"ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים" (במדבר כב,כח). '"ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים", רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים' (במדבר רבה כ,יד). (אולי דרשו "זה" בגימטריה 12, כנגד שבטי בנ"י, שרמזה לו שבהם יש גילוי של "שלש רגלים", ולכן לא ראוי להכותם, כמו שהתלוננה למה הכה אותה שלא כראוי). מה המיוחד בשלושת הרגלים שלכן האתון רמזה לו דווקא על זה? מובא בחסידות (בשם היהודי הקדוש) שבלעם ניסה לקלל את בנ"י ע"י הזכרת חטא העגל, והזמן שחטאו בזה היה שש שעות (שמשה אמר שירד בשעה שישית, ואהרן אמר להם שיחכו לבוקר, כך שיוצא מתחילת הבוקר עד שעה שישית – שש שעות), ואילו בשלושת הרגלים יש 360 שעות (15 יום כפול 24 שעות), שזה פי שישים, שזהו שחטא העגל בטל בשישים ביחס לעליה לה' ברגל, וממילא מתבטל ולא יכול להזיק ע"י כך לבנ"י. אולי אפשר שכאן נאמר שה' פתח את פי האתון, ומובא באבות: 'עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: … ופי האתון' וכו' (אבות ה,ו), ממילא במה שהתורה פותחת בפס' כאן שה' פתח את פי האתון זה כרומז על הנברא בער"ש בין השמשות, שנראה שמה שנברא אז קשור בתיקון של העולם, דברים חשובים שהם קשורים להשלמת קדושת העולם עד שבסוף יגיע לתיקונו. לכן גם יש כאן 'והכתב, והמכתב, והלוחות' שהם התורה שנתנה לישראל, וכן 'פי הארץ" לבליעת קרח שבא לחלוק על שליחותו של משה ע"י ה' וכדו'. לכן הם עשרה כרמז לתיקון העולם, כעין רמז לעשרה מאמרות בהם נברא העולם, שזה יסוד קיום העולם וקשור לקדושה – לדבר ה'. האתון באה לומר לבלעם שהולך לקלל את ישראל, אולם לא יוכל כיון שלבנ"י יש יעוד בעולם – לתקן את העולם, שזה מתגלה במיוחד בשלוש רגלים שמקדשים בהם את הזמן בעולם (שלא רק את הפיזי אנו מקדשים בעולם, אלא אפילו את הזמן שהוא כרוחני). ממילא כיון שבנ"י זהו יסודו של העולם ודאי שה' לא יתן לו לקלל להשמיד את ישראל. אולי גם באה לרמז לו שבנ"י ברגלים עולים למקדש, שבעצם זה מראה שהם כביכול בני ביתו של הקב"ה, שזה כיון שאנו שליחי ה' בעולם. לכן רמזה לו האתון "כי הכיתני זה שלש רגלים", ראה ב'תורת המקרא' "בלק" [ב], שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שחטאו של בלעם שלכן ה' כעס כשהלך לקלל את ישראל היה בכך שלקח את האתון שהיא ה'רכב השמימי' לביצוע שליחויות של ה' ע"י אומות העולם. לכן אומרת לו האתון שאותי הכאת שאני המיועדת לקחתך בשליחות ה', ולכן ה' רצה להרגך, שלכן נטיתי מהדרך שבשל כך הכיתני שלוש פעמים. אבל מה שנטיתי היה בגלל המלאך שעמד להרגך על שאתה הולך כביכול בשליחות ה' (ע"י לקיחת האתון) שאין ה' רוצה בכך. ממילא רמזה לו בזה שבנ"י הם שליחי ה' בעולם, שלא כמוהו, בנ"י עושים את רצון ה' כשליחיו בעולם, ולכן לא יוכל להזיקם אלא רק יוכל להנזק, כיון שהוא לא כמותם. לכן רמזה לשלושת הרגלים שבנ"י עולים לרגל, כעין באים בשליחותו של הקב"ה, וכן בכלל חוגגים את הרגל כיו"ט כרצון ה', כביטוי שאנו מקדשים את העולם – שעושים את שליחות ה' כראוי בתיקון העולם ולכן חוגגים ושמחים והולכים ל'ביתו' של הקב”ה (ביהמ”ק), שלא כמו שליחותו של בלעם, שבזה גם מובן שלא יוכל להזיק לבנ"י שחוגגים שלוש רגלים. אולי אפשר שזה קשור למה שנאמר במדרש קודם: '"ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ אל הקיר", "ויוסף מלאך ה' עבור". מה ראה לקדמו שלשה פעמים עד שלא נראה לו? סימנין של אבות הראה לו. עמד לו בראשונה, היה ריוח מכאן ומכאן, "ותט האתון מן הדרך ותלך”. בשנייה לא יכלה לזוז אלא לצד אחד. בשלישית "אין דרך לנטות ימין ושמאל”. ומה היו הסימנין האלה? שאילו בקש לקלל בניו של אברהם, היה מוצא מיכן ומיכן בני ישמעאל בני קטורה. בקש לקלל בני יצחק, היה מוצא בהן צד אחד, בני עשו. "ותלחץ אל הקיר", בניו של יעקב לא מצא בהן פסולת ליגע בהן. לכך נאמר בשלישית "במקום צר", זה יעקב דכתיב (בראשית לב טו): "ויירא יעקב מאד וייצר לו", "אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל" שלא מצא פסולת באחד מבניו' (שם). ממילא נראה שבשלוש הרגלים שהכה היה גילוי של האבות, וזהו שאומרת לו שמבקש לעקור אומה שחוגגת שלוש רגלים, שהאומה הזו היא המשכם של שלושת האבות ולכן לא יכול להזיקם. דבר זה בא לידי גילוי בשלושת הרגלים, שאנו עולים למקדש להראות את דבקותינו בה', וכן בכלל חוגגים ועושים יו”ט כגילוי של קשרנו לקדושה, וכן לתיקון העולם בכך (שזהו קדושת הזמן, שנעשה קודש על ידנו, ע”י קביעתנו) שזהו גילוי של היותנו האומה שיצאה מאבותינו הקדושים, שהם היו היסוד לתיקון העולם ואנו ממשיכים זאת כגילוי המשכם, וממילא לא יוכל להזיקנו.