"וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת" (במדבר י, כה)

מיד עם היציאה ממצרים בא עמלק (דברים כה, יח): "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ" - ובמי הצליח עמלק לזנב בקצה המחנה? בשבט דן - עליו נאמר (במדבר ב, כה-לא): "דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן... לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם" - בנסוע המחנות, נע מחנהו של שבט דן אחרון. חז"ל מגלים לנו (תנחומא תצא י) שכיוון ששבט דן עבדו עבודה זרה היה הענן פולטם - והיינו: "נֶּחֱשָׁלִים" - חסרי כוח מחמת חטא העבודה זרה - ואז היה עמלק מצליח להכותם.

אלא, שנראה לומר, שאותה הליכה בסוף המחנה - שמבטאת, את רוחניותו הירודה של שבט דן והיתה בעוכריו - בה היה גם תיקונו!

על הנאמר בשבט דן בפרשתנו (במדבר י, כה): "בְנֵי דָן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת", פירשו חז"ל (ירושלמי עיר' ה, א) ששבט דן היה אוסף את האבדות של המחנות שלפניו, ומשיב אותן לבעליהן.

אומרים בעלי המוסר, ומקורו בכתבי קבלה: שלעיתים, האדם אינו ראוי מצד עצמו להיכתב לחיים, ובכל זאת הוא זוכה בחיים, מפני שהציבור צריך לו - הוא ממלא תפקיד מסויים שכולם זקוקים לו.

יש לומר, שדווקא מפני רוחניותו הירודה של שבט דן - הרי שה', החפץ בתיקון העולם, מועיד לשבט דן תפקיד המועיל לכל ישראל. לכן ניתנה להם מצוות השבת אבדה המסייעת לכלל, כי בכך יתוקן חטאם! לכן קבע ה' את מקומם דווקא בסוף המחנה, ולא הניח את מצוות השבת האבדות לשבט אחר.

ועל דרך זו כתב הרמב"ם (הקדמה לפיהמ"ש): שייתכן ומן השמים יזכו "שוטה וכסיל" בעושר מופלג, כדי שיבנה ארמון מפואר בכל ימי חייו, וכל זאת, רק משום שכעבור שנים רבות יחלוף במקום אדם צדיק ביום שרבי, וקירות הארמון ישמשו מחסה להצלת נפשו מן החום הלוהט.

אך חייבים לומר יותר מכך: סוף סוף דן הוא משבטי י-ה, ומצוות השבת אבדה שניתנה לשבט דן, אינה רק כדי להועיל לרבים שצריכים להם, אלא יש בה עניין מהותי ורחב יותר - כדי שעל ידי גמילות החסדים, יתאחד שבט דן עם כלל ישראל. חטא העבודה זרה בו חטא, הפריד את שבט דן מכלל ישראל, לכן בא החסד ומחבר אותו שוב לכלל ישראל.

תיקונו של שבט דן הוא בחיבורו לכלל ישראל! העובדה ששבט דן עוסק בחסד, במידתו הגדולה של הבורא - מזכה אותו לדבוק יותר במידותיו, לאהוב יותר את הזולת, ולהתחבר לכלל באמצעות אהבה זו.

עשיית חסד זו עם הכלל, מועילה לדן בכיוון נוסף: מובא בחז"ל (ב"ב י, א) שטורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא: אם ה' אוהב את העניים, מדוע אינו מפרנסם? הרי הוא כל יכול! ענה לו רבי עקיבא: כדי שנפרנס אותם אנו, ונינצל בזה מדינה של גיהנום. אמר לו הרומאי: אדרבא! בעזרה לעני הנכם מכעיסים את הבורא! משל למלך שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים - האם לא יכעס על מי שיעז לסייע לעבד?! אמר לו רבי עקיבא: המשל אינו תואם לנמשל, כשמדובר בישראל, צריך לומר: משל למלך שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים - האם לא ישמח המלך, כשמישהו ילך ויסייע לבנו? כי האמת היא, שהמלך אוהב את בנו, גם אם מסיבה כלשהי נאלץ לחובשו בכלא.

וכך גם כאן: כיוון שחטא והכעיס את ה', זקוק עתה שבט דן לאהבתו. לכן, ראוי וכדאי לשבט דן לסייע ולעזור לבניו של מקום, כי בכך, יזכה באהבת אביהם.

הרב יוסף אליהו, מהספר: "שיחות לספר דברים", משנת הרב אביגדור הלוי נבנצל שליט"א