פרשת שופטים - פרשת המקדש

'שלחן ערוך' לשופטים – במדבר סיני

שתי פרשיות בענייני משפט: 'ואלה המשפטים' ו'שופטים ושוטרים' - איזו מהן עיקר?

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

מצינו הבדל יסודי בין שיטת רש"י לשיטת הרמב"ם, בהגדרת מקור המצוה להעמיד שופטים וסנהדרין בישראל. לדעת הרמב"ם, המקור העיקרי למצוה, זו פרשת 'שופטים', וכלשון הרמב"ם בהלכות סנהדרין (א, א): "מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה... שנאמר: 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך'". כך גם כתב הרמב"ם בספר המצוות (מצוה קע"ו). לעומת זאת, פרשת 'ואלה המשפטים' אינה נזכרת בדברי הרמב"ם כמקור למצוה זו. לשיטתו, חכם המצטרף לסנהדרין צריך להיות 'סמוך מפי סמוך', כלומר, מדובר בתלמיד חכם גדול בתורה, וזאת, כתנאי בל יעבור, וכפי שכתב בהלכות סנהדרין (א, ה): "כל עיר שאין בה שני חכמים גדולים אחד ראוי ללמד ולהורות בכל התורה כולה, ואחד יודע לשמוע ויודע לשאול ולהשיב - אין מושיבין בה סנהדרין, אף על פי שיש בה אלפים מישראל".

המעיין בדברי רש"י ימצא שיטה שונה לחלוטין, כלומר, פרשת 'ואלה המשפטים' עיקר. לדעת רש"י עיקר המצוה היא ההכנה למינוי: ללמד את דייני ישראל את תורת המשפט. רש"י למד זאת מפרשתנו, ככתוב: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", כלומר, יש 'לשים' את המשפטים ולהבהיר אותם ככל האפשר בפני הדיינים. לדעתו, גם תלמיד חכם העושה את צעדיו הראשונים בידיעת התורה אף הוא מתמנה לסנהדרין.

מכאן ההבדל בהבנת הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". הרמב"ם (הלכות סנהדרין כו, ז) למד מפסוק זה פרט מסוים: "'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם': 'לפניהם' [לפני הזקנים] - ולא לפני עכו"ם, 'לפניהם' ולא לפני הדיוטות". לא כן לדעת רש"י. פשוטו של פסוק, לדעתו, הרי זה צו שניתן למשה רבנו: עתה, לאחר ששמעו ישראל את עשרת הדיברות בהר סיני, הנך מצווה לקום וללמד את ישראל ואת זקני העם את ה'משפטים' – הנזכרים להלן בפרשה, וכגון: "כי תקנה עבד עברי [אזי]... אם בגפו יבוא בגפו יצא", "כי יגח שור את איש... - סקול יסקל השור", "כי תצא אש ומצאה קוצים – שלם ישלם". ואילו הדרשה: "'לפניהם' - ולא לפני עכו"ם", אינה פשט הפסוק, אלא על דרך הדרש.

שבת שלום