"וישלח אתם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר. וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב. ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים. ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים" וגו' (במדבר יג,יז-כ). משה שולח את המרגלים ומורה להם מה עליהם לבדוק. בפשטות דברים אלו הם דברים חשובים הראויים לבדיקה, ולכן זהו שמשה הורה להם במה עליהם להתמקד בשליחותם. אולם אולי יש גם רמז לעניינים רוחניים, שרמז להם משה שלא יפלו ויטעו במחשבה שהארץ היא גשמית ולכן רעה, כמו שבאמת חטאו בסוף שנרתעו מהארץ (ראה 'בארץ לא זרועה' – 'מה היה באמת חטא המרגלים', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). לכן רומז להם "עלו בנגב ועליתם את ההר" שיתחזקו בעליה – שמעלים בקודש, שיראו שהכניסה לא"י היא עליה בקדושה ולא ירידה ממעמדם במדבר. (לכן גם זה נאמר ישר אחרי "ויקרא משה להושע בן נון יהושע", 'יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר (במדבר יג, טז) "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" – י'ה יושיעך מעצת מרגלים' [סוטה לד,ב]. שלא רק שהפס' הוסמך לשמות המרגלים מקודם, ולשליחות אחריו, כדי לרמז ששינה את שמו כדי להצילו מחטא המרגלים, שלא ימשך אחריהם, אלא יש כאן גם רמז שמה ששלחם [שזה נאמר מיד אחריו] זה בא לדרבנם לרגל בצורה נכונה בראיה של קדושה, ובכך לא יחטאו בדיבה על הארץ). “וראיתם את הארץ מה היא" רומז שהארץ היא מקום של השכינה: “ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא,יב), ולכן כדאי להיות בה ולידבק בכך בה' ושכינתו. "ואת העם הישב עליה" רומז שיש השפעה על האדם שבה (אולי גם באותיות "הישב” יכול להקרא שלא ע”פ הניקוד, כלשון שישב עליה בעתיד, שרומז לבנ”י שיכנסו בהמשך לארץ, שאז הארץ תשפיע להם קדושה), ובמה? “החזק הוא הרפה” רומז לחוזק בקדושה, שבא”י בחיבור לשכינה מגיעים למעלת נבואה (מו"ק כה,א [וכן במכילתא שמות יב,א: 'תֵּדַע שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית בְּחוּצָה לָאָרֶץ' וכו']), שזהו חוזק גדול מאוד בקדושה, וכן רומז שבשביל נבואה אחד הדברים שצריך שיהיה באדם זה כח – גיבור: 'אמר ר' יוחנן: אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו' וכו' (נדרים לח,א), ולכן רומז האם יש לאדם שם חוזק, שהוא גיבור כדי שתשרה עליו שכינה. "המעט הוא אם רב" רומז לריבוי בנ"י, שהתורה מתקיימת דווקא ע"י כלל בנ"י הרבים, שבזה רומז כאן לכך שהתורה באמיתיותה מתקיימת דווקא בא"י: 'ד"א, "ואבדתם מהרה" – אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" – אלו המצות שישראל מצויינים בהם' וכו' (ספרי עקב, מג). (וכן ריבוי בבנ"י זה ע"י מצוות פו"ר, כך שרומז בזה למצוות). "ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה" רומז לתורה שנקראת "טוב”, שהחיבור לתורה הוא דווקא בא"י: '"תבל" – זו א"י. ולמה נקרא שמה תבל? – ע"ש תבלין שבתוכה. איזהו תבלין שבתוכה? זו תורה, שנאמר (איכה ב) "בגוים אין תורה", מכאן שהתורה בא"י' (ספרי עקב,לז). '"וזהב הארץ ההיא טוב”, מלמד שאין תורה כתורת א"י, ולא חכמה כחכמת א"י' (ב"ר טז,ד), זהו שמרמז "הארץ.. הטובה..” כרמז ל"וזהב הארץ ההיא טוב", שמלמד שהתורה היא במיוחד בא”י. "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים" רומז שהשכינה מגינה עלינו בא"י, שזהו רמז על היחס למלחמה, במחנה או מבצר, כרמז לדברי הנביא: “ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה" (זכריה ב,ט). "ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין" רומז לפירות א"י שיש בהם קדושה: 'קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ' (ב"ח, טור או"ח סימן רח). זהו שאומר הארץ כרמז לירקות הגדלים על הארץ (וברכתם אדמה), האם היא שמנה וטובה, שמלאה בקדושה, וכן אם יש בה עץ שעושה פירות, שגם בפירות האילן יש קדושה שנשפעת מהשכינה שבארץ. בכך ביקש לזרזם לראות בעין של קדושה, כשבוחנים בריגולם את הארץ הגשמית. אולי אפשר גם שבא לרמוז שהארץ מאוחדת עם התורה, ולכן רומז כאן לתורה: "וראיתם את הארץ מה הוא" כנגד ספר בראשית, שה' פתח בה כדי לומר שהארץ שלנו (רש"י. בראשית א,א). "ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב" כנגד ספר שמות שבנ"י נעשו רבים במצרים (ויש כאן שני חלקים – חוזק וכמות, כרמז שבשמות יש שני חלקים, במצרים ובסיני, שבמצרים זהו הכמות שגדלה, ובסיני זהו חוזק קדושתנו – שקיבלנו בסיני את התורה). “ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה" שהארץ היא מקום השכינה ובה המקדש, כרמז לספר ויקרא ספר הקרבנות. "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים" רומז לספר במדבר, שהם היו במדבר, לעומת הישיבה בערים שבארץ (ואף רומז "הבמחנים" שישבו במחנה במדבר). "ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין" רומז לספר דברים שנאמר לקראת הכניסה לארץ לאחר שתיקנו את חטא המרגלים, שעכשיו רואים את הארץ שהיא טובה – שמנה, וגם ספר דברים הוא משנה תורה, ולכן רומז שיש בה עץ, שזהו תורה: 'ואין עץ אלא תורה, שנאמר (משלי ג, יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה"' (ערכין טו,ב). שבה לרמז להם שחיבור לקב"ה ותורתו, זה רק בא"י, ולכן שיראו כראוי את מעלת הארץ הקדושה.