דברים לד,א: ויראהו ה' את כל הארץ: ש: מדוע דווקא 'כל הארץ' ולא 'ארץ כנען' (כמו שהבטיח: וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן; לב,מט)? ת: לפני מותו של משה, ה' מבטיח לו לראות את הארץ, אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה (לב,מט), שזה פחות ממה שהראה לו בפועל, את "כל הארץ ... זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב" (פסוקים א-ד), שהרי הבטיח לאבות: מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת (בראשית טו,יט). ה' רומז בזה למשה שקיום ההבטחה לאבות במלואה תבוא בעת מאוחרת יותר, לאו דווקא מיד עם התנחלות יהושע בארץ. העובדה שמשה ראה בעיניו את "כל הארץ" דווקא, גורמת לציפייה לקיום המלא של ההבטחה בעתיד, "מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת".

לד,י-יב: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ... לעיני כל ישראל: תובנה: הנביא העולמי העתידי (נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:  אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן; דברים יח,טו; המכונה "משיח") יפעל לעיני כל העולם בבת אחת. משה עשה אותות ומופתים (פסוק י"א) במצרים לעיני פרעה ועבדיו ולעיני כל ישראל, וזה גרם לכך שמשה היה גדול הנביאים בישראל, מכאן שפעולה ניסית שתיעשה בעתיד על ידי נביא ה' לעיני כל העולם תזַכֶּה את עושָׂהּ בהכרה בו כ'נביא עולמי', הנביא הגדול בעולם.