"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם. ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'” וגו' (במדבר טז,א-ג). "ויקח קרח”. מה כתיב למעלה מן העניין? "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצת” (במ' טו לח). קפץ קרח ואמר למשה: אתה אומר "ונתנו על ציצית" וגו' (שם). טלית שכלה תכלת, מה היא שיהא פטורה מן הציצית? אמר לו משה: חיבת בציצית. אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטר אותה?!. בית מלא ספרים, מהו שתהא פטורה מן המזוזה? אמר לו: חייבת במזוזה. אמר לו: כל התורה כולה מאתים שבעים וחמש פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטווית עליהם, ומלבך אתה בודאם. הדא הוא דכתיב: "ויקח קרח”' (תנחומא “קרח” סימן ב). קרח הביא שתי טענות במחלוקתו על משה, מדוע הביא שני דברים, ובפרט את אלו? נראה שזה משום שבמחלוקת קרח היו שני עניינים, היה את עניין קרח עצמו שחלק על משה (והוא וביתו נבלעו), והיה את ר”נ הת”ח (שנשרפו). לכן כנגד עצמו באה הטענה של בית, וכנגד הת”ח זהו הציצית. בציצית נאמר: “והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה'” (במדבר טו,לט), לכן זה מרמז על ר"נ הת"ח שמלמדים תורה, את מצות ה'. לכן מובא במדרש: '"קרח בן יצהר בן קהת”. כשאמר משה: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (שם טו לח). מה עשה קרח? מיד ציוה ועשה מאתים וחמישים טליתות תכלת, ונתעטפו בהן אותן חמישים ומאתים איש ראשי סנהדראות שקמו על משה, כעניין שנאמר: "ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים”. ומי הם? "נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם”. עמד קרח ועשה להם משתה, ונתעטפו כולן בטליתות תכלת ובאו בני אהרן ליטול מתנותיהן חזה ושוק הימין. עמדו כנגדן ואמרו להם: מי ציוה אתכם ליטול כך, לא משה?!. לא נתן לכם כלום, שלא דבר עמו המקום מזה. באו והודיעו למשה. הלך משה לפייסן. מיד עמדו כנגדו, שנאמר: "ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים”' (תנחומא שם ג). שמודגש הקשר של ציצית עם ר"נ הת"ח. (אמנם בהמשך נאמר ציצית גם על קרח: '"ויקח קרח”. לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו' [שם,ד], אולם כאן הכוונה שזה היה לאחר הציווי על ציצית ולכן הלך עם טליתו. או שזה כדי להדגיש את הבדל מאהרן שמובא בהמשך שהושב ככלה, לעומתו שכביכול הוא בטלית פשוטה. או שקרח היה גם מהנשרפים, כך שהוא קשור גם לצד של הטלית). לכן מובן שזהו טלית של תכלת, שהתכלת רומזת לשכינה: 'דתניא, היה ר"מ אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר (שמות כד, י) "ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר", וכתיב (יחזקאל א, כו) "כמראה אבן ספיר דמות כסא"' (סוטה יז,א). שזהו רמז בטלית תכלת לאותם ר"נ ת"ח שהיו ראשי סנהדראות, והרי הת"ח מחובר לקב"ה: 'עד שבא ר"ע ודרש: "את ה' אלקיך תירא" – לרבות תלמידי חכמים' (פסחים כב,ב), ולכן זהו כתכלת. וכן: '"קְרִאֵי מוֹעֵד" — שהיו נקראים אל אהל מועד' (ראב”ע), והרי המקדש מכוון כלפי של מעלה, ולכסא הכבוד: 'רבי נתן אומר: חביב הוא מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה, שנאמר: "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש" וגו' (שמ' טו יז). שמקדש של מעלה, מכוון כנגד בית המקדש של מטה. והארון מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה, שנאמר: "כסא כבוד מרום מראשון" (ירמ' יז יב). ובאיזה מקום היה מקום מקדשנו? הוי, "פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך”, אל תקרי מכון אלא מכוון, כנגד כסא הכבוד, הוא עשוי למעלה הימנה, שהם כפרה' (תנחומא "ויקהל" סימן ז). ממילא אותם ר"נ שהיו נקראים אל אהל מועד, הם כמכוונים לכסא הכבוד, כעין התכלת שמרמזת על כסא הכבוד. (מה שבציצית יש ארבע חוטי תכלת, אולי כרומז על 4 אחים: '"ויקח קרח”. על ידי מה נחלק? על ידי אליצפן בן עוזיאל אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו, שנאמר: "ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל“ (במדבר ג ל). אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא, שנאמר: "ובני קהת עמרם ויצהר חברון ועוזיאל" (שמ' ו יח). עמרם הבכור, זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה אחיו למלכות. מי ראוי ליטול את השניה לא השני?! ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא. והוא עשה בנו של עוזיאל קטן של אחי אבא יהא גדול עלי. הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו. לפיכך הייתה מחלקותו' [תנחומא "קרח" סימן א]. שאולי כיון שידעו שהוא כועס על זה, אז לא הסתיר זאת, אלא הביא זאת כטענה נגד מעשי משה, כעין הוכחה שאין הגיון במה שעושה משה, ולכן זה מרומז בארבע חוטי תכלת, כרמז למעשי משה שיש לבטל חשיבותם). טענת המזוזה היא כנגד קרח עצמו מול משה, שראה עצמו גדול יותר, כמו שמובא במדרש: 'וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות הזו? אלא עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, שנאמר: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" (תהל' צט ו). ועשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו שכולן מתנבאין ברוח הקדש, שנאמר: "כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי האלקים להרים קרן” (דה"א כה ה). אמר: אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אובד (אותה)?! ולא ראה יפה, לפי שבניו היו עושין תשובה ועומדין מהן, ומשה היה רואה יפה' וכו' (תנחומא "קרח" סימן ה). לכן דימה זאת למזוזה, שבה יש שתי פרשיות והיא בחוץ, לעומת בית מלא ספרים בתוכו, כעין רמז שראה ברוה"ק שבמקדש יעבדו צאצאיו ולא רואה את צאצאי משה, כעין כמו בית עם ספרי קודש, כרומז על המקדש שהוא בית שבו קדושה, וכן בו ארון הברית שבו הלוחות שכל התורה גנוזה בהם (יר' שקלים ו,א), וכן בקה"ק יש גם ס"ת (בתוך או מחוץ לארון הברית), כך שדומה לבית של ספרי קודש. שזהו שקרח בפנים – שזהו צאצאיו שמשרתים במקדש, ואילו משה ואהרן כעין המזוזה שבחוץ (אמנם במקדש עבדו הכהנים, כך שצאצאי אהרן היו במקדש, אלא שקרח לא התייחס לזה, ולכן חשב שיוכל להחליף את אהרן ככהן וממילא גם הוא יהיה מבחוץ. אמנם אפשר יותר מזה, שלכן במ"ר מובא הנוסח: ' … א"ל: כל התורה כולה רע"ה פרשיות, אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?' [במדבר רבה יח,ג] שלכאורה לא מובן, הרי במזוזה יש שתי פרשיות? אלא אולי כרמז שזה נראה כעין פרשה אחת, כיון שקטן ומגולגל, ובכוונה נאמר שזה כפרשה אחת כעין רמז שטענתו היתה נגד משה, שראה קרח את צאצאיו ולא של משה, ולכן ראה בזה שינצח את משה, אמנם את הכהנים ראה משרתים, ולכן התייחס רק לאחד – למשה, וזהו פרשה אחת [ולא חשב שאם הכהנים נשארו אז סימן שלא הצליח במחלוקתו, שלא חשב על זה כלל]). בטענת קרח מובא שבתורה רע"ה פרשיות, נראה שהודגש זאת כעין רמז שראה את עצמו כראוי להנהיג את ישראל במקום משה, וחשב שיצליח בשל מה שראה ברוה"ק את צאצאיו משרתים במקדש, לכן ראה את עצמו כעין גילוי של רע"ה הפרשיות, שרומז לרועה – שיהיה מנהיג במקום משה, וכרמז רעה – ראה (שמתחלף בדרשות ע' ב-א'), שרואה את העתיד ומזה יודע מה יהיה בסוף מחלוקתו, ולכן טוען שהוא הצודק. נראה גם שקרח ראה את עצמו כבית מלא ספרים, בשל שהיה מנושאי הארון: 'אמרו חכמינו זכרונם לברכה: חכם גדול היה קרח, ומטועני הארון היה, שנאמר: "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו” (במדבר ז ט)' (תנחומא "קרח" סימן ב). הרי שהיה חכם בתורה ומנושאי הארון שבו לוחות הברית שבהם כל התורה גנוזה, ולכן ראה את עצמו כביטוי של קשר לבית מלא תורה, שהוא מקושר לתורה (והארון הוא שורש המקדש, ולכן כרמז לבית – המשכן). אולי אפשר שבמ"ר בכוונה התבטאו בצורה של פרשה אחת במזוזה (כעין דימוי של זלזול, כאילו יש בזה רק דבר אחד קטן [אע"פ שבמציאות זהו שתי פרשיות, בכוונה אמר כך בכדי למעט בחשיבות, כביטוי לקטן וטפל]), כעין רמז לאחד שנמצא מחוץ לבית, שבזה כעין רמז שכביכול משה (שהוא אחד) נמצא מחוץ לבית, וכן האשה נקראת בית (שבת קיח,ב), כעין רמז שמשה מתעסק עם נשים שנשואות לאחרים (שלכן כעין שהוא מחוץ לבית, שהאשה נמצאת בבית אחר שאינו שלו). שזהו שטענו נגד משה: '"וישמע משה ויפול על פניו”. מה שמע? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מלמד, שחשדוהו באשת איש, שנאמר: "ויקנאו למשה במחנה" (תה' קו טז). אמר רבי חייא בר אבא אמר רב: מלמד שכל אחד ואחד קנא לאשתו מן משה' (תנחומא שם, י). אולי אפשר שהמזוזה רומזת לדבריהם: “ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'” (במדבר טז,ג). שבנ"י נחשבים כאותיות התורה (ז"ח צא,א) [וכן משמע ממה שנאמר: 'דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר: העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע, למה זה דומה? לספר תורה שנשרף' (מו"ק כה,א)] ממילא אם בנ"י הם כתורה, אז מובן שבטענתם שכל העדה כולם קדושים זהו כבית מלא ספרים, כרמז שבית ישראל כולו מלא ספרים – כולם קדושים, ובתוכם ה', שס"ת זהו גילוי רצון ה' בעולם וכן כולו שמות ה', ולכן זהו כנגד שה' בתוך כל בנ"י (שהם כספרים), ואין חשיבות מיוחדת למשה ואהרן שהם כמזוזה שנפרדת מתוך הבית, כאילו שהם יותר מיוחדים מהשאר. וכך גם בציצית כולה תכלת כרמז לכסא הכבוד (שהתכלת רומזת לו), כטענה שכולם קדושים, ככולה תכלת, וה' בתוכם כעין כמו שה' יושב על כסא הכבוד.