פרשה ואישה - לנשות ובנות ישראל
לכולנו, לכולנו על ראשנו זר f
מתנת הרבנית ימימה מזרחי ו"פרשה ואישה" לנשות ישראל לכבוד פורים
ניתן להפיץ לכל מי שאתן חפצות ביקרה! נא לא להעלות בפורומים ובאתרי אינטרנט!
f שבת זכור – סגולות f
רצוי לקרוא את פרשת זכור בבית הכנסת, ברוב עם. אלו מספר פסוקים מספר דברים שמדברים על החובה למחות את זכר עמלק.
קריאת פסוקי "זכור" היא מעמד ענק! ועל השומעת מוטל לעשות שלושה דברים:
זכור את אשר עשה לך עמלק
מחׂה תמחה את זכר עמלק
לא תשכח.
וחז"ל מסבירים שאלה 3 ציווים נפרדים.
לזכור – בדיבור. בפה. להקשיב לכל מילה ולקרוא אותה בשקט עם הבעל-קורא.
לזכור – במעשה. במילים מחה תמחה תזיזי את הרגליים ברקיעות ובומבות. תמחי באמת.
רבי יוסף קארו, בעל ה"שולחן ערוך", אומר שכל הפִּיוּ-פִּיוּ שעושים בקריאת שם המן במגילה זה קודש קודשים. על ידי הנִּיקוּש (בום בום...) הם (האויבים) נמחקים... ואין להלעיג על המנהג![1]
כל הדודות שלוקחות את כל שמחת החיים לילדים ומבקשות שקט בשם המן פשוט עושות עוול לעם ישראל. נכון, לא צריך להעלות באש את בית הכנסת, אבל איזושהי תגובה קלה חובה לעשות.
ולזכור – במחשבה; לא תשכח. חובה עלינו לשנוא – לא את האנשים אלא את הרוע. כמו ילדים. אל תהיו לי פוליטיקלי קורקטיות ותכילו בהבנה ובאהבה כל תופעה לא טובה. וכאמור, תכווני כיצד כל הפחדים שלך מסתלקים.
ויש בזה כמה וכמה סגולות:
1. זרע בר קיימא!
סגולה עצומה מהרבי מאיז'ביצֶא, בעל "מי השילוח": למי שרוצה ילדים/עוד ילדים/שלבת שלה יהיו ילדים: בקריאת מחיית עמלק באה פקידה לעקרים שבישראל, שילדו זרע קדוש. ואמירת זכור בכוונת הלב מסוגלת לבנים. ובמחיית זרע עמלק בא זרע ישראל[2].
בשנה שעברה ממש לפני שבת זכור התחתנה תלמידה שלי, מיילדת במקצועה. שנים עברו והיא מיילדת תינוקות וכל תינוק שזכתה ליילד היתה אומרת "מתי יגיע תורי?"
לפני שבת זכור היא התחתנה והלכה לבית הכנסת. כאשר קראו את פסוקי פרשת זכור היא התכוונה שכאשר היא מוחה את זרע עמלק, הפחדים והקטנוּת, יהיה לה זרע משלה. וברוך ה', עוד מעט עומדים להיוולד כמה וכמה וכמה...
מחיית זכר עמלק נותנת כוח לזרע שלך, זה שנולד וזה שעתיד להיוולד. במחיית זרע עמלק בא זרע ישראל. עמלק הוא הפחדים: "לא יהיה לי ילד/אני זקנה/בעלי גרוטאה". אבל הנה, גם אני זכיתי ואמרתי לרופאים השנה "תירגעו. גם שרה ילדה בגיל תשעים".
ב. זיכרון!
כותב ה"שפת אמת" שמי שיש לה בעיות של שיכחה, לא זוכרת, בורחים לה דברים מראש - על ידי זו המצווה ששומע פרשת זכור, יזכה לזכירה. כי עמלק שורש השיכחה.
זה בטח ונרא עמוק, אני לא מבינה כל כך אבל העברתי לכן. "עמלק" זה לשכוח, להיות מבולבלת ולא מרוכזת. את עושה מחׂה תמחה וחוזר לך הזיכרון (לא תזכרי את זה עד שבת... אבל לא חשוב. השתדלי לזכור להגיע לבית הכנסת).
ג. סילוק פחדים ומחשבות רעות!
מחשבות מפחידות הן זרע עמלק. כמה הן משתקות אותך ומונעות ממך להתקדם בדרך. פרשת זכור מסוגלת להעביר את מחשבת המן האגגי ממך.
הלא מה עושה לך עמלק – ואתה... לא ירא אלקים. משום שאת לא יראה מה', את יראה ממיליון דברים אחרים. "ואם אני חולה? ואם הבוסית שלי? ואם הילדים שלי? ואם לא אתחתן?")
אומר בעל ה"אש קודש" בשואה: אז ה', נניח שתיגמר השואה ונצא מפה – מה יהיה עם הזרעים שעמלק זרע בנו? החלומות שיהיו לנו בלילה? כל הטראומות שיצופו בימים? הרי לא נשכח את כל הרע הזה.
