לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשת נשוא

במדבר ד,מב-מד: וּפְקוּדֵי, מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי ... וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם, לְמִשְׁפְּחֹתָם--שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וּמָאתָיִם: במה זכו בני מררי מיתר משפחות בני לוי שאצלם מנו 3200, לעומת בני קהת – 2750, ובני גרשון – 2630? מלבי"ם: "שהיו אנשים גיבורי כוח, חלקם בחיים, ולכן נבחרו לעבודת המשאות הכבדים". ה' נותן ריבוי טבעי כפי צורך העבודה בבגרות. מעניין.

ו,ט: וְכִי-יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם, וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ: מדוע הכפילות פתע ופתאום? מלבי"ם: "פתע מציין מהירת הפעולה בלא דעת וכוונה, וזה מציין השוגג ... ופתאום מציין מהירות הזמן התוכפת פעולתה מבלי הכנה, וזה באונס". מיתת המת היא בדרך כלל בלי דעת וגם בלי הכנה, לכן צריך את שני הביטויים.

ז,פו: כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת: מדוע היה צריך לסכם את מתנות הנשיאים, שהיו זהות אחת לשנייה, הרי אנו יודעים להכפיל כף אחת זהב ב- 12, שזה 12 כפות זהב? מלבי"ם: "סיפר (הכתוב) כללות כולם שהוא זכות הכולל לרבים שהשתתפו במצווה, שכל אחד (מהנשיאים) יש לו זכות במצווה הכוללת שנעשית בציבור, ולוקח שכר הכללי". יש שכר למצווה שאדם עושה באופן פרטי, ובנוסף יש שכר לאותה מצווה, כאשר היא חלק ממצוות כלל הציבור.

שבת שלום, שבת של הפסקת אש, הפסקת השנאה, בירור האהבה, שבת של גבורה, כוונה ומצוות כלליות, אורן.