'ר' יהודה אומ': שלשה אבות כרתו ברית עם עמי הארץ, ואלו הם: אברהם יצחק ויעקב. אברהם כרת ברית עם עמי הארץ, כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ, ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה, ואמ' לשרה לעשות להם סעודה גדולה, ובאותה שעה ראתה דם נדה, לפיכך לא הגיש להם מן העוגות. ורץ להביא בן בקר, וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה, ונכנס אברהם אחריו, ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים, ונירות דולקות עליהן, וריח טוב עליהם כריח ניחוח, לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר. אמ' לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם. וכי יבוסים היו והלא חתיים היו? אלא עיר יבוס נקרא יבוסים. ולא קבלו האנשים עליהם. התחיל כורע ומשתחוה אליהם, שנ' "וישתחו אברהם לפני עם הארץ". אמרו: אנו יודעים שעתיד הב"ה ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האלה, כרות עמנו שבועה שאין ישר' יורשים את עיר יבוס כי אם ברצונם, ואח"כ קנה את המכפלה במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם' וכו' (פרקי דר"א, לו). ר"י מלמד אותנו שאברהם נפגש עם מערת המכפלה בפעם הראשונה בהקשר לביאת המלאכים. לכאורה לא מובן, מניין לו זאת, הרי לא הביא פס' כראיה? בפשטות י"ל שזה עבר במסורת. אולי אפשר שר"י מביא שאברהם 'התחיל כורע ומשתחוה אליהם', שלכאורה מה בחשיבות לומר זאת? בפשטות הכוונה שכיון שראו שאברהם כ"ך שמח בשל חשיבות הדבר, אז ניצלו זאת כדי לדרוש שיכרות להם שבועה שישראל לא ירשו אותם. אולם אולי בכוונה מספר זאת כדי להביא בדבריו מניין לו שקניית מערת המכפלה קשורה לדבר שהיה בביאת המלאכים. לכן מדגיש שאברהם היה כורע ומשתחווה להם, שזה מה שנאמר בפס': “וישתחו אברהם לפני עם הארץ", שזה מזכיר את הפס': “וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה" (בראשית יח,ב), שלמד כעין ג"ש של "וישתחו" ללמוד מזה לזה. לכן גם מדגיש ר"י: 'כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ', שמה זה משנה מה חשב עליהם? אלא שבא להדגיש שיש קשר בגילוי של המלאכים שנראים כאורחי הארץ, כעין הנאמר "עם הארץ" בקניית מערת המכפלה. בכ"א מדוע דווקא בביאת המלאכים התגלתה לאברהם מערת המכפלה? אולי אפשר שכיון שעכשיו עומד לשמוע על הולדת יצחק והקמת עם ישראל בהמשכו (שיצחק הוא אב, שהוא יסוד בבנ”י), אז עכשיו ראויה גם להתגלות מערת המכפלה שבה קבורים האבות והאמהות, שהם יסוד בנ"י. אולי בכוונה אברהם ראה את מערת המכפלה בהקשר להכנסת אורחים כיון שבהכנסת אורחים הוא קירב לשכינה: '(בראשית כא, לג) "ויטע אשל בבאר שבע". אמר ריש לקיש: מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים. רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר פרדס, וחד אמר פונדק. בשלמא למ"ד פרדס היינו דכתיב "ויטע". אלא למ"ד פונדק מאי "ויטע" כדכתיב (דניאל יא, מה) "ויטע אהלי אפדנו" וגו'. "ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם". אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם' (סוטה י,א-ב). ויותר מזה מובא במדרש: '"וזורע צדקה שכר אמת”, זה אברהם שזרע צדקה והיה מאכיל עוברים ושבים. שנאמר: "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" (ברא' כ"א). לאחר שהיה מאכילן ומשקן היו מברכין אותו, ואמר להם: לי אתם מברכין?! ברכו לבעל הבית, שנותן לכל הבריות אוכל ומשקה ונותן בהם רוח. והיו אומרים לו היכן הוא? אמר להם: שליט בשמים ובארץ וממית ומחיה, מוחץ ורופא, צר את העובר במעי אמו, ומוציאו לאוויר עולם, מגדל צמחים ואילנות, מוריד שאול ויעל. כיון שהיו שומעין כך, היו שואלין: כיצד נברך אותו, ומחזיקין לו לטובה? היה אומר להם: אמרו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ברוך נותן לחם ומזון לכל בשר, והיה מלמדם ברכות וצדקות, הוא שאמר הכתוב: "ואת הנפש אשר עשו בחרן”. אמר רבי אלכסנדרי: אלמלא נתכנסו כל הבריות לעשות יתוש אחד, אין יכולין לעשות. ומהו "הנפש אשר עשו”? שהיה מלמדן יראת שמים ומורה להן את התורה' וכו' (תנחומא "לך לך" סימן יב). הרי שלימד את העולם תורה ויראת שמים (ולפי הב"ר זהו החזרה בתשובה: '"ואת הנפש אשר עשו בחרן". אמר רבי אלעזר בן זימרא: אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה, ואת אמר "ואת הנפש אשר עשו"? אלא אלו הגרים שגיירו' וכו' [ב"ר לט,יד]. שגם בתנחומא [ובסנהדרין צט,ב] שלימדם תורה הכוונה כעין שגיירם, שזהו שלימד אותם תורה כבנ"י, לחיבור לרצון ה'). לכן זהו התיקון של חטא עץ הדעת, לכן נרמז דווקא במה שנתן לאורחים לאכול, כעין אכילה מעץ הדעת, ובפרט לשיטת ר"ל שנטע בפרדס, שרומז בעצים (פרדס) כרמז לעץ הדעת. לכן זה קשור למקום קבורתם של אדם וחוה במערת המכפלה, שהם חטאו בעץ הדעת ויש נרות וריח ניחוח כרמז לתיקון (כנר שרומז לנשמה [משלי כ,כז], וריח ניחוח לה'). לכן אברהם רצה את המערה שראה בה כגילוי של תיקון עולם, וזה בזמן ביאת המלאכים, שנאמר לו על הולדת יצחק (ולכן גם נרמז שאז ראתה שרה דם נידה, שזהו התגלות של יכולת הולדה, ההתחלה להולדת יצחק), שהוא ממשיך דרכו לתיקון עולם. (גם שרה ראתה דם נדה ולכן רץ אברהם לבן הבקר, כרמז כעין שהוא תחליף ללחם שעשוי מחיטים ["קמח סלת". בראשית יח,ו], כרמז שבן הבקר קשור לתיקון חטא עץ הדעת שלדעת ר"י היה חיטה [ברכות מ,א], שהוא בעל המאמר שמובא בשמו כאן בפרקי דר"א. גם נראה שמה שנתן להם לאכול מהבקר זה לשונות [ב”מ פו,ב], כרמז לפה, שבזה חטא אדם, שאכל מעץ הדעת [וכן כרמז לכך שהנחש הסית את האשה בלשונו – בדיבור (בראשית ג)]).