עמלק נמצא בכל מקום. שואלת הרווקה – "גם כשאני אתחתן, מי יוציא ממני את הגרעין העצוב הזה שהלך ותפח לו פה?"
שואלת העקרה: "גם כשיהיה לי תינוק, מי ימחק את העקרות והמרות מהלב?"
ואני שואלת - מי ימחק לתמר פוגל מהדיסק את מה שהיא ראתה שם, בליל שבת, בביתה באיתמר?
אומר בעל ה"אש קודש" - למה אומרים "מחׂה תמחה" פעמיים?
שיימַּחו הזרעים שזרע בנו, הפחד, היאוש.
ולכן – "מחה תמחה". הלשון הכפולה מורה על מהירות הדבר.
משל לאדם שיש על גבו משא כבד וקורא "פלוני, פלוני, קרובי, קרובי, עזור לי לפרוק מעלי".
וגם אנו אומרים לקב"ה במהירות: מחה תמחה. עכשיו, מיד, כדי שלא יישארו הזרעים הרעים[3].
כך אנו מבקשות שגם אחרי שהכל הסתדר, ה' ימחק במהירות את הזכרונות ואת כל הזרעים שעמלק זרע בנו. שלא ישאיר אותנו עם כל הג'יפה אחרי שהגענו ליעד.
סגולה למחיקת מחשבות רעות ופחדים לומר בפה "מחה תמחה את זכר עמלק" ולכוון "עכשיו, הרגע, הצילו-הצילו".
f ערב פורים. נרות דולקים, פיצוחים ומאור פנים f
ערב פורים – זו עת רצון חד פעמית, רק פעם בשנה.
בכל הארץ – קריאת המגילה במוצאי שבת.
בירושלים – קריאת המגילה ביום ראשון בערב.
יחזור לביתו וימצא נר דולק ושולחן ערוך ומיטה מוצעת[4], כותב החיד"א בספרו "סדר היום". לפני שאת יוצאת לשמוע מגילה, את פורשת מפה יפה על השולחן ומדליקה שני נרות – אחד לזכר מרדכי הצדיק והשני לזכר אסתר הצדקת.
ואני מוסיפה: פיצוחים על השולחן. המנהג הזה מגיע מאסתר המלכה, ששמרה כשרות בארמון אחשוורוש ולא טעמה מהאוכל המלכותי שהוגש שם. היא היתה אוכלת זרעונים ופיצוחים[5].
ומאור פנים בבית. פורים הוא יום טוב! הרב שמואל אליהו שיחיה היה אומר "איך ידעתי שפורים? הייתי רואה את אבא, הרב מרדכי אליהו זצ"ל. מאור הפנים שלו בפורים היה משהו מיוחד".
ולא לכעוס. תיזהרי בכעס, כי מי שכועס בערב פורים, ה' ישמור. כך מזהיר החיד"א. פורים הוא יום עדין של שמחה. אסור שתהיה באותו ערב מחלוקת או מריבה בבית. חס ושלום זה סימן לחוסר שלום בבית כל השנה. אנא, לא לריב. וכמובן – לבשי בגדי יום טוב. פורים הוא חג גבוה ביותר[6].
f מגילת אסתר רלבנטית f
מגילת אסתר. צריך לזכור, ראשית, שקריאת המגילה - זה רלבנטי! והנה, אסתר המלכה ביקשה מן החכמים לכתוב סיפור מעשה המגילה ברוח הקודש, כדי שיוכלו דורות הבאים אחריה עד ביאת הגואל להמציא מרגוע לנפשם בסיפור המגילה הזאת, בכל עת ובכל זמן כפי הצורך והשעה הצריכה לכך באותו הדור. ולא תיתכן כזה, כי אם כשיכתבו אותה ברוח הקודש. לכן ביקשה "כיתבוני – לדורות". כיתבו כך, שיגיע הנאה לדורי-דורות בכל פעם שתיקרא המגילה. ויוכלו בכל שנה להפיג לפי העת והמאורע הצריך להם[7].
זה פשוט מהמם. מקסים שהמגילה בכל פעם רלבנטית. ומיד לאחריה, כותב השל"ה הקדוש, בקשי על פרי בטן. פורים הוא זמן של פוריות. בקשי גם על זיווג הגון, כי כל ענין מגילת אסתר הוא זיווגים; ושתי ואחשורוש, זרש והמן, וכנגדם הזוגיות המדהימה של מרדכי ואסתר.
אישה מחויבת לשמוע מגילה גם בבוקר וגם בערב, ויותר חשובה הקריאה ביום מאשר בערב.
מאד-מאד צריך להתעורר בזמן קריאת המגילה, מפני שבזמן קריאת המגילה יורד על כל אחד אור גדול, וכל אחד השומע כל מילה במגילת אסתר יקבל בשנה זו קדושה וטהרה, יזכה לרחמים, יזכה לחיים וחסד, לא יקרה לו שום מכשול אותה שנה, וימהר הקב"ה לרחם עליו[8].
f את המגילה מתפללים, לא "רק" קוראים f
עיקר הפתיחה של השפע, כותב רבי יוסף קארו, טמון בברכה שלפני הקריאה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה, (או על קריאת מגילה, תלוי בנוסח).
