"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי” וגו' (במדבר טז,א). '"ויקח קרח”. מה כתיב למעלה מן העניין? (במדבר טו) "ועשו להם ציצית”. קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית? א"ל: חייבת בציצית. א"ל קרח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?!. בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר לו: חייב במזוזה! א"ל כל התורה כולה רע"ה פרשיות, אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן, הה"ד: "ויקח קרח", אין ויקח אלא לשון פליגא, שלבו לקחו. וכענין שנאמר (איוב טז): "מה יקחך לבך", הוא שמשה אומר להם, שנאמר: "המעט כי הבדיל אלקי ישראל”' (במדבר רבה יח,ג). חז"ל לומדים שקרח טען טענה בהקשר למצות ציצית, ע"פ הסמיכות לפרשת ציצית שנאמרה מקודם, אולם מניין להם מה שטען על המזוזה? אולי אפשר שגם על טענת מזוזה למדו מהנאמר קודם, שלפני ציצית נאמר פרשת מקושש, ששם המיוחד שבו על פני שאר המוצאים להורג הוא שלא ידעו מה לעשות אתו, ולכן "ויניחו אתו במשמר כי לא פרש מה יעשה לו" (במדבר טו,לד). לכן למדו מסמיכות זו שקרח בטענתו טען גם דבר שקשור לבית (“במשמר"), ולכן דרשו שטען על מצות מזוזה שהיא מצוות הבית. אולי אפשר שדרשו זאת מההמשך, שאומרת התורה "ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם" (טז,ב), ומפרש ראב"ע: '"קְרִאֵי מוֹעֵד" — שהיו נקראים אל אהל מועד'. ממילא כיון שהתורה הדגישה שהיו נקראים לאה"מ, למדו שיש בטענותיהם קשר לבית, שזהו לרמוז שטענו על המזוזה. אולי גם אפשר שחז"ל למדו זאת מעניין ציצית, שברור שכשאדם טוען טענה נגד אדם חשוב ומנסה לשנות דברים גדולים אז לא מסתפק באמירה מועטת, אלא מנסה להביא עוד ועוד טענות, ולכן ברור שטען עוד טענות. והנה במצוות ציצית המיוחד שבה זהו חוט התכלת, ולכן למדו שטענת קרח היתה שיש מצב שהציצית עצמה חשובה בהיותה תכלת, ולכן לא צריכה כמה חוטי תכלת שיכשירו אותה, ולכן חיפשו מה עוד יכול היה לטעון שיש דבר שהוא דבר מועט שמכשיר את השאר שכמותו, ובנוסף מדובר על דבר ששייך לחיבור לה' וכן למצוותיו, כמו ציצית שהיא "וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם" (טו,לט). לכן למדו על מזוזה שיש בה פרשיות תורה, וכך יכול להיות מצב של בית מלא תורה, שהמזוזה עם הפרשיות המועטות מכשירה והבית שמלא כולו ספרים לא, והתורה מחברת לה', וכמובן גם למצוות שנאמרו בתורה. בפרט שבציצית יש ארבע חוטים, כך שזה לא ממש דומה להנהגתם של משה ואהרן שהיו שנים, ולכן למדו חז"ל שוודאי שגם טענו בדבר של שנים שפוטרים את המרובה, שזהו מזוזה שבה שתי פרשיות של תורה (ובתורה נסמכה ציצית ללמד, כיון שבה יש יותר חידוש, שהרי היא אינה ממש דומה למשה ואהרן שהם שנים ולא ארבע, ולכן התורה היתה צריכה ללמד שגם את זה טען, ומזה נלמד גם לטענה פשוטה יותר שזה מזוזה). אולי אפשר גם שלמדו מסמיכות של קרח לדתן ואבירם, שמובא: “ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם", שזה דומה לנאמר אח"כ: "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל" (כה), שבשניהם מוזכרים דתן ואבירם, ובשניהם יש זקנים שהלכו איתם ("נשיאי העדה קראי מועד אנשי שם" שהם ת"ח גדולים ['"ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים", מיוחדים שבעדה. "קריאי מועד", שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. "אנשי שם", שהיה להם שם בכל העולם' (סנהדרין קי,א)]) שהם הלכו עם קרח, והזקנים שהלכו עם משה). ומזה למדו שמרמז על בתים, שמשה הלך לאהלי דתן ואבירם (כמו שמובא בהמשך שהם היו באהליהם: “ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם" [כז]), שזה בא לרמז שקרח טען גם בהקשר של מצווה שבבתים, שזהו מזוזה. אולי למדו מזה שנאמר: "ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד" (יט), שלכאורה מיותר לומר שזה בפתח אה"מ, שהרי כבר נאמר קודם שמשה והשאר נמצאים שם "ויעמדו פתח אהל מועד" (יח), אז מדוע חוזרת על כך התורה? לכן למדו שבא לרמז שקרח הקהיל עליהם את העדה בטענותיו, וזה קשור ל"פתח”, כרמז למזוזה שהיא נמצאת בפתח הבית (אולי אפילו קרח טען את טענת בית מלא ספרים, והראה שבפתח אה"מ אין מזוזה [כיון שהוא של קודש], וטען שזה ראיה לדבריו שלא צריך מזוזה גם בבית מלא ספרים). אולי גם אפשר שלמדו זאת ברמז מעונשם של עדת קרח, שה' אמר: “העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם" (כד), ומשה אומר: “סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה" (כו), שמדוע שינה משה? מזה למדו שמדגיש אהל לומר שעונשם קשור לטענת קרח של בית מלא ספרים.