"וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדת ובערב יהיה על המשכן כמראה אש עד בקר. כן יהיה תמיד הענן יכסנו ומראה אש לילה. ולפי העלת הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל. על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו כל ימי אשר ישכן הענן על המשכן יחנו. ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו. ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו. או ימים או חדש או ימים בהאריך הענן על המשכן לשכן עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו ובהעלתו יסעו. על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה" (במדבר ט,טו-כג). התורה מאריכה מאוד באפשרויות של זמן החניה. מדוע? מסביר הרמב"ן: '"וטעם ובהאריך הענן" – לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים, והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאוים מאד לנסוע מן המקום, אעפ"כ לא יעברו על רצון השם. וזה טעם "ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו" כי מיראת השם ומשמרם משמרת מצותו לא יסעו. וכן אם יהיה הענן ימים מספר כשנים או שלשה ימים, והיו העם יגעים מאד וענה בדרך כחם, יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן. וסיפר עוד (פסוק כא) כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבקר, אע"פ שהוא טורח גדול להם. ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה, כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבקר וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה, ונעלה בבקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמדו שם ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תקון לדרך. או יומים (פסוק כב) ויסעו בלילה. ויתכן שאירע להם במסעות שעשו כמסופר בכאן ולא בענין אחר, כי עמד הענן מערב ועד בקר ויומם ולילה ויומים וחדש ושנה, ולכך הזכיר הכתוב אלו השעורין בפרטן, ועמד שנים רבות כאשר הזכיר תחילה כגון בקדש שאמר (דברים א מו) "ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם"' (רמב"ן פס' יט). [וראה ב'תורת המקרא' "בהעלותך" (ב) למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א חידוש גדול לטעם שהתורה פרטה כאן כ"ך הרבה. וראה ב'בארץ לא זרועה' – 'ע"פ ה' יחנו וע"פ ה' יסעו" למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א שמרחיב בעניין לאחר הבאת דברי הרמב"ן]. התורה מביאה כאן שבעה סוגים: ימים רבים, ימים מספר, מערב עד בוקר, יום ולילה, יומים, חודש, או ימים – שנה. אולי בכוונה התורה הביאה שיש את המקרים האלו (שכך היו במסעות) כדי לרמז שבנ"י יצאו מהר סיני לכיון א"י, להיכנס לארץ ולקיים בה את התורה, ובכך לתקן את העולם שנברא בשבוע הבריאה, לכן במסעות היו הולכים ע"פ ה', ע"פ מה שנראה בענן, שזהו הליכה אחר ה', שזהו גילוי של יעודנו ללכת אחר ה' ובכך לתקן את העולם. (אולי ימים רבים מרמז על יום ראשון שבו נברא כל העולם [שבשאר הימים נקבע מה שנברא ביום ראשון (רש"י. בראשית א,יד)] ולכן כעין הימים הרבים – השבוע, קשורים ליום זה. ימים מספר זה 'שנים או שלושה ימים' [רמב"ן], שמרמז על היום השני [ששנים זה מיעוט רבים של ימים]. מערב עד בוקר כנגד יום שלישי, שיוצאים לדרך בבוקר, כעין שיוצאים החוצה בבוקר [שבלילה יושנים בדר"כ], שזה כנגד שנברא היבשה והעצים – שאליהם יוצאים בבוקר לעבודה. יומם ולילה כנגד יום רביעי שבו נתלו המאורות, שמראים מתי יום ומתי לילה. יומים כנגד יום חמישי, כרמז לשנים [יומים] ושנסעו בלילה [רמב"ן], כעין רמז לציפורים ודגים [שהם שנים שנבראו ביום זה], שהדג במים והציפור כשעפה גבוה לא רואים אותם כ”ך, כעין לילה שלא רואים כ"ך. חודש כנגד יום שישי שבו נברא אדם וקלקל את העולם ולכן עכשיו עליו לתקנו, כעין להקימו מחדש כמו חודש שמתחדש [ובפרט שהלבנה כנגד בנ"י, ולכן מרמז עלינו שאנו מחדשים את העולם בקדושה].  