'תניא, ר"א אומר: מנין שבתשרי נברא העולם? שנאמר (בראשית א, יא) "ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי", איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות? הוי אומר זה תשרי; ואותו הפרק זמן רביעה היתה וירדו גשמים וצימחו, שנא' (בראשית ב, ו) "ואד יעלה מן הארץ". ר' יהושע אומר: מנין שבניסן נברא העולם? שנא' (בראשית א, יב) "ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי", איזהו חדש שהארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות? הוי אומר זה ניסן; ואותו הפרק זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה, שנאמר (תהלים סה, יד) "לבשו כרים הצאן" וגו'' וכו' (ר"ה יא,א). 'תדשא הארץ – תתכסה ותתלבש בדשאין. עץ פרי – שנגמר פריו. ואותו הפרק זמן רביעה הוה – כלומר וראיה לדבר שבתשרי נברא העולם שהרי לגשמים היו צריכין, ותשרי זמן רביעה היא. ותוצא הארץ – ולא כתיב ותדשא הארץ. ועץ עושה פרי – ולא עץ פרי גמור. ואותו הפרק זמן – הוא לבהמה וחיה להיזקק זה לזה, ולכך היו צריכין, וראיה היא שבניסן נברא העולם. לבשו כרים – בזמן שיתרועעו שבלים בניסן, אלמא ניסן זמן זיווג בהמה הוא' (רש"י). נראה שההבדל בדעות בין ר"א ור"י הוא על מה להתמקד, שר"א הוא מבית שמאי (תוס' ד"ה 'דר"א'; שבת קל,ב) שהיו מחמירים, כך שבראייתם מתמקדים בעיקר בדגש על עשיית רצון ה' בקיצוניות; לעומתו ר"י מב"ה שהם מקילים, שיש בדעתם גילוי של קירבה לעשיית רצון ה' ע"י גילוי בבני אדם, ולכן הם מקילים שזה מקרב יותר לעשיה (וכעין התחשבות) בבני אדם. (לכן גם בשם אליעזר יש את האותיות 'אל' שזה אומר חוזק [ראה במצודות ציון על יחזקאל יז,יג], כרמז לדגש על ה' במלא היראה מחוזקו, ולכן מתייחס רק אליו בלבד. בשם יהושע יש את אותיות י'ה'ו כרמז לשם הויה שהוא רחמים, שבזה רמז ליחס רחמים לבני אדם, ולכן גם גילוי של התורה בחיבור ליחס לבני אדם). כך גם נראה שזהו יסוד המחלוקת שלהם האם הבריאה מזוהה עם תשרי או עם ניסן, שלשיטת ר"א מתמקדים רק בה', ולכן זה מתגלה בתשרי שהוא יום הדין של העולם, שה' שופט את כל בריותיו, ומגלה בכך את מלכותו על כולם, ולכן זהו חוזק יראה ממנו, ולכן כך ראוי לזהות את תחילת העולם, שכל העולם נברא כדי לעבוד את ה', ולכן זהו כח הבריאה שמתגלה בתשרי, השורש של עבודת ה' ודבקות בו. לעומת זאת ר"י מתייחס גם לגילוי שאצל בני האדם, שרצון ה' מתגלה בתורה שנתן לבנ"י (וכן גילוי מלכותו בעולם זה דרך בנ"י), ולכן זה מתגלה בניסן בו בנ"י יצאו ממצרים, שיש גילוי של ה' דרך בנ"י. ניסן ותשרי הם שני צדדים של השנה (שיש הפרש של חצי שנה ביניהם), כעין זה מול זה, שזה שני גילויים בעולם. לכן בברייתא שקודם לזה (בר"ה שם) נאמר שהעבדות של בנ"י במצרים הפסיקה בתשרי, ושיצאו ממצרים בניסן, שזהו שני גילויים, שפסקה העבדות כי ה' היכה את מצרים, כך שגילה את כח ה', אבל עדיין בנ"י היו במצרים תחת שלטון המצרים, כך שאין גילוי ממשי של בנ"י כחופשיים המלמדים את העולם את שם ה' (וכן לא היה בנו שום מצוה); אלא זה נעשה בניסן כשיצאו ממצרים, שאז זהו גילוי של בנ"י החופשיים משעבוד לאדם, שהם עבדי ה' שמגלים את מלכות ה' בעולם (ואז הצטוו ועשו כמה מצוות: קידוש החודש ופסח ומילה וכו'). לכן גם נאמר בברייתא שם 'בפסח נולד יצחק' שזהו גילוי גדול של עבודת ה' ע”י בני אדם (מסירות נפש), שזהו דרך בנ”י, שזה גילוי של ניסן. וממשיכה הברייתא: 'בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה. בר"ה יצא יוסף מבית האסורין' שהמשותף לשניהם זה שהם מזוהים עם יד ה', ולכן זהו גילוי של תשרי: פקידת נשים זה ביד הקב"ה: 'אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים' (תענית ב,א), כך שזה זיהוי של גילוי ה' בעולם מידו ישירות. יציאת יוסף מבית הסוהר