ליצחק היו שני בנים: אחד גדול וחזק והשני זעיר. יצחק אהב את בנו הגדול, וחשב שהקטן לא ימצא אישה ולא יהפוך ללאום. כדי לוודא אם אלוהים מאשר את מינויו של עשו הגדול כיורש לברכת אלוהים לאברהם, יצחק החליט לעשות נסיון.

יצחק ידע שאלוהים הציל אותו בעקדה בעזרת איל שנלכד בסבך. יצחק החליט להורות לעשו לצאת ולצוד לו ציד שמתאים לעשות ממנו מאכלים כשרים. יצחק רצה לוודא שאלוהים יעזור לעשו ויעניק לו איל בסבך או צייד מוצלח ומהיר.

יצחק אמר לעשו: "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ, תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ; וְצֵא, הַשָּׂדֶה, וְצוּדָה לִּי, צידה (צָיִד) וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְהָבִיאָה לִּי, וְאֹכֵלָה:  בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת" (בראשית כז ג-ד)

עשו יצא לערבה לחפש צייד בשרי. המבחר היה מוגבל לחיות ממשפחת הצביים, וזה לא קל להתקרב בסתר ולצוד אותם. עשו לא התחכם והלך לדיר, אלא החליט שגם הוא רוצה לדעת אם אלוהים יעניק לו הצלחה.

ואכן תוך זמן קצר אלוהים העניק לעשו צייד, והוא חזר בגאווה למחנה והכין מטעמים לאביו. עשו מילא את בקשת  אביו במלואה, ולפי הבטחת יצחק הייתה מגיעה לו ברכה, ויצחק חייב היה לברך אותו. 

יצחק הבין שרבקה החליטה להעניק את צוואתו ליעקב ולא לעשו. הוא זכר שהוא התחייב לשמוע בקולה כאשר הוא העניק לה את אהל שרה וכל זכויותיה של שרה אימו. לכן יצחק לא היה יכול לשנות את צוואתו.

לאחר שיצחק נתן בצוואתו ליעקב את כל הנפש (אחיו), המקנה (משמני הארץ), השדות (דגן) והמטעים (תירוש), לא נשאר לו רכוש לתת לעשו, אולם ברכה, מילים, הוא תמיד יכול לתת. 

  ברכת עשו התקיימה, ועשו הפך ללאום שהתקיים בהר שעיר עד תקופת החשמונאים, ואז יוחנן הורקנוס כבש את אדום וייהד אותם בכוח. בני עשו האדומים הפכו ליהודים וישרדו איתנו לעולם