פרשת ראה - הדרך לחיים טובים ופירותיה –בעתיד?

 מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת בפסוקים: "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה.  אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל -מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם.  וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל- מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.  וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה.  לא כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל- הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם".[דברים י"א, כ"ו-ל"ב]

השאלות הן:

א] מה הקשר בין הראיה - לכוח הבחירה?

ב] מהו הקו המשותף בין פרשת ראה- להפטרה בספר ישעיהו?

תשובות.

כוח הבחירה אצל היהודי והגמול.

הפרשה פותחת בנושא הברכה והקללה,

רש"י מסביר: הברכה – ניתנת בהר גריזים ואילו הקללה בהר עיבל. הברכה - ניתנת אם ישמעו בקול ה' ואילו הקללה - אם לא ישמעו בקול ה'.

אומר רש"י לגבי עובד עבודה זרה : הוא נחשב שסר מכל הדרך  אשר הצטוו בני ישראל ומכאן [על פי הספרי נ"ד] אמרו חז"ל : המודה בעבודה זרה - נחשב ככופר בכל התורה כולה.

דעת מקרא שם דגש על המילה: "רְאֵה"  והפירוש: לשון זירוז - שייתן אדם דעתו ויתבונן - ראיית אדם בשר ודם משמשת גם להבנת השכל וכך גם העין- משמשת להבנת השכל , הכוונה לאיבר הראייה שבאדם.

ר' אברהם אבן-עזרא מסביר : נאמר :"ראה" בלשון יחיד - התורה פונה אל כל יחיד.

תיקון הכלל תלוי בתיקונו של הפרט - התורה פונה אל כל אחד בנפרד ואומרת לו: אם הנך שואף לחיות בתוך חברה טובה- צא תחילה ותקן את עצמך! יש בכך דוגמא אישית לסביבה.

יש מפרשים באופן הפוך - ישנה כאן קריאה תחילה לכל העם—בלשון "ראה" ואחר כך אמר: "לִפְנֵיכֶם" כי בתוך העם יש אנשים רבים. [רבי יוסף אבן כספי]

הסבר יפה ראיתי:- הראיה היא חכמה – והחכמה - היא ראייה - ראיית האמת וחכמת האמת - נובעים מהקב"ה, כפי שכתוב: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"  [דברים ד, ל"ה] הקב"ה- שממנו נובע האור האין סופי - פונה אל כל יחיד ויחיד: ראה היכן אתה נמצא בעולם,  תביט על חייך ותכליתם.

לעומת אלוקים - ראייתו של האדם מוגבלת , כל אחד רואה לפי דרגתו, רמתו, השכלתו וידיעותיו.

הקב"ה צופה בנו ומשגיח אחר מעשינו ורוצה שגם אנחנו נראה - כדברי הנביא יחזקאל : "וְרָאוּ, כָּל-בָּשָׂר, כִּי אֲנִי יְהוָה" [יחזקאל  כ"א, ד]

אין האדם יכול להתחמק מראיית ה' את מעשיו- כמו שנאמר: "אִם -יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא- אֶרְאֶנּוּ, נְאֻם-יְהוָה:  הֲלוֹא אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם-יְהוָה". [ירמיהו כ"ג, כ"ד.]

פרשת ראה - סמוכה לחודש אלול - הידוע כחודש הרחמים והסליחות. חודש שכל אדם יראה ויבדוק את  מאזן חייו. [מתוך ספר התמצית/ מאיר ינאי]

הספורנו טוען: כי התורה מזהירה אותנו: יש רק שתי דרכים: ברכה, או קללה אין דרך אמצעית פושרת. אנחנו שונים מהגויים, אצלם יש מצב של חצי וחצי- כי נשמותיהם באות מתוך הטומאה. מצד אחד יכול האיש לעשות מעשים טובים ומנגד לבצע פשעים נוראים. על עם ישראל מוטלת הבחירה ולדבוק בדרך הטובה - דרך התורה כפי שאמר אליהו הנביא:

"וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל-כָּל-הָעָם, וַיֹּאמֶר עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִיפִּים--אִם-יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם-הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו"  [מלכים א, י"ח כ"א]

לכן, מתוך הראייה הנכונה של האדם- יגיע לידי בחירה נכונה ויזכה רק לטוב.

מדרש חז"ל: משל  לאדם שיושב בפרשת דרכים והוא מבחין בשני שבילים:   השביל האחד- תחילתו מישור וסופו מכוסה בקוצים.

השביל השני: תחילתו קוצים וסופו מישור והיה אותו איש מודיע להולכי הרגל:  שביל זה: תחילתו מישור- כמה פסיעות, אך המשכו קוצים - אך השביל השני מתחיל בשטח של קוצים במשך כמה פסיעות ,אך המשכו וסיומו בדרך חלקה וישרה.

הנמשל: משה אמר לבני ישראל: אתם רואים את הרשעים מצליחים במשך זמן קצר – הצלחתם בעולם הזה, אבל סופם להידחות באחרונה, לפי שנאמר:

"כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ". [משלי כ"ד, כ]

לעומתם, אתם רואים את הצדיקים - בעולם הזה הם מצטערים - יש להם הרבה  צער - בשניים ושלושה ימים - אך סופם לאחרונה לשמוח לפי שנאמר:  "וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ": [דברים ח', ט"ז]

הגאון רבי אליהו מווילנא עונה על השאלה: מדוע פונה משה לכל עם ישראל בלשון יחיד: "רְאֵה"?