מדוע?
כי בזמן שהמברך אומר את המילים "מקרא מגילה", את קוראת לגילוי ענק בחייך. בזכות הקריאה הזו, ובזכות ה"אמן" שאת אומרת על ברכת המגילה, ה' יביא לך איזשהו גילוי גדול על החיים שלך ועל ההתמודדויות שאת עוברת בחייך.
וכותב בעל ה"אור המאיר": והנה, ביקשה אסתר לכתוב סיפור מגילה זו כדי שיוכלו דורות הבאים עד ביאת הגואל למצוא מרגוע לנפשם. את תרגישי איזו נחמה גדולה את מקבלת כשאת קוראת את המגילה.
מי ששומעת כל מילה ומילה מהמגילה, יוצאת ידי חובה. ושואל החיד"א: מה פירוש "לצאת ידי חובה"? – ועונה: כל החובות שלך – בכסף ובעוונות, נמחקים כשאת שומעת מגילה. במילים אחרות, יוצא ידי חובה משמעו לצאת מהחובות.
תתכונני. כשמברכים על מקרא מגילה, דעי לך שאת עומדת לפני ה"ונהפוך הוא" של החיים שלך.
ומוסיף בעל ה"קדושת לוי": בסוף המגילה, במילים קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים, קבלי על עצמך קבלה קטנה – בשמחה. קבלה בצניעות/בברכות/בברכת המזון/ב"אשר יצר"/במשהו ביחסים עם אמא שלך.
לאחר שאת מקבלת על עצמך קבלה – לאחר מכן תבקשי בקשות[9].
וכיצד קוראים את המגילה? לפי הרב זיסקינד, את המגילה לא קוראים; את המגילה – מתפללים.
הרב זיסקינד אומר שמגילה לא קוראים. מגילה מתפללים. תתפללי את מגילת אסתר, והכוונה היא העיקר. בכל פעם שאת אומרת "המן", חשבי על הצרות הכי גדולות שלך. כשהוא עולה לגדולה, תדאגי; כשתולים אותו, תשמחי.
והשיא - תליית עשרת בני המן. וחסידים אומרים שבעשרת בני המן אנו תולים את הפגמים והפגעים שלנו: שיפוט, דלות, עניות – ראו את הרשימה המלאה:
פרשנדתא– שיפוט. את מתחילה לפרשן: "זה מזרוחניק. אלה חזקים. אלה מחפפים, זאתי גולשת, זאתי אדוקה" – מי מרשה לנו לשפוט ולפרשן את הדתיות של אנשים? הרי אנחנו חיים בעולם של הסתר, של תחפושות ואין לדעת מיהו מי. רק הקב"ה יודע מיהו כל אחד.
גם למצוות אנו עושות פרשנות עקומה, ממציאות הלכות, מעוותות הלכות קיימות.
בפרשנדתא תכווני: "תתלה לי על העץ את הפרשנות שאני נותנות לדתיים – ולדת. ה', תלה לי את השיפוטיות".
דלפון– עניות. העניות היא ענן נורא מעל הזוגיות. כשאישה באה אלי בוכיה "אני רוצה שלום בית", אני מייד מברכת את בעלה בפרנסה כי אני יודעת שהא בהא תליא. בדלפון תכווני "ה', אני לא רוצה להיות עסוקה בדאגות כלכליות".
אספתא– היעלבות. אנחנו אוספות עלבונות כאילו היו אבנים יקרות. "אכלו לי, שתו לי", "שמו אותי בפגייה של הספרדים".
פורתא– חוסר חן. "פורת" פירשו חן. כמה בנות יפות, מוכשרות וחכמות יש בתוכנו אך אין בהן את החן הזה שמושך אליהן מישהו. כמה קשה. חן הוא מתנת שמים, ובפורתא תכווני "אנא ה', תלה לי את חוסר החן על העץ".
תקשיבו דבר נפלא. "חן" – מהו? היעדר שיפוט.
זו היתה אסתר. במדרש היא מכונה "אסתהר", מלשון סהר, לבנה, כי אסתר היתה כמו הלבנה: משקפת לכל אחד את האור שלו, את יופיו ואת גודלו. כל אחד ראה בה את יפי- אומתו. כל אחד היה בטוח שהיא מהעדה שלו.
"חן" משמעו מתן חנינה לזה שמולך. לא לשפוט אותו למאסר עולם ברגע שאת רואה אותו.
אדליא– דלות.
באדליא תכווני היכולת לצאת מהדלות במחשבה ולהיות בן אדם מודה. כתוב במדרש אסתר רבה שכאשר הרכיבו את מרדכי על הסוס, הוא אמר את הפרק ארומימך ה' כי... דיליתני.
