"שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק. לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם. צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך. לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך אשר תעשה לך. ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך" (דברים טז,יח-כב). 'אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין שאינו הגון, כאילו נוטע אשירה בישראל, שנאמר (דברים טז, יח) "שופטים ושוטרים תתן לך", וסמיך ליה (דברים טז, כא) "לא תטע לך אשירה כל עץ". אמר רב אשי: ובמקום שיש תלמידי חכמים כאילו נטעו אצל מזבח, שנאמר (דברים טז, כא) "אצל מזבח ה' אלקיך"' (סנהדרין ז,ב). חז"ל לומדים על חומרתה הרבה של היושרה במשפט, שלכן דרשו שהמעמיד דיין שאינו הגון זהו כנוטע אשרה. (ראה עוד על עניין המשפט ביושר ב'בשערי הארץ' – "ולא תקח שוחד" למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). חז"ל דייקו כשאמרו 'דיין' ולא אמרו 'דיינים', כרמז שאפילו כשאחד מהדינים בעייתי אין יוצא מהם דין ראוי, ולכן זה אסור והריהו כאשרה, וכך מתרגם יב”ע שאסור לצרף דיניים חכמים עם טיפשים: 'הֵיכְמָא דְלֵיתֵיכוֹן רַשָּׁאִין לְמִנְצוֹב אֲשֵׁירָתָא לִסְטַר מַדְבְּחָא דַה', הֵיכְדֵין לֵיתֵיכוֹן רַשָּׁאִין לִמְזַוְוגָא בְּדִינָא גַבְרָא טִפְּשָׁא עִם דַּיָינַיָא חַכִּימַיָא לְמַלִיפָא לְכוֹן יַת דְּתַעַבְּדוּן לְכוֹן' (יב"ע פס' כא). הדיין צריך להביא את דבר ה' לעולם, וכאשר הוא אינו הגון וממילא יוצא שמעוות את דין ה' זהו כמו ע"ז, שמחליף את גילוי ה' באחר ח"ו. בנוסף, דיין משפיע על המציאות בעולם, ובנ"י הם עם קודש המקושר לקב"ה, "בנים אתם לה' אלקיכם" (דברים יד,א), וממילא יוצא שמעוות את גילוי ה' בעולם, וזהו כמו ע"ז שמעוות את גילוי ה' בעולם, שמחיל אלוהות על עצים ואבנים במקום על ה'. לכן מובן שזה חל גם על פרנס שמשפיע על הציבור, כמו שמתרגם יב"ע: 'וְהֵיכְמָא דְלֵיתֵיכוֹן רְשָׁאִין לְמִקְמָא קָמָא, הֵיכְדֵין לֵיתֵיכוֹן רַשָּׁאִין לְמַנָאָה לְפַרְנָסָא גַּבְרָא זִידְנָא דְרַחֲקֵיהּ ה' אֱלָקכוֹן' (פס' כב), שגם המעמיד פרנס שאינו הגון הריהו כבונה מצבה, שזהו כע"ז. נראה גם שחז"ל ראו במעמיד דיין שאינו הגון, כמעוות את התורה, וממילא זהו כע"ז, כיון שהתורה היא ההיפך מע"ז, שהתורה היא רצון ה' וגילויו בעולם שזה ההיפך מע"ז ('מצות עבודת כוכבים כנגד המצות כולן היא, שנאמר "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות" וגו', ומפי השמועה למדו שבעבודת כוכבים הכתוב מדבר. הא למדת שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר "מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם". וכל הכופר בעבודת כוכבים מודה בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, והוא עיקר כל המצות כולן' [רמב”ם ע”ז ב,ד]). לכן גם הדגישו שיש חומרה מיוחדת במקום שיש שם ת"ח, כיון שאז מתבלט יותר עיוות התורה של אותו דיין. נראה שלכן ראו חז"ל במשפט קשר לעשרת הדברות שזהו גילוי ה' וכל התורה כולה מתגלת בו ('חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש" כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה, הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' [יר' שקלים ו,א]), שכך גם הדיין מגלה במציאות בעולם את גילוי רצון ה' שמתגלה בתורה. זהו שאמרו חז"ל: 'גדול הוא המשפט, שיש בו עשרה לאוין כנגד עשר הדברות. ואלו הן: לא תטה משפט אבינך, לא תכיר פנים, לא תשא פני דל, ולא תהדר פני גדול, לא תטה משפט, ודל לא תהדר, לא תעשו עול במשפט, לא תטה משפט גר יתום, לא תכירו פנים, לא תגורו מפני איש. מלמד שהמשפט שקול כנגד עשר הדברות' (משנת ר”א,טז). עשרת הדברות הם כנגד עשרת המאמרות שבהם נברא העולם (ולכן הדברות מגלות את רצון ה' בבריאה כולה, וכמו שהמאמרות הם היסוד לכל המציאות בעולם, כך בעשרת הדברות יש יסוד לכל התורה כולה שמתייחסת לכל מה שיש בעולם), ולכן זהו הדימוי למשפט שמגלה את רצון ה' במציאות שבעולם, וממילא כמו בזה שממליך את ה' בעולם. נראה שהמצוות האלו קשורות לדברות: “לא תטה משפט אבינך" כנגד "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", שה' עשה משפט למצרים והציל את בנ"י שהיו עבדים, כעין אביונים במצרים (ואף דרשו: 'דבר אחר: רשע וכשר עומדין לפניך בדין, שלא תאמר הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין. תלמוד לומר "לא תטה משפט אביונך בריבו”, אביון הוא במצות' [מכילתא שמות כג,ו], שכך בנ”י היו במצרים אביונים ממצוות). "לא תכיר פנים" כנגד "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" וגו', שמכיר פנים לאחרים. "לא תשא פני דל” כנגד "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא" וגו', שם ה' הוא גילוי ה' כעין פניו של האדם שזהו גילויו. ודרשו חז”ל: '"לא תשא פני דל" – שלא תאמר: עני הוא זה, והואיל ואני והעשיר הזה חייבים לפרנסו, אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות, לכך נאמר "לא תשא פני דל"' (ספרא ויקרא יט,טו), שיש לו סיבה לעשות שלא כראוי, כעין הנושא שם ה' לשווא שיש לו סיבה מדוע הוא נשבע, אבל היא אינה ראויה להוצאת שם ה' כיון שנשבע לחינם ולהבל, וכן כמו נשבע לשקר (שבפס' נאמר פעמיים “שווא”, כנגד הנשבע לחינם ולשקר) כך הדיין משקר בדין, שמזכה את הדל החייב, כעין הנשבע שהאבן היא זהב, שכך מעביר כספו של העשיר (זהב) לדל שלא מגיע לו (כאבן שאין בו ערך ממוני). "ולא תהדר פני גדול” כנגד "זכור את יום השבת לקדשו … כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו", שבשבת מזכירים משבחים ומהדירים את ה' הגדול שברא את העולם כולו (ושהוציאנו ממצרים), שלכן ראוי באמת לההדירו (להבדיל ממשפט מעוות שמזכה את העשיר שלא כהוגן). "לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם” כנגד "כבד את אביך ואת אמך" וגו', שאתה מהוריך ולכן מאוחד איתם, כעין עניין איסור שוחד: 'אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא? כיון דקביל ליה שוחדא מיניה, איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו. מאי שוחד? - שהוא חד' (כתובות קה,ב). "ודל לא תהדר” כנגד "לא תרצח", '"ודל לא תהדר בריבו" למה נאמר? לפי שהוא אומר "לא תשא פני דל" וגו' (ויקרא יט). אין