תשובתו: משה רבינו בא ללמד כל יחיד מתוך עם ישראל: מוסר השכל חשוב בחיים, שלא יאמר היחיד: היות ורוב האנשים הולכים בדרך מסוימת אלך גם אני בדרכם - בעצימת עיניים ואין אני זקוק לבדוק את טיבה של אותה דרך מהטעם הזה – התורה פונה לכל יהודי: "רְאֵה!" אתה צריך לבדוק בעצמך אם הדרך שרבים הולכים בא - היא טובה ורצויה? או שהיא שלילית? ועל פי תוצאות הבדיקה תבחר בדרך שאתה חפץ ללכת בה.

לכן  הראיה הנכונה מביאה לידי יראה - את ה'.

הקשר בין הפרשה להפטרה.

[ההפטרה- ישעיהו נ"ד, י"א- נ"ה- י']

ההפטרה מתחילה במילים: "עֲנִיָּה סֹעֲרָה, לֹא נֻחָמָה; הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ, אֲבָנַיִךְ, וִיסַדְתִּיךְ, בַּסַּפִּירִים. וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ. וְכָל-בָּנַיִךְ, לִמּוּדֵי יְהוָה; וְרַב, שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.  בִּצְדָקָה, תִּכּוֹנָנִי; רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק, כִּי-לֹא תִירָאִי, וּמִמְּחִתָּה, כִּי לֹא-תִקְרַב אֵלָיִךְ...........

הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וַאֲשֶׁר אֵין-לוֹ כָּסֶף; לְכוּ שִׁבְרוּ, וֶאֱכֹלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא-כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר, יַיִן וְחָלָב לָמָּה תִשְׁקְלוּ-כֶסֶף בְּלוֹא -לֶחֶם, וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה; שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ-טוֹב, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם. 

 הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים.  הֵן עֵד לְאוּמִּים, נְתַתִּיו; נָגִיד וּמְצַוֵּה, לְאֻמִּים.  הֵן גּוֹי לֹא-תֵדַע תִּקְרָא, וְגוֹי לֹא-יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ--לְמַעַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ".

בהפטרה מתוארת ציון כענייה סוערה- הנמצאת במצב של ייאוש ואינה מוצאת נחמה - אך הנביא מנחם את ציון: הנה יבואו ימים טובים - היא תהיה בנויה מאבנים יקרות – ברוב פאר  ובניה ילמדו תורה:

בהפטרה מודגשת הדרך בה בחרה ציון:

"וְכָל-בָּנַיִךְ, לִמּוּדֵי יְהוָה; וְרַב, שְׁלוֹם בָּנָיִךְ".

"הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם",- מפרשים רבים מסבירים את הצימאון למים - כמשל לצימאון  לדברי תורה.

ירושלים תהיה עיר של שלום וגם אם האויבים ינסו להרע לה: כלי המלחמה שלהם לא  יצליחו לפגוע בישראל:

כדברי הנביא: "כָּל-כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח"

לאור המצב האידאלי: שעם ישראל יתחזק באמונה בה' , ה' מבטיח  לעם ישראל על חידוש הברית שכרת ה' בעבר עם דוד המלך. והנביא מתאר מצב אידאלי

יש כאן הדגשה בכוח הבחירה - והדרך הנכונה אשר בוחרים בה - גורמת לתוצאות טובות ומבורכות.

הדבר המרכזי המקושר לפרשה: כדי להגיע לאמונה בה' דרושה  ראיה וגם שמיעה.

לשמוע את דבר ה' ולהסיק מסקנות נכונות מתוך ראייה שכלית - לא רק  לכיוון ההווה והעבר - אלא גם אל העתיד והעתיד צומח מהדרך הנכונה בה אנו בוחרים.

דוגמת רבי עקיבא: שבשעה שהחכמים בכו למראה גודל החורבן - רבי עקיבא צחק באומרו: כי לאחר קיום נבואת החורבן יזכו גם   לחזות בנבואת הגאולה מתגשמת!

לכן כדי להגיע לעתיד טוב ומבורך - דרושה ראייה למרחוק ואמונה חזקה לשמוע את דברי ה' ובכוח זה פעלו גם אבותינו - אברהם ושרה במשך כל חייהם - בהפצת שם ה' בעולם ובכוח אמונה זה - עתידים הדורות בעתיד להמשיך ולצפות בגאולה גם בימים  הקשים לישראל.

לכן נאמר בהפטרה:

"שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ-טוֹב, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם. 

הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים". 

הברית  שנכרתה לדוד - תחול על כל השומעים לדבר ה' .

לסיכום , לאור האמור לעיל - הקב"ה  מאפשר לכל יהודי לבחור את הדרך בה יחפוץ ללכת, אך בטרם יבחר את הנתיב בה ירצה ללכת ,עליו ללמוד  מראש את התוצאות של הדרך אותה בחר.

משום כך עליו להצטייד בחוש הראיה וחוש השמיעה - לשמוע את דבר ה'

דברי הנביא ישעיהו  באים לנחם את עם ישראל- בתקופה הקשה ומנבא להם: כי לאור בחירתם ללכת   בדרך ה' - יזכו לימים טובים –ימי שלום - אליה ינהרו הגויים-לחזות בפאר ירושלים.

 ויפים דברי שלמה המלך : "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם."

* ניתן לראות את יצירותיי על הפרשה וההפטרה- בבלוג:

 "בראי התנ"ך