בפרשתנו אנו קוראים על מעשה העגל, וכמו
שכבר הזכרנו במאמרים קודמים, כשהתורה
מספרת איזה מעשה, זה לא סתם מעשה
שהיה, אלא זה מעשה שהווה עכשיו, ויש לזה שייכות לכל
אחד שקורא את זה, כי התורה איננה 'ספר היסטוריה',
אלא תורת חיים חיה ומעודכנת, הבאה ללמד אותנו
אורחות חיים.
מה הוא למעשה הפגם של 'העגל', השייך לעכשיו כמו
אז? רבינו כותב בתורה ס"ב הסבר על זה וזו לשונו:
"כִּי עִקַּר טָעוּתָם שֶׁ ל הָרְחוֹקִים מֵאֱמוּנַת הַשֵּׁ ם יִתְבָּרַ�,
מֵחֲמַת שֶׁ עִקַּר יְדִיעַת אֱ�קוּתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִגָּלוּי עַל הַסָּתוּם.
מֵחֲמַת שֶׁ רוֹאִים מִגָּלוּי, שֶׁ הַנְהָגַת הָעוֹלָם הוּא עַל יְדֵי
מַעֲרֶכֶת הַמַּזָּלוֹת, נָפְלוּ בְּטָעֻיּוֹת, כָּל אֶחָד לְפִי טָעוּתוֹ.
וְיֵשׁ חוֹשְׁ בִים שֶׁ הַכּ ֹל עַל פִּי הַטֶּבַע, עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג.
וְיֵשׁ חוֹשְׁ בִים שֶׁ צָּרִי� לַעֲב ֹד אֶת הָאֶמְצָעִי, כְּמוֹ שֶׁ טָּעוּ
ָעֵגֶל, שֶׁ רָצוּ לַעֲש ֹוֹת אֶת הָעֵגֶל אֶמְצָעִי, בֵּינָם לְבֵין הַשֵּׁ ם
יִתְבָּרַ�, שֶׁ אָמְרוּ: "אֲשֶׁ ר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" (שְׁ מוֹת ל"ב),
ְחִינַת אֶמְצָעִי..."
רבינו כותב שלעשות 'אמצעי' בינך לבין ה' יתברך, זהו
למעשה 'עגל', שכשהאדם עובד איזה דבר זולת ה'
יתברך, אפילו שאומר שהוא יודע שיש ה' יתברך מעליו,
זהו הפגם הנורא של עבודה זרה, שהוא פגם כל התורה
כולה, ורבינו הקדוש מחדד את הדברים ומבאר כיצד
הם שייכים למעשה לכל אחד ואחד, אפילו כשלא ממש
עובד עבודה זרה בפועל כפשוטו, וזו לשונו:
"וּבְטָעֻיּוֹת כָּזֶה, רַבִּים נִכְשָׁ לִים. וְעוֹש ִֹ ים אֶת הַסִּבּוֹת
אֶמְצָעִי, בֵּינָם לְבֵין הַשֵּׁ ם יִתְבָּרַ�. הַיְנוּ שֶׁ מַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁ ם
יִתְבָּרַ�, אֲבָל מַאֲמִינִים גַּם כֵּן בְּאֶמְצָעִי, וְאוֹמְרִים שֶׁ צָּרִי�
לְסִבּוֹת. הַיְנוּ שֶׁ מַּאֲמִינִים לְמָשָׁ ל בְּהַסִּבָּה שֶׁ ל פַּרְנָסָה,
ֶ הוּא הַמַּשָּ ֹא וּמַתָּן, וְאוֹמְרִים שֶׁ הַסִּבָּה שֶׁ ל מַשָּ ֹא וּמַתָּן
עִקָּר. כְּאִלּוּ חַס וְשָׁ לוֹם, בְּ�א הַסִּבָּה שֶׁ ל מַשָּ ֹא וּמַתָּן, אֵין
יְכ ֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁ ם יִתְבָּרַ� לִתֵּן לָהֶם פַּרְנָסָה. וּבְהַסִּבָּה שֶׁ ל
הָרְפוּאָה, שֶׁ הוּא סַמִּים, עוֹש ִֹ ים מֵהֶם עִקָּר, כְּאִלּוּ, חַס
וְשָׁ לוֹם, בְּלִי הַסַּמִּים, אֵין יְכ ֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁ ם יִתְבָּרַ� לְרַפֵּא.
וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּ� הוּא סִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת
וְעִלַּת כָּל הָעִלּוֹת, וְאֵין צָרִי� לְשׁוּם סִבָּה. וְעִסְקֵנוּ בְּאֵלּוּ
הַסִּבּוֹת, צָרִי� לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁ ם יִתְבָּרַ� לְבַד, וְ�א לַעֲש ֹוֹת
מֵהַסִּבּוֹת עִקָּר..."
הפגם הזה של עבודה זרה בדקות, שהאדם לא מאמין
שיש יכולת ביד ה' יתברך לפרנסו בלי שום סבה, או
לרפאותו בלי שום סבה וכד', וההשתדלות היחידה
המותרת היא אך ורק תפילה, זהו למעשה הפגם הגורם
לאדם את כל הטרדות והטרחות הכי נוראיות, כמו שהגיע
אלי יהודי, שסיפר לי על חייו המרורים, שהוא עובד שעות
רבות מאוד ממש יומם ולילה, וממילא אין לו זמן ללמוד
ולא להתבודד וכמובן שאין לו שלום בית, מאחר ואין לו
התבודדות וגם אין לו זמן לבני ביתו וכו', וכשאמרתי לו
שהוא צריך להפחית מהזמן שהוא עובד לפחות בכדי
שיוכל לקבוע מעט עתים לתורה ולהתבודד ולהקדיש
זמן מה לבית, הוא שאל אותי: ופרנסה מניין...?
הורתי לו איך יתפלל על הפרנסה ויתחזק יותר באמונה
ובטחון, ובאמת כשנפגשנו זמן מה אחרי כן, הוא כבר
קבע לו קצת עתים לתורה ולהתבודדות וכו', ומצב שלום
הבית השתפר, ברוך ה'. אמרתי לו שימשיך להתפלל
הלאה, שיזכה להוריד עוד מטרדותיו, שיתחיל לחיות
חיים של יהודי.
וכן הוא בעניין רפואה, שישנם אנשים שמשקיעים
כאלה יגיעות והוצאות על עסקי רפואות, ולמעשה ככל
שיתחזקו יותר להאמין שה' יכול לרפאות אותם בלי שום
סבה של רפואות, ובודאי שיכול לשלוח להם כל רפואתם
בלחם ובמים, היו מתפללים יותר ומשתדלים פחות, והיו
הרבה פחות טרודים והיו יכולים יותר להתקרב לעבודת
ה' וליהדות, שזה כל מה שבאמת יכול להועיל לאדם בזה
ובבא.
הנקודה היא, שבגלל שחסר לאנשים אמונה פשוטה,
שה' יכול לעזור להם בכל העניינים, כמו שרבינו כותב
במקום אחר, (תורה י"ד) על הפסוק (תְּ הִ לִּ ים קמ"ה):
"טוֹב ה' לַכּ ֹל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲש ָֹ יו" וְכוּ'. "טוֹב ה'
לַכּ ֹל" זֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה, שֶׁ מַּאֲמִין בַּה', שֶׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּ�
הוּא טוֹב לַכּ ֹל הֵן לִרְפוּאָה, הֵן לְפַרְנָסָה, הֵן לְכָל הַדְּבָרִים.
ְשֶׁ מַּאֲמִין כָּ�, בְּוַדַּאי יִהְיֶה עִקַּר הִשְׁ תַּדְּלוּתוֹ בָּתַר קֻדְשָׁ א
ְרִי� הוּא, וְ�א יִרְדּ ֹף אַחַר תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת", לכן הם
טרודים ואינם זוכים להתקרב לעבודת ה' וליהדות שזה
עיקר השמחה והאושר בחיים, וחבל חבל שמפסידים
טוב כזה, בגלל חוסר אמונה.
