לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשת פינחס

במדבר כה,יב-יג: לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מדוע קבל פינחס דווקא שני דברים אלה, ברית שלום וכהונת עולם? מלבי"ם: "באשר מסר נפשו  ... לקנא קנאת ה', נעשה שלום בעירו הקטנה, רוצה לומר בגוויתו, וזכה לברית החיים והשלום ... ברית הכהונה ... תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, ועשה שלום בעולם הגדול ... וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – וכן יהיו מזרעו כהנים גדולים מכפרים על בני ישראל במקדש ה'". גמול ה' מחושב בדייקנות.

כה,יז: צָרוֹר, אֶת-הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם: במה בא לידי ביטוי ה'צרור'? מלבי"ם: "אם קרבים להילחם (יש) לקרוא תחילה לשלום, ואני מצווכם 'צרור את המדיינים' ואל תפתחו אליהם בשלום". אי שלום = צרור.

כו,נז: וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַלֵּוִי: מדוע יש למנות את שבט לוי, הרי הם לא נוחלים את הארץ? מלבי"ם: "כי היה המניין גם להסיר המגיפה". להבנתי, המלבי"ם קבע זאת מן הסמיכות של "ויהי אחרי המגיפה" (כו,א) לציווי המניין "שאו את ראש כל עדת בני ישראל" (כו,ב).

כז,כ-כג: וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ... וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ: מהו 'הוד'? מלבי"ם: "'הוד' מורה על היופי הפנימי הנפשי, ו'הדר' הוא היופי החיצוני ... יהושע היה לו ההדר החיצוני כי היה גיבור ואיש מלחמה, כמו שכתוב 'בכור שורו הדר לו' ... ומשה היה לו ההוד הפנימי הצוריי ולא היה איש מלחמה, ואם היה ליהושע גם הכוח הנפשי כמשה, לא היה כל ברייה יכולה לעמוד בפניו". משה סמך ידיו על יהושע כדי להעניק לו שפע הוד ובכך להשלימו, הוד והדר.

שבת שלום, שבת של מסירות נפש לה' ושלום, נחרצות, נחלה, הסרת מגיפה, הוד פנימי ונפשי, ומזל טוב לנועם והדר על אירוסיהם, אורן.