"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל... וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה'..."

(במדבר יג, א-ג)

הבחירה החופשית היא אבן היסוד של כל אחריות אנושית, כמו שכתב הרמב"ם (ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ה, א): "רְשׁוּת כָּל אָדָם נְתוּנָה לוֹ: אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק - הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע - הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ... שֶׁיְּהֵא הוּא מֵעַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ וּבְמַחֲשַׁבְתּוֹ יוֹדֵעַ הַטּוֹב וְהָרַע, וְעוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ, וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיְּעַכֵּב עַל יָדוֹ מִלַּעֲשׂוֹת הַטּוֹב אוֹ הָרַע". ועוד הוסיף שם הרמב"ם (הלכה ג) וכתב: "וְעִקָּר זֶה - עִקָּר גָּדוֹל הוּא, וְהוּא עַמּוּד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה".

מסיפור המרגלים ניתן ללמוד על הבחירה החופשית שניתנה לאדם.

של מי היה הרעיון לשלוח את המרגלים?

לפי פרשתנו, הרעיון היה של הקב"ה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל... וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה'..."

אולם על פי דברי משה רבינו בספר דברים, מדובר ביוזמה של העם (דברים א, כב-כג): "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ... וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים".

רש"י מיישב את הסתירה לכאורה. על פי פירושו: העם בא אל משה ובפיו הדרישה לשלוח מרגלים. משה שאל את ה' מה לעשות. ה' נתן לו רשות לשלוח את המרגלים. הוא לא ציווה על כך, הוא רק לא התנגד.

אמרו חז"ל (מכות י, ב): "בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו" - כלומר הקב"ה אינו עוצר אנשים מלפעול על פי כוונתם, גם אם הוא יודע שהמעשה יוביל לאסון. זה טיבו של החופש שהקב"ה נתן לנו - כלול בו החופש לטעות.

הרמב"ם שואל ב"מורה נבוכים" (פרק ג) - מדוע לא האציל הקב"ה על בני ישראל במדבר, בהשראה פתאומית כלשהי, את הכוח והעוז הדרושים לחצות את הירדן ולרשת את הארץ? תשובתו: כי פירושה של חריגה זו מדרך הטבע, הוא לומר שלום ולא להתראות לחופש, לבחירה ולאחריות שיש לבני האדם.

הקב"ה כמובן יכול לשנות את האנשים, הוא ברא אותם, והוא יכול לברוא אותם אחרת. אלא שהקב"ה בחר שלא לעשות כן. הוא נוקט את מה שמקובלי צפת כינו "צמצום". הקב"ה משאיר מרווח פעולה עצמאי לבני האדם.

הקב"ה רוצה שבני האדם יבנו חברה של חופש ויגיעו לבשלות מוסרית מבחירתם, אך ודאי שאין טעם לגרום להם לעשות זאת על ידי נטילת החופש מהם.

בריאת האדם התאפיינה בביטוי מיוחד (בראשית א, כז): "וַיִּבְרָא אֱלֹוקים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹוקים בָּרָא אֹתוֹ".

מהו משמעותו של הביטוי "בְּצֶלֶם אֱלֹוקים"?

ה"ספורנו" וה"משך חכמה" מסבירים שהמושג אֱלֹוקים מייצג בלעדיות. ה' הוא שליט בלעדי, בלתי תלוי ובלתי כפוף. כאשר האדם נברא "בְּצֶלֶם אֱלֹוקים" - הוא מקבל תכונה אחת, תחום אחד, בו הוא שליט בלעדי (מסכת ברכות לג, ב): "אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים". לאדם ניתנה בחירה חופשית-מוסרית, האדם הוא בעל אפשרות מוחלטת של בחירה בין טוב לרע, וממילא בתחום זה האדם הוא אֱלֹוקים. האדם נברא "בְּצֶלֶם אֱלֹוקים" - יש לו צד בו לאף אחד אין נגיעה, צד בו הוא אֱלֹוקים - והיא הבחירה החופשית!

מכוחה יכול האדם לעלות לגובהי שחקים, ומכוחה יכול האדם לרדת לעמקי תהומות.

הרב יונתן זקס זצ"ל, מהספר: "שיג ושיח - קריאות חדשות בפרשת השבוע"

הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל, מהספר: "נר למאור - על פרשיות התורה"

הרב חיים סבתו, מהאתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים", www.ybm.org.il