כי הכלל הוא שבדרך שאדם רוצה מוליכים אותו, וזה
שייך ביותר על עניין האמונה, שכמו שאדם מאמין כך
מנהיגים אותו מלמעלה – אם מאמין שה' יכול למשל
לפרנסו בלי שום סבה, ה' פרנסו בלי שום סבה, ואם
לא מאמין כך, אלא מאמין שה' כביכול צריך את העזרה
שלו, את ההשתדלות שלו, אזי כך מנהיגים אותו, הכל
כפי אמונתו - אם מאמין שדי במעט השתדלות, יוכל
להתפרנס במעט השתדלות, ואם מאמין שצריכים
להתייגע מצאת החמה ועד צאת הנשמה – כך מנהיגים
אותו, ה' ישמור.
ובשביל לזכות לאמונה שלמה, צריכים לעשות עסק
מהאמונה, וכמו שרבינו הקדוש אמר: אצל העולם
אמונה זה דבר קטן, ואצלי זה דבר גדול! מוכרחים להבין
שאמונה זה דבר גדול, והעיקר זה האמונה, וממילא
להרבות בעסק שסביב האמונה בכל האופנים. לדוגמא:
בתורה זו רבינו כותב שלהשלים את האמונה זה על ידי
קירוב רחוקים, שעל ידי שמדבר עם בני אדם ומקרב
אותם לאמונה, נשלמת אמונתו וכו', עיין כל התורה כולה
המדברת מאמונה באופן נפלא. וכן יש ללמוד על אמונה
בספרי האמונה, ולהתפלל על אמונה, וכמובן צריכים
לשמור על קדושה בשביל לזכות לאמונה, בפרט קדושת
הברית כמו שרבינו מביא זה תלוי בזה מהפסוק: ובריתי
נאמנת לו, וכו' וכו'.
וזה למעשה מה שקבלנו בפורים בקריאת המגילה, את
האור של האמונה השלמה, שאפשר לזכות לו רק על ידי
המגילה. כי לכאורה יש שאלה: מה זה הרעש הגדול על
נס חג הפורים? לכאורה לא היה הנס הגדול כל כך, כמו
שינויי הטבע שבקריאת ים סוף ובעוד נסים רבים מספור
שאירעו לעם ישראל?
התירוץ הוא, שכל האותות והמופתים של שינוי הטבע,
אמנם מביאים את האדם להאמין שה' שולט בטבע, שה'
כל יכול וכו', אבל זה נשאר מרוחק מחייו האישיים של
האדם, וממילא כשחוזר לחיי היום יום, האמונה נשכחת
ממנו. אבל בסיפור המגילה רואים איך ה' מסבב סבות
ושולט על כל המאורעות, ועל לבות בני אדם, ומהפך
את כל המציאות מן הקצה אל הקצה, בדרך המלובשת
בתוך הטבע! שזהו נס הרבה יותר עצום ומעורר את הלב,
לראות את ה' עין בעין בסבות החיים האישיים, בבחינת
'מבשרי אחזה אלו-ה', שזה מחדיר לאדם את האמונה
בהשגחה הפרטית שה' באמת שולט על כל עולמו
כפשוטו, ובני אדם לא קובעים כלום, וכל מה שבא לך על
ידי בני אדם, הכל אך ורק בגזירת הבורא, ויכול להתהפך
ברצונו כהרף עין.
וזה מסביר מדוע אחרי הנס הזה, קיימו וקבלו מחדש את
התורה מאהבה. כי האותות והמופתים של יציאת מצרים
וקבלת התורה וכו', לא הכניסו את האמונה בהשגחה
הפרטית ללב, ולכן לא יכלו לקבל את התורה מאהבה, כי
עיקר התורה זו האמונה, ולכן מאחר ועדיין היו רחוקים
מהאמונה, ממילא היו רחוקים מהתורה, ולא יכלו לקבל
אותה באהבה, אבל בפורים ראינו איך הכל זה אך ורק
ה', וה' שולט על כל המאורעות ועל לבות בני אדם, שזה
מחדיר לנו את האמונה בלב, ואז ממילא עכשיו אנחנו
יכולים כולנו לקבל באמת את התורה מאהבה, ולזכות
לגאולה השלמה. אמן כן יהי רצון.
בברכת שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל
