'תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל. ר' יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה, בר"ה יצא יוסף מבית האסורין, בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל' (ר"ה י,ב-יא,א). ר"א ור"י חלקו על גילויים בחודשים תשרי וניסן, נראה שזה קשור לגילוי של קשרם בתורה, שר"א מבית שמאי ור"י מב"ה. לכן ב"ש שהם מחמירים זה מראה שקשרם בתורה קשור לצד מידת הדין החמורה, ואילו ב"ה המקלים קשורים לגילוי מידת הרחמים. לכן מובן שחלקו על בריאת העולם, שמסביר ר"ת ששני הדעות נכונות: ' ... אומר ר"ת: דאלו ואלו דברי אלקים חיים, ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן, ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין (עירובין דף יח. ושם) גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד' (תוס' ד"ה 'כמאן'; ר"ה כז,א). ועל הבריאה נאמר הבדל בין מחשבה למעשה: '"בָּרָא אֱלֹקים" – ולא אמר "בָּרָא ה'". שבתחילה עלה במחשבה לברואתו במידת הדין; ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין. היינו דכתיב (להלן ב ד): "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם"' (רש"י; בראשית א,א). הרי שבמחשבה זה היה במידת הדין, אבל במעשה הבריאה בפועל היה זה בשיתוף מידת הרחמים כשהיא מודגשת כהתחלה (שזהו 'הקדים מידת רחמים', שלכן מופיע קודם "ה'" ואח"כ "אלקים" בפס' שמביא רש"י), כך שהבריאה בפועל זהו כגילוי של מידת הרחמים. לכן ר"א שמגלה את מידת הדין מדגיש את תשרי שזהו המחשבה שזהו מידת הדין, ואילו ר"י שמגלה את מידת הרחמים מדגיש את ניסן שזהו הבריאה בפועל שזהו בדגש של מידת הרחמים. כך גם נראה ששאר הדברים שמביאים קשור לדגש על מידת הרחמים או הדין. האבות זהו גילוי של שורש בנ"י, ולכן זה מתגלה כמחשבתם של ישראל, בנוסף למעלת האבות עצמם, שהם קדמו לעולם: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים" ששה דברים קדמו לבריאת העולם. יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות ... האבות, וישראל ... עלו במחשבה להבראות. האבות מנין? שנאמר (הושע ט, י): "כענבים במדבר" וגו'. ישראל מנין? שנאמר (תהלים עד, ב): "זכור עדתך קנית קדם" ... ר' הונא ור' ירמיה בשם רבי שמואל בר ר' יצחק אמרו: מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר' וכו' (ב"ר א,ד). ממילא כיון שזה קדם לעולם זה במידת הדין, לכן אומר ר"א שהאבות נולדו ומתו בתשרי, כיון שהם מתגלים כמידת הדין. לעומתו ר"י אומר שהם דווקא מגלים את מידת הרחמים, כיון שהם מגלים את השורש של תיקון העולם, שזהו היסוד למידת הרחמים על העולם (שבלעדי שיש יעוד תיקון לעולם, מידת הדין הייתה משתלטת להחריב את העולם, כיון שלא ראוי לעולם כזה להתקיים. לכן מתן תורה היה בסמוך לניסן [וכהמשך לו מכוח ספירת העומר]), לכן כמו שבעולם זהו גילוי מידת הרחמים, בניסן, כך גם האבות זהו גילוי של מידת הרחמים על העולם, שהם שורש מידת הרחמים לעולם. גם על הגאולה העתידית חלקו, כיון שמצד אחד הגאולה באה עם רחמים "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך" (ישעיהו נד,ז), לכן אומר ר"י שזה שייך לניסן כיון שיש בו גילוי גדול של מידת הרחמים. לעומתו סובר ר"א שיש לראות בזה גילוי של מידת הדין, כיון שאז יתוקן העולם, ולכן אז כשישלטו לגמרי על היצר יוכלו לעמוד אפילו במידת הדין ולכן יש בזה גילוי גדול וחשוב של מידת הדין, שעומדים בה (בנוסף לשיטת ר"א הגאולה תבוא דווקא אם חוזרים בתשובה [סנהדרין צז,ב], כך שיש בזה גילוי של דין, שלא תבוא הגאולה בכל מצב בשל מידת הרחמים, ולכן לא יגאלו אם מתנהגים שלא כראוי). לגבי הגאולה ממצרים שניהם מודים שפסקה העבודה בתשרי, כיון שבאותו זמן אמנם פסקה העבודה אבל עדיין נשארו בגלות תחת יד המצרים, כך שיש עדיין גילוי של מידת הדין שנמצאים בגלות, ויצאו בניסן שאז יצאו לשחרור גמור, אע"פ שלא היתה להם זכות אלא היו עובדי ע"ז, כך שיש בזה גילוי של מידת הרחמים, שה' גאלם אע"פ שאין להם זכות. שניהם מודים שהולדת יצחק הייתה בניסן, כיון שאברהם ושרה היו עקרים ובנוסף לזה זקנים, כך שהיה בזה רחמים גדולים מאוד כדי שיצחק יוולד. שניהם גם מודים ש'בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה, בר"ה יצא יוסף מבית האסורין' שאמנם הפקידה והשחרור מבית הסוהר זה צד רחמים, אולם עצם זה שהיו צריכות ליפקד במיוחד, שלא הלך להם עד אז, זה גילוי של מידת הדין, ובזמן הפקידה עדיין לא ראו וידעו שהן בהיריון כך שעדיין היו בצער, ולכן זה גילוי של מידת הדין. יוסף אמנם השתחרר מבית הסוהר, אולם שחררו זהו ההתחלה שממנה תתגלגל בהמשך גלות מצרים הקשה, ולכן זהו כעין גילוי של מידת הדין שעכשיו מתגלגלת עד שתצא לפועל בגלות מצרים. (אולי אפשר שעל פקידת שרה רחל וחנה, ויציאת יוסף מבית הסוהר והפסקת העבדות מדגישים שניהם שזה נעשה בר"ה, שבפשטות זה משום שהייתה מסורת כזו, אולם אולי אפשר שבאו לומר שבזה לא חלקו כיון שזה קשור לעניין ר"ה ולא לעניין של תשרי, שבר"ה יש גילוי מלכות ה' בעולם, וגם באלו יש גילוי של מלכות, אברהם היה כמלך [שאמרו לו נשיא אלקים אתה בתוכנו". בראשית כג,ו], ולכן פקידת שרה זהו כהמשך שושלת המלכות. מרחל יצא יוסף שיעקב ראה בו כעיקר בנ"י, ואף יצאה ממנו מלכות - ממלכת ישראל. מחנה יצא שמואל שהמליך מלכים [שאול ודוד]. יוסף יצא מבית הסוהר ונעשה מלך. והפסקת העבדות מגלה שאינם עוד כעבדים, וזה בשל שה' עכשיו מראה את מלכותו בעולם ע"י המכות שמכה את מצרים, ולכן אנו שעכשיו איננו עבדים ודבקים בקב"ה נחשבים קשורים בדבקותו ולכן מושפעים ממלכותו, ולכן יש בזה גילוי מלכות. על הולדת יצחק שניהם מדגישים שזה היה בפסח, שאפשר שזה משום שבאו לומר שבקרבן פסח כל בנ"י מתחברים בקרבן פסח שכולם עושים אז יחד באותו זמן [ויותר מזה, בקרבן פסח יש חיבור עד כדי כך שאפילו יש דין: 'מכאן שכל ישראל יוצאים בפסח אחד' (קידושין מב,א)], ולכן זה גילוי כעין יצחק שהוא גילוי של קרבן, שעלה בעקידה כגילוי של קרבן; ובפרט שכל ההבטחות לזרע והקשיים היו כדי לחזק את הקושי של ניסיון העקידה, ולכן הולדת יצחק יש בזה גילוי שקשור לעקידה וממילא לעניין קרבן, ולכן קשור לפסח).