ארידתא– הרצון להיות אריה בדת. לקחת על עצמך תהילים מחולק, פרק שירה, פיטום הקטורת ושמירת הלשון – בסוף את תפלי בסלְטה גדולה מההר הגבוה הזה. אל תקבלי על עצמך מעבר ליכולותייך.
אריסי– ניתוק מקדושה. תכווני על להיות מחוברת לה' כל הזמן; ואירשתיך לי לעולם.
ארידי– הרצון לרדות ולשלוט. אך כמה שתרצי יותר לשלוט במציאות, היא תראה לך כמה היא שולטת בך.
פרמשתא– חוסר צניעות. פרמשתא היה מסתובב פרום-שת. "עזור לי להיות צנועה", תבקשי כשתולים את פרמשתא ואין בת ישראל שלא רוצה להיות צנועה. אין דבר כזה (זה רק פרמשתא שמבלבל אותה).
ויזתא– תחושת קטנוּת. "אני לא שווה", "אני אמא לא טובה", "אני אשה לא טובה", "אני דתיה לא טובה".
אני מדמיינת את עשרת בני המן כמגדל מסותת של רוע, הבנוי לתלפיות. כל אחד מהם הוא אחד-אחד! חשבתי על כך, שנשים רבות בוכות לי "ימימה, למה החיים שלי הם עליות וירידות? למה אי אפשר טוב ברצף? למה יש לי איתו תקפה טובה ואז תקופה פחות טובה – מה אני כבר מבקשת בעולם, קצת יציבות??"
והרי תשובתי, ברוח עשרת בני המן. כשילד בונה מגדל בלגו, אם הוא מניח חתיכה על גבי חתיכה על גבי חתיכה, זה יצא אמנם אחיד אבל יפול בקלות. המגדל שלו יצמח מאד מהר לגובה ויפול.
אך אם הוא לוקח לבנה, ומעליה עושה מבנה של שתי לבנים, זה באמת לא יציב בהתחלה, כשזה קטן. אבל עם השנים את תראי שזה הדבר הכי נכון, שפעם טוב לך עם הבעל הזה ופעם רע לך, פעם טוב לך עם הילד הזה ופעם רע לך. ככה בונים חומה! מי שחס ושלום טוב-טוב-טוב אצלה כל הזמן, הפרנסה בשפע, את נראית מהמם, הילדים שלך מלאכים, חמותך נחמדה, הבית שלך גדול, זכית בלוטו – יא וֶולי עליך! דעי לך שהמגדל הזה הוא כמו בני המן. זה נופל בסוף כי הוא לא על קרקע יציבה. הדרך לגאולה היא קמעא קמעא, כמו קרניה של האיילה, איילת השחר שמבשרת את הגאולה. הקרניים שלה מפוצלות, מסתעפות. לגאולה תמיד מגיעים עייפים אחרי שעברת דרך ארוכה פעם ימינה, פעם שמאלה ופעם באופסייד. אל תדאגי נשמה, רק זכרי שה' איתך בכל ההסתעפויות שלך. ואת, בדרך הארוכה, הישארי נאמנה.
f ויהי בחצי הלילה של פורים f
עת הרצון חשובה נוספת - חצות הלילה של ליל פורים. בירושלים זה בראשון בלילה וביתר חלקי הארץ במוצאי שבת בלילה, בשעה 23:50. ואפשר גם בשני הלילות. כל מה שאת רוצה – לבקש ולהתפלל. כולל לבקש על ההכנות לפסח, כי ממש בלילה של פורים יורדת הבחינה של האור של ליל הסדר.
כותב רבי נתן: בשעה 23:50 בלילה, ביום ובמקום שאת נמצאת, הדליקי שני נרות. אחד למרדכי היהודי, אחד לאסתר המלכה. ולהתחנן בפני הקב"ה על עמו. וגם על עצמך.
f יותר משצריך אוכל, צריך חברים f
חז"ל אומרים שיום הכיפורים הוא "רק" כ-פורים. כמו פורים, בכאילו. ואילו פורים הוא יום גבוה יותר מכיפורים. מדוע? כי בפורים את מחופשת. כולך לבנה. בגדים לבנים, פנים לבנים. נחמדה לכולם. השכנה שאת לא סובלת, זו שכל השנה את אומרת לה "לשנה טובה תיחנֵקי ותסתלֵקי", פתאום את מחייכת אליה במלוא ניבייך ואומרת לה "לשנה טובה תיכתבי".
למעשה, כיפורים - זו תחפושת!
ואילו בפורים אדם ניכר. בפורים את מזוהה לחלוטין.
מהי תעודת הזהות שלך? כידוע אדם ניכר בכיסו, כוסו, וכעסו. וחז"ל מוסיפים: ובשחוקו[10]. אמרי לי על מה את צוחקת ואומר לך מי את. כל הסטנדאפיסטים שצצים כפטריות אחר הגשם, יש כאלה שההומור שלהם איכותי ונפלא ואת מתפקעת מצחוק ויש כאלה שמגעילים אותך, כמה נמוך הם יורדים.
בואי נדבר על תעודת הזהות שלך בפורים, כי פורים זה האמת שלך.
אדם ניכר בכיסו– משלוח מנות.
בנות, כל אחת חייבת להכין משלוח מנות אחד עם כל הלב. להוציא על זה כסף, לעשות את זה מדהים. את יכולה להכין 20 משלוחים זהים, אבל אחד תכיני מכל הלב.
"מנה" - איזו מילה מרגשת. למה אומרים מִשְׁלוֹחַמָנוֹתאִישׁלְרֵעֵהוּוּמַתָּנוֹתלָאֶבְיוֹנִים? מה ההבדל בין "מתנות" לבין "מנות"?
אביון – בן אדם שאני לא מכירה. הנה, יאללה. קח ותלך.
איש לרעהו – זו אהבה. לכן "מנה" זה תמיד אישי ומלא אהבה.
המילה "מנה" – אני חולה על המילה הזו.
במדבר, ה' נתן מנה אישית במן לכל אחד מבני ישראל.
וַיְמַןה'דָּגגָּדוֹללִבְלֹעַאֶתיוֹנָה, ה' מכין ליונה הנביא במיוחד. הוא "מרהט" לו דג שיוכל לגור בו שלושה ימים.
ואיזה גבר היה נותן לאשתו על הבוקר מנה אחת אפיים? אלקנה. רואה את אשתו חנה בוכה בכל בוקר שאין לה ילדים. וּלְחַנָּהיִתֵּןמָנָהאַחַתאַפָּיִם,כִּיאֶתחַנָּה – אָהֵב!
בארמון אחשוןרוש היה איש שמאד אהב את אסתר. שמו הגי הסריס. וַיְבַהֵלאֶתתַּמְרוּקֶיהָוְאֶתמָנוֹתֶהָ[...] וַיְשַׁנֶּהָוְאֶתנַעֲרוֹתֶיהָלְטוֹבבֵּיתהַנָּשִׁים. הגי היפלה את אסתר לטובה לעומת יתר הבנות, והיה מגיש לה מנה עטופה.
"מנה" - זו אהבה. במשלוח מנות אחד – תשקיעי!
אז מה זה משלוח מנות? קודם כל - להראות שלא חושדים בכשרות זה של זה. נכון שלא כולם אוכלים את כל ההכשרים, אבל כן חייבים להכשיר את כל האוכלים. אנו רואים איך בהקמת הקואליציה מנסים לגשר בין המגזרים השונים, ואני רואה כיצד הפערים הגדולים ביותר נמצאים בין הדתיים לבין עצמם והכי רואים את זה בכשרות. יהי רצון שחרדי ישלח משלוח מנות לדתי לאומי, ודתי לאומי ישלח משלוח מנות לשמאלני, ואשכנזי לספרדי, ותפסיקו לחטט. תאכלו לפי ההקפדה שלכם, אבל תכשירו את מי שהביא לכם.
קראתי בשם האדמ"ור מאוסטרובצע רעיון שאהבתי: ישראלים שבאותו דור (דור מרדכי) לא רצו לאכול אחד מחברו בשרו ולשתות יין. כל אחד יודע על עצמו שהוא לא עבד את הצלם אלא לַפָּנים (רק בכאילו) אבל הוא חשש שמא ישראל חברו עבד לאליל באמת, בלב ובנפש, ויינו יין נסך, ובשר שלו אסור.
אבל כשראו שהקב"ה עשה עימהם הנס הגדול, ודאי גילה למפרע שכל הישראלים טהורים בנפשם
משום הכי, תיקנו חכמים שבאותו דור, שישלח אחד לחברו בשר ויין להראות שיינו ובשרו מותר[11].
אהבתי את זה.
זה הכי חשוב: פורים – כיפורים. תתפייסי. תהיו ביחד. הרי המחלקות הכי גדולה נמצאת בין הדתיים לבין עצמם. אז בבקשה, לא להעליב. כשאת מקבלת משלוח מנות אל תשאלי "איזה הכשר זה, מאיפה זה, מה, אתם אוכלים את זה?" (או אלה שמכריזות בלי בושה "מי אוכלת חלב נוכרי? זה חלב עכו"ם ואת נראיל לי עקומה..." – אסור). כל העניין הוא להראות לקב"ה כמה אחנו קשורים!
כי המצווה היא איש לרעהו. יותר משאנשים צריכים היום אוכל, הם צריכים רֵע, צריכים חברים.
אנא, לשלוח בנדיבות. לא בשיטת "הדלת המסתובבת" ("תודה משפחת לוי בבקשה משפחת כהן, קחי משפחת סוויסה"). מישהי סיפרה לי פעם איך שנה אחת היא סימנה ופל, וראתה איך הוא חוזר אליה ארבע פעמים.
כמו כן, הוצאתי פסק הלכה ידוע: בשולחן ערוך שלי יש התנגדות באל"ף רבתי לפירות ט"ו בשבט ממוחזרים. כל אלה ששולחות אשכוליות ופומלות עם צימוקים ודובדבן מיובש תקוע - אוי למי שתעשה לי את זה.