לי אלא אלו, חלופיהן מנין? תלמוד לומר "ודל לא תהדר”. אבא חנן בשם רבי אלעזר: בלקט ושכחה ופאה הכתוב מדבר' (מכילתא שמות כג,ג). ע"פ אבא חנן בשם ר"א שמלמד למתנות עניים, שבמשפט לא יהדר, אבל יהדר פניו במתנות שיזכה לו (כמו שפרש המלבי”ם), יוצא שמלמד על נתינת מתנות עניים, שבזה מחיה את העני – שזה ההופך מהרג. וכן לפשט שהכוונה שלא יהדר פניו במשפט, כשמהדר פני הדל אז פני העשיר מוריקים, כי נראה שהוא פגע מאוד שלא כראוי בדל חשוב, שלכן הדיינים מכבדים אותו, ובזה הריהו כמו שופך דמו, שהלבנת פנים זהו כהרג ('תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים. א"ל: שפיר קא אמרת, דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא' [ב"מ נח,ב]). "לא תעשו עול במשפט” כנגד "לא תנאף", שהנואף בא על אשת איש אחר שאינה שלו (שאין הוא בעלה האמיתי), כמו העושה שקר בדין שמשקר מהאמת. (אולי גם מכאן למדים שנקרא עוול ועוד שמות גנאי: '"לא תעשו עול במשפט" – מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי: עול, שנאוי, ומשוקץ, חרם ותועבה. שהעול קרוי תועבה, שנאמר (דברים כה) "כי תועבת ה'” וגו' "כל עושה עול", והתועבה קרויה שקץ וחרם, שנ' (שם ז) "ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו" וגו'' [רש"י]. הרי שנאמר בהקשרו "ולא תביא תועבה אל ביתך" שאפשר שמרמז בדרש על נואף שזהו תועבה שבא לביתו [בפשט כמובן שהכוונה לע”ז]). "לא תטה משפט גר יתום” כנגד "לא תגנב" שהכוונה לגונב נפשות (רש"י), שיתום וגר הם בודדים בעולם ולכן כשגונבים אותם אין מי שיחפשם, ולכן מצוי יותר מגניבת סתם אדם. גם בפס' נרמז עניין כעין  גניבה: "לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה” (דברים כד,יז), שלוקח מהאלמנה בגד כמשכון שלא ברשות, שזהו כעין גניבה (ואף לוקח ממנה דברים הנצרכים לחיותה כבגד, ולכן זה כגונב נפשות שגונב מחייה, ואף לקיחת משכון הוא כעין סוג גניבה, כגונב נפש שזהו סוג של גניבה [שאינה הגניבה הרגילה]). "לא תכירו פנים” כנגד "לא תענה ברעך עד שקר", שהכרת פנים במשפט כאן הכוונה: '"לא תכירו פנים במשפט" – זה הממונה להושיב דיינים. שמא תאמר: איש פלוני נאה, אושיבנו דיין! ואיש פלוני גבור, אושיבנו דיין! איש פלוני קרובי, אושיבנו דיין! איש פלוני הלווני ממון, אושיבנו דיין! איש פלוני יודע בכל לשון, אושיבנו דיין! נמצאת מזכה את החייב ומחייב את הזכאי, לא מפני שהוא רשע, אלא מפני שאינו יודע; מעלה עליו כאלו הכיר פנים בדין' (ספרי דברים א,יז). מדובר במי ששם שופט שיגרום לעיוות הדין, שהוא גורם לשופט שישפוט משפט טעות, וזהו כעין העד שמעיד בשקר ויגרום לדיין לשפוט טעות. "לא תגורו מפני איש" כנגד "לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך", שלא מתיחס לשום דבר בעולם בכדי לעוות את הדין, כעין שלא לחמוד שום דבר של האחר, שלא להתייחס לשום דבר שיש לו. גם הפס' אומר: “לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא" (דברים א,יז), שזה כעין רמז שלא לחמוד דבר של האחר, כי ה' הוא השופט ומנהיג את העולם באמת מושלמת, והוא שקבע שזה יהיה שלו ולא שלך, ולכן אין לך לחמוד שום דבר משל חברך.