"ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד" (נחמיה ח,יז). 'מאי טעמא דמ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא? דכתיב (נחמיה ח יז): "ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל ... ותהי שמחה גדולה מאד", אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא? אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה. ואומר (דברים ל ה): "והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה", מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו. ואידך: דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה; והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב ישוע; בשלמא משה לא בעא רחמי דלא הוה זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי לא ליבעי רחמי?' (ערכין לב,ב). חז"ל שואלים על הפס' התמוה בנחמיה שנשמע כאילו לא עשו סוכות עד ימי עזרא, שזה לא יתכן כלל, ועונים שזה בא לומר על שקידשו את הארץ או שביטלו את יצר הע"ז. התרוצים מאוד קשים כיון שאין זה משמע כלל בפס', שהרי מדובר על סוכות? מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א הרחיב בזה מאוד (ב'תורת השבת והמועד' – 'חג הסוכות בימי עזרא ונחמיה') וחיבור לדברי הקבלה (בזוהר), והסביר שזה קשור בעומקו, שהסוכות קשורות לגאולה ואי גלות, ולכן בקידוש הארץ וביטול יצר הע"ז היתה ישיבה בסוכה במעלה גדולה של השכינה (ראה שם, וכן ב'מועדי ישראל' על סוכות שהביא עוד הסברים על דרך פשט הפס') ודפח"ח. הגמ' אומרת בדברי מ"ד שלא קידשו שוב את הארץ שלכן כאן נאמר "ישוע" בחסרון האות ה' כדי לבטא הקפדה על יהושע שלא ביטל את יצר הע"ז; אולם למ"ד שקידשו את הארץ, שהפס' לא מדבר על ביטול ע"ז, מדוע נאמר "ישוע"? בפשטות אפשר שמסכים להסבר שזה בשל שלא ביטל את יצר הע"ז, שאמנם עיקר ההשוואה ליהושע בפס' לא בא ללמד זאת, אולם כיון שנאמר דבר שקשור להשראת שכינה כמו אצל יהושע (כמו שהסביר מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א) אז כבר רמזו שיש הבדל ביניהם בגילוי שכינה, בביטול הע"ז. ביר' מובא: 'כתיב (נחמיה ח) "ויעשו כל הקהל השבים" וגו' עד "מימי ישוע", ולמה ישוע? הילל בריה דר' שמואל בר נחמן אמר: פגם הכתוב כבוד צדיק בקבר מפני כבוד צדיק בשעתו. הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע, מה ביאתן בימי יהושע פטורין היו ונתחייבו, אף ביאתן בימי עזרא פטורין היו ונתחייבו' (יר' קידושין א,ח). הרי שביר' מופיע השיטה של קידוש הארץ, ומסבירים שהשתנה השם בגלל כבוד עזרא, ממילא כך גם נראה שראוי לומר לשיטה זו בבבלי (אע"פ שלא מובא בגמ' הסבר זה, בכ"א ראוי לחבר בין הגמרות). אולי אפשר לומר שלדעה שקידשו את הארץ בבבלי אין פגם בשם ישוע, ומה שנאמר כך זה כדי לרמז על דברים שקשורים לשכינה שאז גרמה לשמחה בסוכות; שהרי החסרון באות ה' מזכיר דרשה אחרת בגמ' על חסרון באות ה': 'והאמר רב שמואל בר איניא: מאי דכתיב (חגי א, ח) "וארצה בו ואכבד" וקרינן "ואכבדה", מאי שנא דמחוסר ה"א? אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים' (יומא כא,ב). זה מתאים לומר גם כאן שחסר ה' כדי לרמז על חסרון של חמשה דברים הקשורים לגילוי שכינה, שלא היו בבית שני (ואין צורך בקרי וכתיב, כיון שכולם יודעים ששמו יהושע, כך שמובן מעצמו שיש הבדל של האות ה'), שכיון שנרמז על מעלת השכינה שהיא חזרה להעלות את מעלת הסוכות בגילוי הקשר לשכינה, מרמז שבכ"ז לא היה גילוי שלם של השכינה כמו אצל יהושע, כיון שבבית שני היו חסרים חמשה דברים של גילוי שכינה. אולי זה העומק של דברי היר', שלכאורה תמוה למה לפגום סתם כך בשמו של הצדיק בקבר בשביל הצדיק החי? אלא שבזה מובן שבא לומר שבימי נחמיה היה חסרון בשכינה, ולכן זה התגלה ע"י פגם בשם יהושע, כעין לבטא חסרון שלא יראה פגם גדול אצלם שלא היתה השכינה כראוי, ולכן פוגם בשם יהושע שאז כעין מעמעם את הדגש של חסרונם מולו (שכאילו גם אצלו יש חסרון), שזהו שפגע בכבוד הצדיק בקבר בשביל כבוד הצדיק החי, ואין לבא בטענה שלא ראוי להפחית בכבוד הצדיק בקבר, שהרי כיון שיש פגם בצדיק החי אז ראוי להפחית גם בשל הנפטר. ועוד כיון שממילא נשמע שאצל יהושע היה מכובד יותר, אז ממילא יש בזה גם מעלה לצדיק שבקבר, ולכן אין זה נורא כ”ך שהפחיתו בכבודו והעלו בכבודו (והכבוד גדול יותר) יחד באותו זמן. אולי אפשר שרמזו בשם ישוע על גילוי השכינה שנעשה אז (שלכן התגלה מעלה בסוכות), שזהו שרמוז בשמו (כשמחלקים את ו' ל-4+2): 310+72+4: ע"ב זהו שם השם הגדול, שזה מרמז על גילוי שכינה גדול בעולם כולו, וזה משפיע למעלה בכל העולמות, שכך זהו כרמז שהקדושה שהשפיע האדם השפיעה מעלה גם לכל העולמות, ולכן נרמז בש"י כנגד העולמות שהאדם מקבל על קידושו בעולם ('דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות, שנא' (משלי ח, כא) "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא", "יש" בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי' [סנהדרין ק,א]), שזהו רמז למעשה הקדושה שנעשה ע"י האדם (שקידשו את הארץ למצוות התלויות בה יחד עם חזרתם לארץ) שמשפיע לכל העולמות, שמעלה בהם את שם ה', שזהו ארבע כנגד שם הויה בעל ארבע אותיות (וכן יש השפעה נגד גלויות, שזה קשור לארבע גלויות שכנגד ארבע אותיות שם הויה). אולי גם בכוונה נאמר "ישוע" שזה מדגיש לשון גילוי ישועה, כרמז שלזה התכוונו כשאמרו על עשיית הסוכות, כגילוי של הגאולה והשכינה שנעשה אז (ושקשורים לישועה מגלות וצרות). אולי גם כרמז בגימטריה לשם אלקים ועוד ש', כרמז ל-'(דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", ותניא, ר"א הגדול אומר: אלו תפלין שבראש' (סוטה יז,א). שהאות ש' מרמזת על שם ה' שבתפילין של ראש שמטילים יראה על אויבנו, וכך מונעים מהם להרע לנו, שזה רמוז בשם אלקים שהוא גילוי של מידת הדין (שמזיקים לנו בשל מידת הדין עלינו), שכך "ישוע" רומז על ביטול פגיעה בנו מהאויבים, שזהו מניעת גלות וצרות, וגילוי גאולה שיש בכח הסוכה, כמו שהתגלה אז בגילוי השכינה עם הסוכות בימי נחמיה (שלכן נרמז בשם ישוע לומר שלזה התכוונו שלא נעשה מימי יהושע, ולא שלא עשו בכלל סוכות).