בנוסף הפסיקו עם כל הניירות המסולסלים בתחתית הקערה שכל תפקידם להתפיח באופן מלאכותי את המשלוח. זה תמיד מזכיר לי את המסעדות שנותנות לך סלט שמכיל כמה עגבניות שרי מעל מצע חבילת חסה, ואת אומרת "מֶהההה" ורצה הביתה לטרוף איזה טוסט כביר.
שני סוגי מאכלים – זה מה שצריך להיות במשלוח המנות שלך ולא חייבים אוכל מבושל, וגם בפשטידות המעוכות האלה אין צורך. כבר אמרנו, לאנשים לא חסר אוכל; חסר יחס! אז תני גם כרטיסי ברכה מושקעים.
את לוקחת סלסילה מפוארת. לפי הגמרא האריזה נורא חשובה. עוד משהו שלומדים מהגמרא, והילדים שלי ביקשו שלא אומר, אבל מה אעשה שכתוב: משהו בריא. כתוב שתנא אחד שלח לרבי יהודה הנשיא פלפלים חריפים וזנגביל. אמר לו אביי, השליח, "מה זה אמור להיות?"
"זה בריא", אמרו לו[12].
אז תשתדלו בריא. הילדים באמת התחננו, הם חוששים לקבל קינואה או לבנה. "רק לא בריא", הם מבקשים...
האריזה, האהבה, המכתב. בנות, סגולה בדוקה לשלום בית – משלוח מנות אישה לאישהּ. משלוח מנות קטן לבעל עם מכתב אישי, משלוח מנות לכל ילד. השנה מצאתי קופסאות מהממות, כאלה פיציות מתוקות מקרטון שמתקפלות, לכל ילד משלוח מנות אחד קטן הכנתי וזה עושה מה זה שמחה בבית.
אדם ניכר בכיסו. תשקיעי במשלוח מנות.
f הילדים, נשות גב ההר וכעס f
אדם ניכר בכעסו. וקודם כל תפנימו: בפורים, לא כועסים על ילדים. הילדים הם הכוכבים שלנו. הלא ממי המן פחד? רק מהילדים.
מרדכי אומר "ילדים, מה יהיה?"
והם אומרים "לו מרדכי, אל תפחד. יודע מה למדנו היום? עֻצוּעֵצָה – וְתֻפָר!דַּבְּרוּדָבָר- וְלֹאיָקוּם!כִּיעִמָּנוּאֵל!"[13]
גם הילדים בשליחות. לכן יש להם שמחה נקיה בפורים.
הילדים ניצחו את המן.
לפני שנה הגיעו לשיעור קבוצת נשים מיישובי גב ההר, ישובים כמו תפוח ויצהר. אלו מקומות שיש בהם כבשים ואין בהם קניון. נשים כל כך יפות - רק אותן אני פוטרת מאיפור, אל"ף כי אין להן איפה לקנות ובי"ת כי כל היופי של ארץ ישראל משתקף בפניהן.
"מה יהיה עלינו, הרבנית?" שאלה אחת. "אני מסדרת את המצעים אחרי שהילדים הולכים לגנים ולבתי הספר ומגלה תחת הכריות מברגים, סכינים ואולרים. הילדים מפוחדים!"
"השתגעת?" אמרתי לה. "אלה - מפוחדים? אלה מפחידים, אלה".
כמה אני אוהבת ילדים. איזו תושיה. ילד קטן הולך לישון במחשבה האמיצה "אין שום בעיה. אם חס ושלום המחבל בא בלילה, לא עלינו, אני תוקע לו את המברג של אבא בעין ונגמר הסיפור".
ילדי עם ישראל הם ענקיים. האמונה של הילדים תביא לנו משיח השנה הזאת.
ואיך הם מסכנים בסוף הפורים. איך כל הכלות נראות גרושות, כל הרופאות נראות חולות, כל הדוֹרה התדרדרו, כל השודדים שדודים. הכל מרוח (אני שונאת תחפושות J). אצלי השנה הקטנה מתחפשת למיני מאוס, אבל זה רק בגלל הלק האדום ששמים לה. אחד יהיה קאובוי ואחת – קליאופטרה. ועוד אחת כלה (כשהן נהיות גדולות, פתאום שוב יש להן תחפושות של כלות. הן רוצות להתחתן וכל השטויות האלה).
בקיצור בנות, לא לכעוס. אדם ניכר בכעסו.
f מדוע לא תשתי בפורים. זהירות מחמורים f
אדם ניכר בכוסו. וכידוע, חייב איניש לבסומֵי[14]. אז בואו נדבר על זה לרגע.
גבר יכול לשתות בפורים, אבל רק אם הוא צדיק. אם אינך "איניש", כלומר בן אדם, כלומר מענטש, חסוך מאיתנו. אל תשתה. למה? כי נכנס יין, יצא סוד. כל בעלי התשובה ששותים, עדיף שתשמרו את הסודות שלכם בארון (ובכלל אינני מבינה את הנטייה הזו שפושה לאחרונה במקומותינו, לצאת מהארון. עדיף שתישארו בארון, איש לא ביקש מכם לצאת משם. כל מי שמוציא את הפיכסה שלו החוצה, מוטב שיפנים את הכלל "הווי מתלמידיו של ... הארון").
