"וידבר ה' אל משה לאמר. פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל" וגו' (במדבר כה,י-יג). 'התחילו שבטים מבזין אותו: ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים, והרג נשיא שבט מישראל! בא הכתוב ויחסו "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". א"ל הקב"ה למשה: הקדם לו שלום, שנאמר (במדבר כה, יב) "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום", וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם' (סנהדרין פב,ב). מניין לחז"ל שהשבטים היו מבזים אותו? בפשטות למדו זאת מזה שנאמר למשה "לכן אמר" וגו', שצריך לומר זאת לכולם, שזה כדי להוציא ממה שאמרו. אולם מניין שביזוהו שהוא צאצא של עובד ע"ז? בפשטות למדו כרמז "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם", כאומר שהקנאה של פינחס לא נבעה אלא מתוך היותו קשור לכהונה – צאצא של אלעזר ואהרן, שבזה למדו שבא לבטל את הטענה של השבטים שפינחס קנאי ממקור רע, מטומאה, שהסיבה שהרג זה בשל חלק הטומאה שיש בו מיתרו. (וכן אולי דרשו "בתוכם" כרמז לקשר לבנ"י ולא לטומאת הגוים). אולי גם למדו שבפס' האות י' של פינחס זעירא, כעין שבא לרמז על מיעוט של עשרה (י' בגימטריה), שזה בא לגלות על טענת השבטים שפינחס מיתרו. שהנה חז"ל חלקו מתי בא יתרו: 'דאיתמר: בני ר' חייא ור' יהושע בן לוי, חד אמר: יתרו קודם מתן תורה היה. וחד אמר: יתרו אחר מתן תורה היה' וכו' (זבחים קטז,א). למ"ד שבא לאחר מתן תורה, אז ודאי שלא היה במעמד מתן תורה, אולם גם למ"ד שיתרו בא לפני מתן תורה, הוא נשלח עוד לפני מתן תורה: '"וישלח משה את חותנו" – ואחר כך "בחדש השלישי". אמר שלמה: "לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר”. אמר הקב"ה: בני היו משועבדין בטיט ולבנים, ויתרו היה יושב בתוך ביתו בבטח והשקט ובא לראות בשמחת התורה עם בני?! לפיכך "וישלח משה את חותנו", ואחר כך "בחדש השלישי”, למה? כך דרש משה: קל וחומר, ומה אם מצווה אחת כשבא הקב"ה ליתן מצוות פסח אמרה תורה: "כל בן נכר לא יאכל בו”, תרי"ג מצוות שרוצה ליתן לישראל יהא יתרו כאן ויראה אותם?! לפיכך "וישלח משה", ואחר כך "בחדש השלישי”' (ילקו”ש רמז רע"א). ממילא אולי למדו חז”ל שהתורה בכוונה עשתה את האות י' של פינחס זעירא, כעין רמז שה'פגם' שמצאו בו קשור לעשרת הדברות, שיתרו לא היה בנתינתם בסיני (שזהו י' קטנה, שבדרש דורשים כשהאות זעירא כעין שהיא חסרה, וכאן רמזו בזה ליתרו שהיה חסר – שלא היה בגילוי עשרת הדברות), שזהו שביזו את פנחס שהוא צאצא של יתרו. אולי אפשר שחז"ל ראו שבהמשך בפס' יב נאמר: “לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום", והאות ו' של שלום קטיעא, ומזה למדו: 'בעל מום דעבודתו פסולה מנלן? אמר רב יהודה אמר שמואל: דאמר קרא (במדבר כה, יב) "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום", כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והא שלום כתיב? אמר רב נחמן: וי"ו דשלום קטיעה היא' (קידושין סו,ב). לכן אולי דרשו כאן חז"ל שהאות ו' קטועה זה כעין רמז לאות י' (שכעין קוטע את ו' ולכן היה נשאר י'), שזה בא לרמוז לאות י' השונה (זעירא) שבפנחס, לומר שטענו נגדו שהוא בעל מום, אמנם לא בעל מום בגוף, אלא כביטוי רעיוני שהוא בעל מום בקדושתו. ובמה בא לידי ביטוי המום בו? ממשיכה התורה “והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם" וגו', שהמום הוא בעניין הזרע, שכך גם ראו בו כפגום מצד הזרע – שהוא זרעו של יתרו. אולי גם מרומז בהמשך: “ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני. ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור ראש אמות בית אב במדין הוא" (פס' יד-טו), שהתורה בכוונה לא אמרה מיד כשפנחס היכה אותם מי הם המוכים, אלא דווקא לאחר שה' אמר שמעשה פינחס היה תקין, כדי לומר שמה שביזוהו, שלכן ה' היה צריך לומר שמעשהו תקין ושהוא מתייחס אחר אהרן, זה קשור בהיותו צאצא יתרו ושהרג נשיא שבט בישראל, שבפס' של שם האיש המוכה מודגש "נשיא בית אב לשמעוני" שזה מה שטענו שהרג נשיא שבט, והפס' השני, של שם האשה נאמר "ושם האשה המכה המדינית", שמודגש שהיא ממדיין, כעין בת יתרו שהיא ממדיין. אולי גם דייקו: “והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלקיו", שהיה ראוי לומר שקנא לאלקים, למה מודגש אלקיו? ובכלל יכל להאמר "תחת אשר קינא קנאתי" כמו שקודם נאמר "בקנאו את קנאתי"? אלא שבא להדגיש שלהבדיל ממה שאומרים האנשים שהוא קשור לע"ז – לאלהים אחרים, מדגיש ה' שפנחס קינא לאלקיו, שהוא נקי באמונתו וקנאתו לה', ואין בו שום פגם מצד היותו צאצא של יתרו. אולי זהו שמסיימת הגמ': 'וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם', שזה נלמד מ-'וראויה כפרה זו – שעשה פנחס. שתהא מכפרת לעולם – דכתיב (במדבר כה) "לברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר”' (רש"י). כרמז להדגיש את "עולם" ו"ויכפר", שביניהם נאמר "תחת אשר קינא לאלקיו" שמזה למדו קודם לרמז על מה שהשבטים טענו כדי לבזות את פנחס.