שזה משל שבא לומר שהם התנגדו לעשיית החסד שעשתה, שהוא נמשל במתיקות. גם נראה שפגיעתם בחסד זה ההיפך מתורה, שהיא חסד ("ותורת חסד" [משלי לא,כו. וראה בגמ' סוכה מט,ב שתורה לשמה, שזהו תורה באמיתיותה, זהו תורה של חסד, הרי שהתורה במהותה חסד]), לכן נהפך לאזור מלוח, שהמלח נעשה ע"י שמייבשים את המים, וכך נשאר המלח, שכך זהו כביטוי לביטול גמור לקשר לתורה שהיא משולה למים (ב"ק פב,א). שזהו מעשי אנשי סדום שביטלו את מידת החסד לגמרי, שהיו ההיפך הגמור מתורה וקדושה, ולכן כלו מהעולם ונשאר מלח כרמז לכך.