גם מראה את יד ה', שהרי יוסף השתדל אצל שר המשקים כדי שיוציאו, ולא רק שלא עזר לו אלא גם התווסף לו שנתיים, כך שזה ההיפך מגילוי דרך האנשים ('לא היה צריך לעשות שם אלא עשר שנים, ולמה הוסיפו לו שם ב' שנים? אמר הקב"ה: אתה השלכת בטחוני ובטחת בשר המשקים, ואמרת לו שתי זכירות: "כי אם זכרתני והזכרתני", תשתכח ב' שנים בבית הסהר. לכך כתיב "ויהי מקץ שנתים ימים", ב' שנים ליציאת שר המשקים מבית הסהר' [תנחומא "וישב" סימן ט]). וחלקו ר"א על בריאת העולם, הולדת ומות האבות והגאולה, שאלו הם דברים הקשורים לתיקון העולם בקדושה (שלכך נברא העולם, והאבות הם שורש תיקון העולם [אמנם גם יצחק הוא אב, אבל בו מתגלה במיוחד העקידה, ולכן אצלו זהו גילוי של ניסן], והגאולה זהו ההגעה לשלמות תיקון העולם), ולכן כל אחד מהם זיהה ע"פ גילויו בתיקון העולם. אולי זהו שלר"א התורה מרמזת בגשמים בבריאה, שגשמים זהו מיד ה' (תענית שם), ולכן מרמז על גילוי ה' בעולם. ולר"י זה כשהחיות מזדווגות, שזה גילוי של המציאות בעולם על גשמיותה וקשייה, שלכן יש יצה"ר שבלעדיו גם החיות לא מזדווגות (יומא סט,ב) שזה ביטוי של קשר גם לאדם שבעולם, שזהו שרצון ה' מתגלה דרך חיבור לבני אדם. אולי גם זהו שלר"י זה ניסן שבו הדשאים מלאים ובעץ יש את התחלת הפירות, שהפירות כמעט שלא נראים ולכן לא מתייחסים אליהם אלא לעץ, שעליו רואים שהאדם טיפל באילן קודם, ששם בו חול לכסות שרשיו וטיפל בפגעי האילן בכל מיני צורות, ולכן זה רמז לקשר לגילוי דרך מעשה בני אדם, ואילו הדשאים שעכשיו מלאים בקרקע, את זה האדם שותל בכל שנה (שכל שנה צריך לשתול מחדש), כך שכשרואים זאת אומרים שאת זה האדם שתל, ולכן זה גילוי של מעשה בני אדם. לר"א זה תשרי שבו האילנות מלאים פירות והדשאים מתחילים לצמוח, שכך כעין שלא רואים את מעשה בני אדם, כיון שכשמתייחסים לפירות האילן זה נראה כמו בכל מקום שיש אילן, שפירותיו צומחים בכל שנה גם בלי שאדם יטפל בהם (אמנם פחות טוב, אבל אין זה כ"ך בולט שהאדם טיפל בעץ קודם, כי זה רק תוצאות מהטיפול בעץ, ולכן לא רואים כ"ך מה האדם עשה [וכן כעין שמתמקדים בפירות שהם העיקר שרוצים, ולכן כעין לא מתייחסים למעשה האדם בעץ – שהאדם מטפל בעץ וההתמקדות כאן היא בפרי ולא בעץ]), כך שכעין לא נראה עליהם שהאדם השקיע בהם, אלא שה' הוא ששם את כח האילן שיוציא פירות שנה אחר שנה, והדשאים שעכשיו מתחילים לצאת בארץ, אין הם כ”ך נראים ולכן לא רואים כ”ך שהאדם שתל וטיפל כדי שיגדלו. כך שזה מגלה כנגד יחס גילוי של ה' בלא רמז לגילוי דרך בני אדם. לכן בתשרי זהו יום הדין, כיון שבו יש גילוי של שלמות מלכות ה', כעין בלי חלק לבני אדם, אלא רק ה' מולך לבדו ולכן שופט את כל העולם על יושביו, שהאנשים הם מהצד השני – הנשפטים (שלא מתגלים בצד של ה' השופט). גם נראה שה' מרחם ביושבו במשפט לחוזרים בתשובה, שכך ה' רוצה לשפוט את העולם כדי שידון לטובה, וזה גילוי של ה', כיון שבגילוי שדרך בני אדם יש עיכוב מגילוי חזרה בתשובה, שזהו ההבדל של תשובת ה' לעומת החכמה והנבואה שמתגלות דרך בני אדם (בחכמה – בשכל, או בנבואה שמתגלה נבואה לאדם): 'אמר רבי פינחס: (תהילים כה) "טוב וישר" – למה הוא טוב? שהוא ישר; ולמה הוא ישר? שהוא טוב. "על כן יורה חטאים בדרך" – שמורה דרך תשובה. שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? אמרו להם: "חטאים תרדף רעה". שאלו לנבואה: חוטא מהו עונשו? אמרה להן: "הנפש החוטאת היא תמות". שאלו לקודשא בריך הוא: חוטא מהו עונשו? אמר להן: יעשו תשובה ויתכפר לו, היינו דכתיב "על כן יורה חטאים בדרך", יורה לחטאים דרך לעשות תשובה' (יר' מכות ב,ו). לכן גילוי הדין בעולם, שזה קשור עם יכולת התשובה (הפרטית של האדם, והכללית של כל העולם שיתוקן לה'), זה בגילוי של ה' לבדו, ולכן זה שייך דוקא בחודש תשרי.