אז איש יכול לשתות.
ואישה? – לא. רק פריגת תפוזים, בירה שחורה ושות'. שמעו מדוע.
הגמרא כותבת : כוס אחת – יפה לאישה. שתי כוס אחת, זה נהדר ובפרט למיניקות ולמעוברות. בכיף, שיהיה לך לבריאות.
שתי כוסות - ניוול הוא לה. את כבר לא רואה איך את יושבת, וזה לא נחמד.
שלוש כוסות –תובעת בפה. מדברת בגסות.
ארבע כוסות – אפילו אחרי חמור בשוק את רודפת ולא מתביישת. כך כותבים חז"ל ולא בעדינות[15].
מה, זה מה שחושבים עלינו חז"ל?
חס וחלילה.
תמיד אני מסבירה שהם באים ללמד אותנו דבר נפלא. נכנס יין – יצא סוד ו"סוד", בלשון הקודש, פירושו חבורה (סוד שיח שרפי קודש). "סוד" הוא חיבור למישהו קרוב. והסוד של הבן אדם, שיוצא כשהוא משתכר, הוא היכולת שלו להתחבר לסביבה.
גבר יוכל לשתות, כי הסוד השמור ביותר של הגבר הוא הרצון שלו להיות לא-מחובר לאף אחד. ככה הוא מטבע בריאתו, מאז שנברא לבדו, עפר מן האדמה, וכשחווה נבראה הוא היה עסוק בלישון ולנחור. אז כשגבר משתכר בסופו של דבר הוא משתבלל לתוך עצמו, אומר כמה שטויות ואז הוא מתגלגל תחת השולחן ולא מוצאים אותו עד ליל הסדר.
אך הסוד של כל אישה, ולא חשוב הגיל והעדה והשיוך המגזרי – לכולנו אותו סוד: האהבה שלנו לעולם לא יודעת שובע. אישה תמיד רוצה הרבה יותר יחס ממה שנותנים לה.
מדוע?כי חוה נבראה מחלק הגוף של האדם, וכשהיא נבראה מיד היא חיפשה אותו. תחושת הבדידות של חוה חזקה מאד והיא פועלת ללא הרף לתקן את התחושה הזאת. זו קללה, אומר ה"אור החיים" הקדוש בספר בראשית. את תמיד תרגישי בדידות. אף פעם לא תרגישי שובע מהאיש שלך. תמיד תרצי עוד יחס.
וכשאת שותה, הבדידות הנוראה שלך יוצאת לפועל – ואפילו חמור תובע, אינה מקפדת. כמה חמורים בשוק מנצלים את בדידותך, ומשקרים לך, נותנים לך שקר במקום קשר שאת כל כך רוצה. אני לא יכולה לתאר לכן כמה מכתבים מלאי צער-העולם אני מקבלת מבנות כאלה, שבסך הכל חיפשו קשר וקיבלו שקר. כמה חללים נופלים כל ליל פורים. כמה אבות מודאגים מחפשים באוטו את הבנות שלהן ולא יודעים איפה הן. שמרו על הבנות.
זהירות גדולה גדולה. ויין - לא.
f לא לשכוח את הדס. סעודת פורים f
מלבד זאת, את חייבת להישאר צלולה לשעת הרצון הגדולה - סעודת פורים. שמעו, בנות, את לשונו של הרבי מסלונים:
משתה היין בפורים הוא מעיתות הרצון הגדולים ביותר, והוא כשעת נעילה של יום הכיפורים.
רק שעת נעילה משתווה לגובה של סעודת הפורים. אלה השעות הגבוהות ביותר בשנה.
בה מרבים ישראל בתשובה,
ובשעה הגדולה הזו צריך לפשוט את ידו ולפעול בפנימיות נפשו, ולהבין, שאף על פי שכל ימיו רעים, ביום הזה יהיה לו ונהפוך הוא! "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"!
וראו מה הוא מוסיף: וגם המשפחות השרויות בחשכוּת, שידעו שהימים האלה נזכרים ונעשים בכל עיר ועיר, בכל משפחה ומשפחה[16].
ברוב חלקי הארץ סעודת הפורים היא ביום ראשון. בירושלים סעודת פורים נערכת ביום שני.
הרב פינקוס זצ"ל אומר שסעודת פורים היא הרגע הגבוה ביותר בשנה, לא פחות. אישה, זה הזמן שלך! כשכולם ליד השולחן אוכלים ושמחים לכי למטבח, תפסי איזו פינה ותתחילי לשפוך את ליבך.
הרבי מסלונים אומר שכל בקשה שאישה מבקשת בזמן סעודת הפורים – מתקבלת; ויאמר המלך לאסתר במשתה היין "מה שאלתך אסתר המלכה ומה בקשתך, עד חצי המלכות ותיעש" – אומר הרבי מסלונים:
ויאמר המלך - זה ה',
לאסתר המלכה - זו את,
במשתה היין– הלא הוא סעודת פורים
מה שאלתך אסתר המלכה ומה בקשתך? עד חצי המלכות ותעש! - כאן המקום שלך לשאול, לבקש ולהתפלל.
