"צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" (דברים טז,כ). התורה חוזרת על עצמה שאומרה "צדק צדק", ולכן למדו חז"ל שזה בא ללמד: 'זכאי, אין מחזירין אותו לחובה; תלמוד לומר "צדק צדק תרדוף". יצא חייב, מנין שמחזירין אותו לזכות? שנאמר "צדק צדק תרדף". ד"א, "צדק צדק תרדף", הלך אחר ב"ד היפה; אחר ב"ד של ריב"ז, ואחר ב"ד של ר' אליעזר' (ספרי על הפס'). הלימוד השני מובא גם בגמ': 'ת"ר: "צדק צדק תרדף" – הלך אחר ב"ד יפה; אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חי … ת"ר: "צדק צדק תרדף" – הלך אחר חכמים לישיבה; אחר ר' אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל, אחר רבי יהושע לפקיעין, אחר רבן גמליאל ליבנא, אחר רבי עקיבא לבני ברק, אחר רבי מתיא לרומי, אחר רבי חנניא בן תרדיון לסיכני, אחר ר' יוסי לציפורי, אחר רבי יהודה בן בתירה לנציבין, אחר רבי יהושע לגולה, אחר רבי לבית שערים, אחר חכמים ללשכת הגזית' (סנהדרין לב,ב). מיילא הלימוד הראשון בספרי מובן, אולם הלימוד השני תמוה, כמו שמקשה מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת המקרא' "שופטים"), הרי התורה מצווה לשים בי"ד בכל מקום, ומצווים על האדם ללכת למיוחדים שבדור; אז בשביל מה כל שאר הבי"ד? ועוד לצאת לחו"ל בשביל זה (שיש כמה מהחכמים שהיו בחו”ל, 'רומי' וכדו')? ע"פ השמות שמובאים מובן שמדובר על ראשי סנהדרין, והרי הסנהדרין בכלל לא שופטים דיני ממונות? גם הרמב"ם לא הביא את הדין הזה להלכה. לכן מסביר מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א שחזרת המילים באה לומר שיש שני מערכות משפט שמשלימות זו את זו; דין התורה ודין המלכות, ולכן נאמר פעמיים "צדק" ששני מערכות הצדק האלו משלימות זו את זו (ראה שם בהרחבה). אולי אפשר שאין כוונת חז"ל שילכו רק אל אותם גדולי החכמים שמובאים, אלא במקרים שיש דין קשה ומסובך, אז יש ללכת לגדולים כדי שיצא דין אמת. שהכוונה שיש מקרים שבאים יש אפילו להתאמץ וללכת רחוק כדי להגיע לאותם גדולים שישבו וידונו וילמדו איך לפסוק במקרים קשים כאלו. (גם "צדק צדק" בגימטריה זה 'חפש', שיש לחפש היטב כיצד להביא לדין אמת בעולם, שלכן במקרים קיצוניים יש ללכת אף לגדולים ביותר). אולי ע"פ דברי מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א אפשר ללמוד קצת אחרת את כוונת חז"ל, שאין זה כלל ולאחריו פרטים, אלא מדבר על שני הסוגים, שגם לסנהדרין יש סמכות לדון דינים כדי לתקן את המציאות, מצד הוראת שעה (כעין המלכות). לכן הביאו את אותם גדולים שהם ראשי החכמים, ולכן יש בכוחם לתקן תקנות כדי לחזק ולהשלים את הצריך תיקון בעולם. וכך כוונת חז"ל: מה שנאמר פעמיים "צדק"; צדק אחד זה כנגד 'הלך אחר בי"ד יפה', שזה כל בי"ד שיושבים בו ת"ח (להבדיל מבי”ד שאינו דן היטב, שהדיינים שם אינם ראויים), והצדק השני נאמר כדי ללמד 'אחר ב"ד של ריב"ז, ואחר ב"ד של ר' אליעזר', שהם גדולי הדור ובסמכותם לתקן תקנות כדי להשלים את הדין הצריך תיקון. או שהכל מתייחס לדין השני, וזהו 'הלך אחר בי"ד יפה' וכו', שיש בו כח לתקן תקנות כדי להשלים את הדין האמיתי בעולם, שזה מתייחס כהסבר מדוע נאמר שוב "צדק", שזהו (הצדק השני) בא לומר ללכת לגדולים שיכולים לתקן (וזה בעיקר תפקיד המלכות, אלא שהיא לא תמיד קיימת, ולכן הובאו חכמי ישראל שהם תמיד קיימים). לכן גם מובן שנאמר שילכו 'לישיבה' והרי בי"ד לא יושבים ודנים בישיבה? אלא הכוונה לכח לתקן תקנות, שזה בסמכותם של גדולי החכמים, שהם נמצאים בישיבות ומורים הלכה ותקנות לכל המקומות. אולי אפשר שהחזרה על "צדק" באה לומר על שני החלקים שיש במשפט, שזהו דין תורה ולפנים משורת הדין, שבי"ד דנים בשניהם יחד, ולכן נאמר שבזה יחיו וירשו את הארץ, כרמז שאם לא יעשו כך תבוא גלות ומוות, שזה נעשה בחורבן ירושלים (שנהרגו ע"י האויב וכן גלו), כדברי ר"י: 'דאמר ר' יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו?! אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין' (ב"מ ל,ב). שלכן יש שני חלקים של עניין "צדק"; וכן כעין רמז שאחד מלשון דין צדק שהוא ישר ע"פ הדין, ויש עוד צדק שזה מלשון צדקות, שהוא לפנים משורת הדין, שע"פ שניהם יחד דנים כראוי. אולי גם כרמז לכן נאמר "צדק צדק תרדוף" שהרדיפה מרמזת על מלחמה, שרודף אחר האויב, שאם לא יעשו כך כראוי אז במלחמה יפלו ביד האויב, שאז יבוא חורבן שבו גלות ומוות. אולי אפשר ע"פ מציאות ימנו להבין פשט בתורה, שבתי המשפט בארץ עושים דברים בטענה שזהו הצדק האמיתי, וכך עושים דברים איומים ונוראים שמביאים להרג והרס במדינה, אבל הם עדיין נשארים בעמדתם העקומה. לכן מגלה התורה שיש לעשות את חוקי התורה בצורה של חיפוש הצדק האמיתי, להבדיל מהצדק המעוות של ביהמ"ש שטוענים לצדק אבל זה ההיפך מזה, ולכן זהו שיש לרדוף צדק אמיתי, שלא מספיק רק לרצות צדק כשבפועל יוצא צדק מעוות שאין בו מן האמת אלא יש בו רק רצון להביא צדק. ואף מרמז שהצדק צריך להתגלות במציאות, להבדיל מביהמ"ש בימנו שטוענים שזהו הצדק העליון, שהוא נקי שכלי כביכול, ובפועל רק גורם לטרור להתגבר, כך שהמציאות מוכיחה שאין זה צדק אלא עיוות, לכן נאמר פעמיים צדק, שהוא צריך להתגלה במציאות ולא רק תאורטי כשבפועל מביא חורבן. לכן גם נרמז "למען תחיה וירשתה את הארץ", להבדיל ממערכת המשפט בארץ שגורמת לעליית טרור ולפגיעה בשלטוננו בארץ.