"וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך. יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ. ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת. וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות. ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו" וגו' (בראשית יח,ב-ז). התורה מספרת כאן על הכנסת האורחים של אברהם, מטרת ביאת המלאכים היא (גם) להודיע לאברהם על הולדת יצחק. בזה מתחיל הקמת זרע אברהם, דרך יצחק שהוא עיקר זרע אברהם, זרע ישראל שבהם מתגלים שלושת המידות: 'שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים' וכו' (יבמות עט,א), לכן ההודעה באה יחד עם הכנסת האורחים של אברהם, כגילוי למידות הטבועות בנו. אולם רק הולדת יצחק זה לא מספיק, כי צריך גם אשה כדי שיקימו יחד את המשך בית ישראל. לכן נראה שכאן במעשה אברהם שנותן כח זכות להולדת יצחק, כבנ"י בעלי המידות, גם משפיעה על זכות לרבקה שתקים עם יצחק את בית ישראל. לכן נאמר כאן פעמיים לשון ריצה (“וירץ" ,”רץ") ופעמיים לשון מהירות (“וימהר", “וימהר"), ועוד פעם אחת שאומר לשרה "מהרי", כעין גילוי של מהירות גם באשה, שכך משפיע גילוי זכות של הקמת בנ"י, שזה דרך רבקה שהיא אשת יצחק, כעין שרה אשת אברהם. לכן נאמר ברבקה: “ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו. ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת. ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו … ותרץ הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה" (בראשית כד, יח-כח), שמופיע גם כאן פעמיים לשון ריצה (“ותרץ", “ותרץ" [שגם הריצה לביתה זה להכנסת אורחים]) ופעמיים לשון מהירות (“ותמהר", “ותמהר"), כמו אצל אברהם, שגם כאן זה גילוי של מהירות – שמראה על עשיה בשמחה ורצון של הגמ"ח. שזהו גילוי של כח אברהם, כעין כמו שביקש אליעזר: “ויאמר ה' אלקי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם. הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים. והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני" (שם, יב-יד). שמבקש שבעשיית החסד יוכח שהיא ראויה ליצחק כהמשך זרע אברהם, ומבקש זאת כחסד לאברהם, שזהו שהתגלה אח"כ בגמ"ח ובעשיה שמזכירה את מעשה אברהם בהכנסת האורחים-המלאכים. שעכשיו זה כהמשך משם, שזה הקמת זרע בית ישראל כהמשך אברהם. אומרים חז"ל על רבקה: '"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" – כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה. וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר' (ב"ר ס,טז). חז"ל מביאים ארבעה דברים שפסקו עם מות שרה וחזרו עם הגעת רבקה, שזה אומר שהיא המשך שרה, שזהו ההמשך: 'וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ שֶׁהִיא עוֹשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אִמּוֹ, קוֹצָה חַלָּתָהּ בְּטָהֳרָה וְקוֹצָה עִסָּתָהּ בְּטָהֳרָה, מִיָּד "וַיְּבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה”' (שם), שרבקה היא כעין שרה, ולכן מובן שזהו הסיבה לנאמר קודם, שבגללה חזרו הדברים שפסקו עם מות שרה, כי היא כעין כמותה. אולי נתנו ארבעה דברים של רבקה כעין שרה, כנגד גילוי המעלה אצל אברהם (במהירות וריצה) בהכנסת המלאכים, שהתגלו כנגדם ברבקה, כעין הראויה להקים את המשך אברהם ושרה, ולכן מתגלה בארבעה דברים ההמשך שלה את שרה בגילוי הקדושה בעולם, ובהקמת בית ישראל. (ברש"י [בראשית כד,סז] מובאים שלושה דברים [שלא מובא עניין פתיחת הדלתות], אולי לגרסה זו [שכנראה היתה לפניו], זה כנגד שלושת הלשונות שבהכנסת המלאכים, שיש ריצה ויש מהירות, ויש ציווי למהירות [לשרה], שכך זה שלוש לשונות וכנגדם שלושת הדברים שחזרו עם רבקה). נאמר פעמיים ריצה ופעמיים מהירות, אולי כרמז (בשנים ופעמיים), לשני זוגות, אברהם ושרה, ויצחק ורבקה. שאברהם גילה זכות לו ולשרה להקים זרע – את יצחק, וכן להמשיך את הזרע, ביצחק ורבקה.