זו עת רצון אדירה ועצומה.
על הכל-הכל תבקשי. את יכולה לבקש את ה- כל בסעודת פורים.
בקשי על המשפחות שעבורן פורים הוא היום הכי עצוב בשנה. למשל, אלה שילדיהם נרצחו בישיבת מרכז הרב לפני פורים, לפני חמש שנים. בכלל, כמה פיגועים עשו לנו הרשעים האלה, בימים שקדמו לפורים. חז"ל אומרים שהדבר שהמן הרשע הכי שנא בעולם היה חגים של יהודים. "הם כל היום ממציאים לך תירוצים לחוסר היעילות שלהם", הוא התלונן. "כל היום אומרים 'שבת היום'/'פסח היום', עם של עצלים".
וַיְשַׁסֵּףשְׁמוּאֵלאֶתאֲגָג - כשמואל הנביא הרג את אגג מלך עמלק, הוא משסף אותו. שס"ף - ראשי תיבות שבועות, סוכות, פסח. ככה הורגים את המן ואת עמלק. איך הם שונאים את החגים שלנו, וצריך לחגוג ולומר להם: דווקא.מנהג לחתוך את החלה לאורך (ולא לרוחב), זכר לשמואל הנביא ששיסף את אגג. זו סגולה לכך שכל אויבינו ילכו.
להדליק נרות בזמן הסעודה. להרבות בנרות, כותב הרב זיסקינד[17].
וכשכולם קצת שיכורים, כל אחד קצת בפינה שלו, תפסי לעצמך פינה ותקרעי את השמים בתפילה.
בקשי על משפחות פוגל ובן ישי, המשפחות של נרצחי איתמר. אני כל הזמן חושבת על הדס הקטנה בשמים, זו הדסה/אסתר המלכה, שלא עוזבת לקב"ה את הברכיים. "ה', נִמְכַּרְנוּאֲנִיוְעַמִּי. תִּנָּתֶןלִינַפְשִׁיבִּשְׁאֵלָתִיוְעַמִּיבְּבַקָּשָׁתִי, מה אני כבר רוצה? להיות עם אחותי הגדולה!"
הרבי מלחוביץ' היה יושב בסעודת פורים ואומר "בקשו ממני כל מה שאתם רוצים, אני אברך אתכם וזה יתקיים". באמת ברכות שמברכים איש את רעהו בסעודה, יש להן נטייה נפלאה להתקיים.
אני זוכרת שנה אחת שישבתי אצל חברה צדקת בסעודת הפורים וישב שם רווק נצחי אחד. נכנסה קבוצת שיכורים מאיזו ישיבה והחלה לשיר ולרקוד. "תברכו אותי שאתחתן", ביקש הרווק, והם בירכו אותו. והיום הוא נשוי, יש לו בן ובת (והוא אפילו מתגרש עוד מעט. אבל זה כבר לא שייך לסיפור).
על מה עוד כדאי וחשוב לבקש בסעודת פורים? ראיתי את זה וזה כל כך מתוק: תבקשי על ניקיונות הפסח שיעברו לשלום.שלושים יום קודם הפסח שואלים ודורשים בהלכות החג[18]. כותב בעל "קב הישר": שלושים ימים לפני פסח - זה סעודת פורים. תשאלי מה' ותדרשי ממנו כוחות ושמחה למצוות ניקיון הפסח. אחרי התפילות שתתני בסעודת הפורים, את תראי בע"ה שליל הסדר שלך יהיה גאולה גדולה – לך, למשפחתך ולכל השכונה.
בעמוד הבא – שיר לגיבורת חג הפורים (זו את כמובן)
מאת הרבנית ימימה מזרחי
[1]בית יוסף, תר"צ
[2]הרבי מאיז'ביצא, "מי השילוח" לפרשת כי תצא
[3]האדמו"ר מפיאסצנא שם, שם
[4]"מועד לכל חי", ל"א י"ח וגם "סדר היום"
[5]רבי אלכסנדר זיסקינד, "מאור ושמש"
[6]"מועד לכל חי", ל"א י"ח
[7]"אור מאיר" על זוה"ק לבמדבר קי"ח א'
[8]"קב הישר"
[9] "קדושת לוי" ואסתר ט' כ"ז
[10]בבלי עירובין ס"ה ע"ב
[11]מובא בספר "שיח שרפי קודש" לפורים
[12]בבלי מגילה ט"ז
[13]אסתר רבה פרשה ז' סימן י"ג על ישעיהו ח' י'
[14]בבלי מגילה ג' ע"ב
[15]מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי, פרק ב', הלכה ח'
[16] אדמו"ר מסלונים, "נתיבות שלום" לפורים
[17] הרב אלכסנדר זיסקינד, "יסוד ושורוש העבודה
[18]פסחים ו'