"כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע. כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה. והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל תוך המחנה. ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ. ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך. כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" (דברים כג,י-טו). כשיוצאים למלחמה ה' מתהלך כביכול במחנה, ולכן צריך קדושה יתרה כדי שלא לגרום לשכינה שתסתלק. לכן מובן שיש ליזהר מכל חטא, לישמר מכל דבר רע. לא רק במעשה גדול, אלא אפילו בדבר קל, בלשון, יש ליזהר, שלכן מכן למד רבי נתן: 'אזהרה למוציא שם רע מנלן? ר' אלעזר אמר: (ויקרא יט, טז) מ"לא תלך רכיל", רבי נתן אומר: (דברים כג, י) מ"ונשמרת מכל דבר רע"' וכו' (כתובות מו,א). במחנה נמצאים במתח ומאמץ רב, ויש הריגה של האויב כך שמתפלשים בהשחתה, ואף שומעים את האויב שמקלל וכדו', לכן יכול אדם לידרדר לדברים רעים, לכן מזהירה התורה שאפילו בדיבור (כעין בלא מעשה פיזי ממשי) יש ליזהר. נראה גם שכאן במיוחד התורה הזהירה על לשוה"ר (לר"נ), כדי לרמז על עניין הרג, שמדובר על יציאה למלחמה שבה יש מוות, ואף קודם נאמר בסמוך "לא תתעב אדמי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'” (פס' ט). המצרים והאדומים חטאו נגד בנ"י בקשר למוות, ולכן נענשו שלא לבא בקהל ישראל ג' דורות: 'ר' שמעון אומר: מצריים הם טבעו את ישראל בים, ואדומים הם קדמו את ישראל בחרב, ולא אסרם הכתוב אלא עד ג' דורות' וכו' (ספרי). לכן גם בסמוך שנלמד על אזהרה ללשוה"ר כעין נרמז על קשר למיתה, ובגילוי של שלוש (כעין שלוש דורות), שלשוה"ר הורג שלושה: 'במערבא אמרי: לשון תליתאי קטיל תליתאי; הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו' (ערכין טו,ב). בנוסף, במיוחד יש ליזהר בלשון במחנה שיש בו השראת שכינה, כיון שהדיבור קשור ליחודיות האדם בהיותו דרגת מדבר, שזה כגילוי של היותו בעל נשמה. לכן במחנה שבו ישנה השראת שכינה זה חל במיוחד בדגש על שמירת הלשון, שאז ראוי שהשכינה תשרה שם. שזהו "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך", שקודם נאמר "דבר" כרמז לדיבור, ולכן גם עכשיו שנאמר "דבר" זה כמרמז שבדיבור רע גורם להסתלקות השכינה, כמו שמובא בגמ': 'ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה: אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר (תהלים קא, ה) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל" – אל תיקרי אותו לא אוכל, אלא אתו לא אוכל' (שם). במלחמה יש חשיבות לא רק לאי חטא, אלא יש חשיבות גם לקשר לחיזוק לשכינה. לכן מובן שאומר הספרי: '"כי תצא מחנה" – כשתהיה יוצא, הוי יוצא במחנה'; שמה החידוש בזה, הרי ברור שלמלחמה יוצאים במחנה? וכן תמוה וכי התורה באה ללמדנו כיצד הם סדרי מלחמה? אלא שיש בזה עניין רוחני, שבמחנה, כשיש חיבור של ציבור  חלה עליהם שכינה, ולכן מהצד הרוחני ראוי לצאת דווקא במחנה – בקבוצה שתחול עליהם השכינה כראוי. (לכן גם חשוב במיוחד שלא יהיה שם לשוה”ר שמפריד בין האנשים). לכן גם מובן: 'רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: כתיב (דברי הימים א ז) "והתייחשם בצבא במלחמה" זכות יחסיהם עומדת להם במלחמה. עד כדון מן הקבלה, מדברי תורה: (דברים לז) "לא יבא ממזר בקהל ה'” "לא יבא פצוע דכא" וגו', מה כתיב בתריה "כי תצא מחנה על אויבך" וגו'' (יר' קידושין ד,ה). שבהיותם בעלי יחוס יש להם זכות שעומדת להם במלחמה, שזה משום שחלה עליהם השכינה בהיותם ממשפחות מיוחסות בישראל: 'אמר רחב"ח: כשהקב"ה משרה שכינתו, אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל, שנאמר "בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלקים לכל משפחות ישראל"; לכל ישראל לא נאמר, אלא לכל משפחות' (קידושין ע,ב). [לכן גם חשוב שהת"ח יהיו במלחמה (כמו שמצאנו בתנ”ך ובחז”ל), כדי שתחול עליהם השכינה כראוי]. כל העניין נאמר בהקשר להשראת השכינה, כמו שנאמר בספרי: '"ונשמרת מכל דבר רע”. שומע אני בטהרות ובטומאות ובמעשרות הכתוב מדבר? ת"ל "ערוה". אין לי אלא ערוה, מנין לרבות ע"ז ושפיכות דמים, קללת השם? ת"ל "ונשמרת מכל דבר רע", מה ערוה מיוחדת, מעשה שגלו בה כנענים ומסלק השכינה; כך כל מעשה, שגלו בה כנענים ומסלק שכינה', שהדגש הוא להביא להשראת שכינה. המלחמות שלנו אינם כסתם מלחמות שבעולם, אלא יש בהם משום תיקון העולם, שלכן יש בזה גילוי שכינת ה' בעולם. עניין תיקון העולם בולט כאן, שלכן אפילו בצורת הדיבור מתגלה כאן תיקון: 'דא"ר ריב"ל: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו … ר"פ אמר: תשע, שנאמר "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה". רבינא אמר: עשר, וי"ו ד"טהור"' (פסחים ג,א). (נראה שהמספר תשע ועשר מרמזים על תיקון העולם שנברא בעשרה מאמרות, וכעין נולד עולם חדש מתוקן, ולכן תשע כעין חודשי לידה).