שנה כנגד יום שבת, כרמז להתחדשות השנה בר"ה שאז ה' מתקרב אל העולם ומראה מלכותו, שזהו כעין יום שבת שהוא כנגד לעתיד לבא ששם ה' יתגלה בעולם כולו). אולי אפשר גם ששבע אפשרויות של זמנים כעין כנגד שבע שנות הגאולה ('ת"ר: שבוע שבן דוד בא בו: שנה ראשונה מתקיים מקרא זה: (עמוס ד, ז) "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר". שניה, חיצי רעב משתלחים. שלישית, רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה. ברביעית, שובע ואינו שובע. בחמישית, שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין, ותורה חוזרת ללומדיה. בששית, קולות. בשביעית, מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא' [סנהדרין צז,א]), שבנ"י שיצאו ממצרים היו מיועדים לתקן את העולם ולהביא את הגאולה, ולכן נרמז בזמנים שמושפע עליהם כנגד שבע השנים – הזמנים שמשפיעים על בנ"י בצורה כזו ואחרת (כמו שמתגלה לעתיד) שבאה אז הגאולה (גם נראה מפירוש הרמב”ן שהארבעה הראשונים הם קשים במיוחד, ולכן זה מתאים כנגד ארבעת השנים הראשונות שהם קשות, שמהשנה החמישית כבר טוב, ולאחריה מתחילה להופיע הגאולה [אמנם גם הזמן החמישי בענן, שהיו יוצאים בלילה אינו כ”ך נח, אולם אינו קשה כמו הקודמים. גם נראה שבשביעית מלחמות שזה גם קשה אלא שבא יחד עם הגאולה שכעין מכסה עליו, ולכן זה כעין רמז שגם בחלק הטוב יש קצת רע, שזה כנגד הזמן שיוצאים בלילה (אמנם זה בחמישי וזה בשביעי, אולם אין לדייק כ”ך, אלא העיקרון שיש ארבעה קשים ושלושה לא קשים, ובהם אחד שהוא כעין ביניים)]). אולי אפשר עוד לומר שבמדבר היו לבנ"י ענני כבוד בזכות אהרן, ולדעת ר"ה היו שבעה עננים במדבר: ' … ובזכות אהרן הקפתי אתכם בענני כבוד, שנאמר (תהלים קה, לט): "פרש ענן למסך". וכמה ענני כבוד היו מקיפין את ישראל במדבר? ר' הושעיה ור' יאשיה. ר' יאשיה אמר: חמשה; ארבע לארבע רוחות, וא' מהלך לפניהם. ר' הושעיה אמר: שבעה; ארבעה לארבע רוחות השמים, וא' מלמעלן, וא' מלמטן, ואחד שהיה מהלך לפניהם רחוק ג' ימים, והיה מכה לפניהם את הנחשים ואת העקרבים ואת השרפים ואת הסלעים, ואם היה מקום נמוך היה מגביהו, ואם היה מקום גבוה היה משפילו ועושה אותם מישור, שנאמר (ישעיה מ, ד): "כל גֶּיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו"' (במדבר רבה א,ב). לכן נראה שאמנם בנ"י זכו לענני הכבוד בזכות אהרן, אולם צריך גם שתהיה זכות בבנ"י כדי שיהיו ראויים לקבל את העננים שמגיעים בזכות אהרן. לכן מובא בפס' שבנ"י היו הולכים אחר ה' ע"פ העננים, וזה היה בשבעה צורות של זמנים, שבכך זכו במעשיהם שיהיו ראויים לאותם שבעה ענני כבוד. (אולי לשיטת ר"י שהיו חמשה, אז יש עוד שנים בשביל זכות בנ"י, כדי לקבל את המן והבאר שהיו במדבר בזכות משה ומרים). אולי גם כיון שהולכים לכיבוש א"י מידי שבעת העממין, אז מראים שאנו ראויים לקבל את הארץ שלא כאותם עממין – שאנו הולכים ע"פ רצון ה', ולכן זה בא לידי גילוי בשבעה סוגים של הליכה אחר רצון ה' (כעין כנגד שבעה עמים שונים). אולי גם זה כנגד שבעת הימים של חג סוכות, שהסוכה כנגד ענני הכבוד לדעת ר"א ('דתניא (ויקרא כג, מג) "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. ר"ע אומר: סוכות ממש עשו להם' [סוכה יא,ב]. אמנם גם לר”ע זה כנגד הזמן ששהו במדבר [שזהו פס' מפורש], כך שגם לדבריו שמתחבר להיותם בזמן של ענני הכבוד), כך שיש חיבור ביניהם, ובכל יום יש שינוי בחג סוכות (בקרבנות). לכן כנגד זה בא לידי ביטוי שבעה סוגים שונים של זמנים, כרמז שבסוכות יש שבעה זמנים – ימים שיש בהם שוני. סוכות זה חג כנגד א"י (ראה ב'לזמן הזה' תשרי, 'סוכות וא"י' למרן גדול הדר הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א), שכך מרומז במסעות במדבר (ע"י שבעת העננים) שמטרתם היא ההגעה לא"י שבה מגלים את השכינה בעולם, ולכן יש כאן גילוי של ענני הכבוד בדרכם לא"י (שעל פיהם הולכים אחר רצון ה'), שכך גם בא"י יגלו תיקון לעולם ע"י הליכה אחר רצון ה', כמתגלה בסוכות שבו יושבים בסוכה (שהוכנה על ידנו, כמו תיקון העולם שאנו פועלים בעולם) בצל השכינה כעין ענני הכבוד, כעין עולם מתוקן ששכינת ה' שוכנת בעולם.