לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת לך לך

בראשית יב,א: לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ: אברבנאל: "ארצו אשר נולד בה היא אור כשדים, והוא כבר יצא משם (לעיל יא,לא: וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן)? ... שלא אמר 'מארצך' על אור כשדים, אלא על עבר הנהר, שהיא ארצו בכלל". 'ארצך' היא כל המרחב שממזרח לנהר פרת, כולל את מגוון העמים שבמרחב זה.

יב,א: אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: אברבנאל: "למה זה לא ביאר ה' לאברהם שילך מיד אל ארץ כנען והעלימו ממנו ולא הגיד לו אנה ילך? ... הפרידו (ה' אברהם) מאוהביו ומאביו ומאחיו, ורצה שלא יידעו הם לאיזה מקום היה הולך, כדי שלא ילכו שם אחריו". התנתקות מוחלטת, גם מאחיו ומוקיריו וחבריו, 'בית אביך'.

יב,י: וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם: אברבנאל: "למה זה יצא משם ללכת מצרים מפני זלעפות רעב, והיה לו לבטוח בה' אשר ציווהו לצאת מארצו? ... רצה בזה שכל הפרשה סימן לבנים, כי כמו שהוא ירד מצרים לחיות את נפשו, ופרעה באפס עשקו ולקח לו אשתו, והאל נגעו בנגעים גדולים והוציאו משם במקנה, בכסף ובזהב – כן ירדו בניו מצרים מפני הרעב, ופרעה ומצרים עינו אותם, והק נקם נקמתם בנגעים גדולים, עד שהחזיקו בהם לשלחם מן הארץ בכסף, בזהב ומקנה". מעשה אבות – סימן לבנים, אחד לאחד.

טו,ט-י: קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר, וְגוֹזָל ... וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ ... וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר: אברבנאל: "למה לא בתר כולם באופן אחד? ... שלושתם – עגלה ועז ואיל – היו משל לשלושת האבות ... והודיעו יתברך בזה שאברהם בימיו, לא בנו ולא בן בנו יירשו את הארץ, ולזה ביתר אותם בתווך, לרמוז שימותו כולם קודם הירושה ...תור וגוזל ('הציפור') הוא משל לשני מנהיגים אחרים ... משה ויהושע, ועליהם אמר 'ואת הציפור לא בתר' ... לרמוז שמשה יתחיל בירושת הארץ, כי הוא כבש ארץ סיחון ועוד, ויהושע אחריו כבש וחילק את הארץ לישראל". מעניין שאי-ירושת הארץ נמשלת לביתור.

טו,יג: וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה: אברבנאל: "והנה לא נשתעבדו במצרים כי אם 210 כמניין רד"ו, והעינוי היה לבד 87 שנה, ואיך אמר אם כן יתברך 'וענו אותם ארבע מאות שנה'? ... סיבת גלות מצרים ... היה על עוון בני יעקב במכירת יוסף אחיהם ... עניין ה 400 שנה הוא כולל לגירות ולעבדות ולעינוי ... וכל זה ... יהיה 400 שנה". מעניין מהו בדיוק החישוב של אברבנאל, אותו לא פירט.

יז,י-יב: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ ...  הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר ... וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר: אברבנאל: "איך תיקרא המילה 'ברית', האם נאמר שהילד היונק בהיותו בן שמונה ימים יכרות ברית עם בורא העולם, והוא בינקותו אינו בן דעת ולא בחיריי בדבר? ... הנה אביו והוריו מחויבים להכניסו בברית, ואם לא הכניסוהו – הוא בהיותו ברשותו (כאשר יתבגר) חייב להימול". הברית היא עם הילד, כי הוא מחויב להימול בבגרותו, אם לא נימול על ידי הוריו בינקותו.

שבת שלום, שבת של אמונה עיוורת בה', מעשה אבות סימן לבנים, שנזכה בירושת הארץ, ובבחירה חופשית בו יתברך, אורן.