בס"ד

בין בתיה של העירה ליז'ענסק
ניצב ביתו הקט והצנוע של
הצדיק ר' אלימלך מליז'ענסק
זיע"א, על דלתו התדפקו יהודים רבים
מגווני  העם השונים, היו שבאו  ללמוד
תורה ומוסר, היו  שבאו לקבל ברכה
לישועה והיו שבאו גם ללמוד וגם
להתברך. הצדיק שמטרתו היא אחת,
לקרב את כולם לאבינו שבשמים גם
בלימוד התורה וגם בברכת הישועה קיבל
את כולם בסבר פנים יפות.
בין הבאים לקבל ברכת ישועה היתה
אימו של הצדיק  ר'  שמחה מבוברקא
זצ"ל, שבאותם  ימים לא  נמנה על קהל
החסידים אלא היה מהמתנגדים. ומדוע
בכל אופן הגיע אמו לביתו של הצדיק?
ובכן, צרה צרורה נחתה על בנה יקירה,
הוא נפל למשכב וחלה במחלה קשה אשר
רופאי העיר לא הצליחו למצוא רפואה
למחלתו,  וזו האם הדואגת  וטורחת
בתפילה ובהשתדלות למען רפואת בנה
השווה כל מחיר, הגיע כעת לביתו של
הצדיק ר' אלימלך מבלי ידיעת בנה עמ"נ
לקבל ברכה ועצה לרפואה שלמה.
כשהיא  ממתינה  בחוץ  לתורה,  כתבה
האם את שם בנה  על  פתקה והעבירה
לצדיק. ר' אלימלך  השיב לאם הדואגת
בתשובה:"דעי,  כי כאשר  תגיעי לביתך
תמצאי את בנך במצב קשה יותר, אך אל
תדאגי כלל וכלל כי זה רק זמני. בימים
הבאים  יעשה  אדון  העיר  משתה  גדול
אשר בו ישתתפו שלשה רופאים גדולים
מהעיר  לבוב.  קראי  אותם  לביתך  עמ"נ
לרפאות את בנך, אך גם זה לא יועיל,
הרופאים לא יועילו, ולא ימצאו תרופה
למחלה ובנך יישאר במצבו, אך עדין אל
תתייאשי. כי בדרך שיצאו מביתך ייפול
אחד הרופאים ארצה ושני חבריו יטפלו
בו ותוך כדי כך אחד מהם ייזכר ברפואה
המתאימה  לבנך, הוא ישוב  לתת לך
"רצפט" לתרופה מתאימה. בעזרת השם
התרופה תועיל לבנך והוא יתרפא מחוליו.
אך מזהירני אתכם כי כאשר יתרפא יגיע
מיד לאחי ר' זושא בעיר אניפולי." סיים
הצדיק את חזיונו וברכתו, וזו האם חזרה
לביתה לשלום לראות ולהתווכח כצד
יפול דבר.

חזרה האם אל  ביתה ואת  פניה קידמה
הבשורה  כי מצבו של בנה החמיר  יותר.
אך דברי הצדיק היו נחמתה, וכמו שציוה
הצדיק היא התחזקה ולא התייאשה.
בימים הקרובים  הגיעו  שלושה מרופאי
לבוב למשתה האדון, אימו של ר' שמחה
החול, כששמעה זו מיהרה לקרוא להם
למיטת  בנה החולה. הרופאים  נענו
לבקשתה  והגיעו לבודקו, אך עד  מהרה
התייאשו ממצבו ולא מצאו מזור ומרפא
לצרתו.
יצאו השלשה  את הבית  חזרה לבית
האדון. ובדרך, הפלא ופלא, כדברי ר'
אלימלך כך הווה. נפל אחד הרופאים
ארצה, שני רעיו נחלצו לעזרתו וסייעו בידו
להתאושש מנפילתו תוך כדי טיפול בו
נזכר אחד הרופאים בתרופה המתאימה
לחולה אשר בקרו קודם לכן.
מיד חזר הרופא לביתו של ר' שמחה,
נתנו  לאם את ה"רצפט" לתרופה,  וזו
מיהרה לקנותו ולהשקות את בנה כשהיא
מלווה את בנה בתפילה לרפואה והחלמה
מהירה. בחסדי ה' כשם שזכתה האם
לראות את תחילתם של דברי הצדיק
מתקיימים,  זכתה וראתה  את סיומם
מתגשמים. בסייעתא דשמיא החל מצבו
של בנה משתפר  מיום  ליום עד אשר
הבריא לגמרי וקם ממיטת חוליו.
כשקם בנה  מחוליו ספרה לו  אימו את
כל נס הצלת רפואתו בהתרגשות רבה
ובשמחה. החל מברכתו וחזיונו של
הצדיק ועד  סיומם כיצד קמו  והתקיימו
דברי הצדיק אחד על אחד ובמלואם.
בסיום  דבריה הורתה לבנה את  בקשת
הצדיק להגיע אל אחיו ר' זושא. שמע
זאת ר'  שמחה  התפעל  מאוד  למשמע
אזניו. כל הלך חשיבתו על החסידים
השתנה מקצה לקצה. בעיני רוחו ראה
את עצמו יעושב במחיצתם ומדבק בעפר
רגליהם.
האם ובנה  המאושרים לא התמהמהו
כלל, מיד  ארזו את  חפציהם  האישיים
ויצאו לדרך.  ראשית  נסעו אל ר'
אלימלך  מליזענסק להודות לו  על נס
ההצלה.  משהגיעו אליו קיבלם  בברכה
ושאלם:"האם כבר הייתם אצל ר' זושא?".
"עדין לא" השיבו. אם כן סעו אליו.
נסעו האם ובנה לעיר אניפולי לר' זושא,
את פניהם קיבל בית פשוט שולחן רעוע
ורבי זושא היושב ורוכן על לימוד התורה
הקדושה , סביב ניבט עוני משווע, אך עינו
שדרו אושר ושמחה אמיתיים. ר' שמחה
נדהם לראות  סביב עיניו  את הפשטות
והצניעות ואת המסירות ואהבה לתורה.
"אם זהו חסיד" הרהר לעצמו, "רוצה אני
להיות כמוהו". מאותו יום ואילך הפך רבי
שמחה להיות חסיד מובהק ואף המשיך
את דרך החסידות הלאה.