"וידבר ה' אל משה לאמר. שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם" וגו' (במדבר יג,א-ב). משה שלח את המרגלים לאחר ששאל את ה', וה' אמר לו שישלח (אע"פ שה' לא כ"ך רצה בכך: '(במדבר יג, ב) "שלח לך אנשים”. אמר ריש לקיש: שלח לך מדעתך, וכי אדם זה בורר חלק רע לעצמו?! והיינו דכתיב (דברים א, כג) "וייטב בעיני הדבר", אמר ריש לקיש: בעיני ולא בעיניו של מקום' [סוטה לד,ב]. 'מדעתך – אני איני מצוה אותך אבל ישראל הם אומרים לך כדכתיב (דברים א) "ותקרבון אלי כולכם" וגו', אני איני מעכב על ידך. כלום יש אדם – כלומר אם הקב"ה צוה כלום היה אומר לו לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה?' [רש”י]). אם כך מדוע ה' מענישו שבשל המרגלים לא יכנס לארץ, כמו שמובא בדברים: “גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם" (דברים א,לז), הרי הוא לא חטא בכלום, הרי קיבל אישור לשליחה? מסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' "שלח" [ב]) שחטא המרגלים קשור למעשה אחר של משה. כאשר ה' רצה לשלוח מלאך לפני בנ"י, משה התנגד ולא קיבל את המלאך, אלא דרש שה' ילך לפנינו (שמות כג,כ והלאה), ולא קיבל את המלאך אפילו כשליח: 'הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה, דכתיב (שמות לג, טו) "ויאמר אליו אם אין פניך הולכים" וגו'' (סנהדרין לח,ב). מזה התגלגל כל סיפור המרגלים, כיון שאם המלאך היה הולך לפנינו וקובע איך ללכת וכו', לא היו צריכים את המרגלים שילכו וירגלו את הארץ, אלא היו הולכים אחר המלאך. אולם כיון שמשה לא קיבלו אז הוצרכו לשלוח מרגלים לבחון את הארץ לקראת הלחימה, ומזה התגלגל חטא המרגלים (וזהו העומק של: 'לך – לדעתך', שע”פ דעתך שלא רצית את המלאך צריך לשלוח את המרגלים), ולכן משה נענש על מה שקרה במרגלים כי בגללו התגלגל כך. לפי זה אולי אפשר להבין איך התורה אומרת שמשה נענש שלא להיכנס לארץ בגלל חטא המרגלים, הרי מפורש בתורה שמשה לא נכנס לא"י בשל חטא מי מריבה? (ראה אור החיים בדברים שם) בפשטות י"ל שהיו כמה דברים שבגללם לא נכנס משה לא”י. אולי אפשר שכיון שבמרגלים לא משה עצמו חטא, אלא היה לגמרי ההיפך מהמרגלים, אז זה לא כ"ך ראוי להענישו על מה שחטאו המרגלים, לכן היה צריך את מי מריבה שאז העלה גם את הקשר שלו לחטא המרגלים. המלאך שהיה צריך ללכת לפניהם הוא השר מט"ט: 'זהו מטטרון ששמו כשם רבו, דכתיב (שמות כג, כא) "כי שמי בקרבו”' (סנהדרין שם). כשמשה חטא בחטא מי מריבה, במעשיו גרם אי קידוש השם: “ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו. על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל" (דברים לב,נ-נא). לכן החטא של אי קידוש השם מזכיר את חטא המרגלים שהתגלגל בעקבות אי קבלת השר מט"ט ששמו כשם רבו. שהשר מט"ט הוא שר העולם (תוס' ד"ה 'פסוק', חולין ס,א), ושמו כשם רבו, ולכן נראה כעין גילוי של שם ה' בעולם, ולכן כשמשה חטא במי מריבה באי קידוש השם בעולם, זה הזכיר את מט"ט שמשה לא קיבלו ולכן חטאו במרגלים, ולכן עכשיו נקבע שלא יכנס לא"י כמו שאר העם שחטאו במרגלים. שעכשיו הוא כעין קשור לחטא, וזה מתקשר לחטא המרגלים, ולכן נענש שלא יכנס לארץ בחטא מי מריבה, שלכאורה מה הקשר בין זה לכניסה לא"י שלכן נענש בזה? אלא שזה מתקשר לחטא המרגלים ולכן מתגלה בעונש אי כניסה לארץ כמו בחטא המרגלים. או שמשה נענש על המרגלים, אבל אם זה היה רק זה, אז היה נמחל לו כשהיה מתפלל, אולם בשל חטא מי מריבה נקבע שהעונש יתחזק, ולכן שלא יכנס בכלל, ולכן מופיע שלא נכנס בגלל מי מריבה, כי זה הדבר שגרם שלא יכנס בכל מחיר – שלא עזר למשה כלום כדי להיכנס לארץ. אולי אפשר גם שאם היה רק חטא המרגלים יכל משה להעלות את מידת הרחמים ולטעון שהוא עשה זאת כראוי, בשל שראוי יותר שה' ילך אתם מאשר המלאך, וגם היתה לו סיבה טובה, שהמלאך לא היה מתעלם מחטאיהם (סנהדרין שם), לכן רק על המרגלים יכול היה משה לסנגר על עצמו. אבל כיון שחטאו במי מריבה, שבזה לא היה למשה מקום לסנגר על עצמו, אז זה העלה את חטא המרגלים שמשה לא רצה את המלאך בשל האפשרות שיחטאו, ולכן כשחטא זה הזכיר את אי קבלת המלאך שקשור לחטאים, ולכן נענש באי כניסה לארץ כמו שאר דור יוצאי מצרים שחטאו במרגלים. אולי גם כשמשה הכה את הסלע היה בזה נראות כאילו מה שה' אמר לא עבד, ולכן זה העלה בבנ"י את החשש שמא לא יצליחו גם לכבוש את הארץ, שלא כמו שה' אמר שיצליחו, ולכן זה הזכיר את המרגלים שאמרו שלא יכולים לכבוש את הארץ.