"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ... לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה... לְמַטֵּה בְנֵי דָן נָשִׂיא בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי... לְמַטֵּה בְנֵי נַפְתָּלִי נָשִׂיא פְּדַהְאֵל בֶּן עַמִּיהוּד"

(במדבר לד, טז-כח)

בולט למדי ההבדל בין שלושת הנשיאים הראשונים (פסוקים יט-כא) ובין שאר הנשיאים (פסוק כב ואילך). בנוגע לשלושת הראשונים מופיע רק השם שלהם ולא מוזכר התואר "נָשִׂיא", ואילו מהנשיא הרביעי ואילך מופיע לצד השם גם התואר נָשִׂיא.

פרשנים רבים הציעו הסבר לתופעה זו, נתמקד בפרשנותו של "מאור ושמש" (רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין היה רב ומקובל, מגדולי אדמור"י תנועת החסידות. נודע בכינוי "מאור ושמש", על שם ספרו), במסגרת זו נתייחס רק לחסרון התואר "נָשִׂיא" מכָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה נשיא שבט יהודה. כך כתב "מאור ושמש":

"ונראה לי ליתן טעם ותבלין בדבר קצת באופן אחר: שהכתוב מרמז לנו דהעיקר הוא שהאדם יהיה כוונתו רק לשם שמים, ואז לא יפסיד כלום. הגם שנראה לו שבעשותו המצוה יבוא לו הפסד, או בממון או בכבודו, לא יחוש כלום - וסוף הכבוד לבוא ולא יפסיד כלום. והנה איתא בזוהר הקדוש שכונת המרגלים היה מה שדברו על ארץ ישראל, לפי שידעו שהם לא יהיו נשיאים בארץ ישראל, על כן רצו שלא יבואו לארץ ישראל כדי שיהיו נשיאים במדבר. והנה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה היה בין המרגלים והיה נשיא, ולא חש על כבודו".

כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה היה אחד מן המרגלים. בניגוד למרגלים שדיברו בגנותה של ארץ ישראל דיבר כָּלֵב בשבחה. הסיבה שהמרגלים דיברו בגנות הארץ היא שהם רצו להישאר נשיאים וחשבו שכאשר ייכנסו לארץ הם יאבדו תואר זה. כך כתוב בזוהר הקדוש (פרשת שלח לך, דף קנח עמוד א): "וַיִּשְׁלַח אוֹתָם מֹשֶׁה וְגוֹ', כֻּלָּם אֲנָשִׁים. כולם צדיקים היו, וראשי ישראל היו, אבל הם נטלו לעצמם עצה רעה. למה נטלו עצה זו? אלא שאמרו, אם יכנסו ישראל לארץ, נועבר אנו מלהיות ראשים, ומשה ימנה ראשים אחרים, כי אנו זכינו במדבר להיות ראשים, אבל בארץ לא נזכה...".

כמו כן פירש גם רבי משה חיים לוצאטו - הרמח"ל, בספרו "מסילת ישרים" (פרק יא): "הוא (=הכבוד) שגרם לפי דעת חכמינו ז"ל אל המרגלים שיוציאו דיבה על הארץ וגרמו מיתה להם ולכל דורם מיראתם פן ימעט כבודם בכניסת הארץ, שלא יהיו הם נשיאים לישראל ויעמדו אחרים במקומם".

עדיף היה להם למרגלים להישאר במדבר בתפקיד נשיאים ולא להיכנס לארץ כאנשים רגילים. לעומתם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לא עשה חשבונות כאלה, הוא "לא חש על כבודו", והעדיף לאבד את תואר הנשיא, העיקר להיכנס לארץ. בסופו של דבר נכנס כָּלֵב לארץ ואף היה נשיא.

חסרון התואר "נָשִׂיא" בפסוק, מכָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, מלמד על דרכו של כָּלֵב שהיה מוכן לוותר על תואר הנשיא כדי להיכנס לארץ - אך בפועל לא הפסיד כָּלֵב דבר כי כוונתו הייתה לשם שמיים.

מכאן לומד "מאור ושמש" - לכל אדם שמקיים מצווה וחושש שיפסיד מקיומה ממון או כבוד "דהעיקר הוא שהאדם יהיה כוונתו רק לשם שמים, ואז לא יפסיד כלום".

הרב כרמיאל כהן, מהאתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים", www.ybm.org.il