"וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדת ובערב יהיה על המשכן כמראה אש עד בקר. כן יהיה תמיד הענן יכסנו ומראה אש לילה. ולפי העלת הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל. על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו כל ימי אשר ישכן הענן על המשכן יחנו" וגו' (במדבר ט,טו-יח). בעקידה נאמר "ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני" (בראשית כב,א). אומרים על כך חז"ל שבדברי אברהם גנוז: '"ויאמר הנני”. הנני לכהונה, הנני למלכות; הנני לשחוט, הנני ליהרג' (תנחומא הקדום "וירא", מד). אמרו בשמו שמוכן לארבעה דברים, מניין למדו זאת? (אמנם בפשטות אין זו כ"ך קושיא כי אפשר שאמרו כאמירה כללית למה התכוון שהוא מוכן, ולכן אמרו כך, ולא שדרשו זאת במיוחד.) אולי אפשר שזה בא ללמד על המשך הדורות, שמה שאברהם אומר "הנני" – שמוכן ללכת אחר רצון ה' בכל מצב, זה השורש להליכת בנ"י אחר ה' בכל הדורות. לכן כאן נאמר לאברהם ללכת לעקוד את יצחק בהר המוריה, במקום המקדש, וכך גם כאן אצלנו בנ"י נוסעים ע"פ צו ה', והם יודעים מתי ללכת ע"פ הענן שנמצא במשכן, כעין מקום המקדש. בנ"י הולכים ע"פ רצון ה' גם כשנח וגם כשלא נח (שלכן מפורט בפס' כמה וכמה דוגמאות מתי נסעו וחנו, כמו שמסביר הרמב"ן בפס' יט), כמו אברהם שאמר "הנני" ללכת לעשות רצונך בין אם לטוב ובין אם לרעה כביכול. אברהם מגיע לאזור העקידה לאחר שלושה ימים: “ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק" (בראשית כב,ד), והוא ידע איפה המקום ע"פ הענן שראה שם: '"וירא את המקום" – ראה ענן קשור על ההר' (רש"י [ומקורו בחז”ל: '"וירא את המקום מרחוק”, אמר ליה ליצחק: רואה אתה מה שאני רואה? א"ל: אני רואה הר נאה משובח, וענן קשור עליו' וכו' (תנחומא וירא סימן כג)]), שכך גם במסעות במדבר הולכים ע"פ העננים, וה' מראה את הדרך לפניהם ע"פ הארון במרחק של שלושת ימים: “ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה" (במדבר י,לג). יותר מזה הענן היה לפניהם שלושה ימים: '"ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים" – על דרך הפשט נסע הענן והלך לפניהם שלשת ימים, והארון הולך אחרי הענן לפני העם' וכו' (רמב"ן), כך שיוצא שהענן שמראה את הדרך למקום שאליו הולכים היה לפניהם דרך שלושה ימים, כעין אברהם שהענן הראה את המקום, וזה היה במקום של דרך שלושה ימים ממקומו – מביתו. ממילא נראה שבעקידה היה היסוד של בנ"י בהליכה אחר רצון ה' בכל מצב, ולכן רמזו חז"ל שאמר אברהם ארבעה דברים, כעין כנגד הליכת בנ"י במדבר (והם מלמדים גם על כלל בנ"י שבכל הדורות שאנו כהמשך להם, שהם הדור הראשון של בנ"י כעם), שבהליכה במדבר הלכו בארבעה דגלים: “ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת … ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשנה לצבאתם … ונסע דגל מחנה ראובן לצבאתם … ונסע דגל מחנה בני אפרים לצבאתם … ונסע דגל מחנה בני דן מאסף לכל המחנת לצבאתם ... אלה מסעי בני ישראל לצבאתם ויסעו" (במדבר י,יא-כח). אולי רמזו בארבעת הדברים כנגד הדגלים: כנגד יהודה שממנו המלכות, אמרו 'הנני למלכות'. כנגד ראובן שהוא הבכור, והכהונה היתה בתחילה בבכורות (משנה זבחים יד,ד), אמרו 'הנני לכהונה'. כנגד אפרים שהדמות בדגל שלו היה שור, נאמר 'הנני לישחט' כעין שור ששוחטים. כנגד דן שממנו יצא שמשון שהיה דמות חשובה ביותר, שיעקב חשב עליו שהוא המשיח, עד שראה שנהרג (ב"ר צח,יד), ושמשון הרג עצמו עם הפלשתים, כנגד זה נאמר 'הנני ליהרג'.