" אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" ליום ירושלים לע,נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
נכתב על ידי izik28, 13/5/2021
בסד
ד"ת לכבודה של ירושלים תותבב"א ביום חגה ה נד במספר
לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
" אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני "
===========================
חיפשתי בפרשת בהר בחוקותי פסוקים שיתאימו ליום ירושלים להלן מה שהעלתי בחכתי " אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י ה" :,ונשאל מה הקשר בין שמירת השבת וקדושת המקדש וום ירושלים שלא מקבל את הכבוד הראוי לו!הרמבן מפרש " את שבתתי תשמרו" - האזהרות בשבת רבות בתורה כמו בעבודה זרה מפני שגם היא שקולה כנגד כל המצות כי מי שאינו משמר אותה מכחיש במעשה בראשית ואין לו תורה כלל ולרבותינו בהן מדרש אמרו בכאן יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' בתורת כהנים (פרק ז ו) ועל דרך האמת יצוה בשבת הגדול ובשבת שהוא מקדשו וצוה בו שמירה ומורא והנה אין מלאכת בית המקדש דוחה השבת והמקדש ".
המקדש לצערנו עוד לא נבנה , אך השבת היא כמעין מקדש קטן שאנו מצווים לקדשו , כאשר אנו מתקבצים בבבתי הכנסת לתפילות השבת ברוב עם הדרת מלך , בכבוד הראוי בהם אנו מקבלים עלינו עול מלכות שמיים וידוע שבתי הכנסת הם כמקדש מעט , כאשר אנו באים כל אחד לביתו ,מקדשים על
הייין ,מברכים המוציא ,ואוכלים סעודת שבת בדברי תורה ,עם שירי שבת וברכת המזון, אנו כמו בונים עוד אבן במקדש השלישי , כיוון שאנו שותפים באותו רגע במעשה בראשית, וכתוצאה מכך אנו בעלי בריתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא!
מצווה רנד היא המצווה לירוא מהמקדש שחלה גם בימינו! כמובא בספר החינוך, "לירוא מן המקדש, כלומר שנעמידהו בנפשותינו מקום הפחד והיראה, כדי שיתרככו לבבינו בבואנו שם להתפלל או להקריב קרבנות, שנאמר (ויקרא יט ל) ומקדשי תיראו. ופרשו זכרונם לברכה בספרא (קדושים ז ט) ובברכות (דף נד.) כמו כן איזהו מורא? לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ובמעות הצרורים לו בסדינו, ולא יעשנו קפנדריא, כלומר שיכנס בפתח אחד ויצא מפתח שכנגדו כדי לקצר הדרך לבד, ורקיקה מקל וחמר, ואין צריך לומר שאסור המקום ברקיקה. ובארו גם כן בסנהדרין (קא ב) שאין ראוי כלל לשבת בעזרה, כי אם למלכי בית דוד, משום כבוד המלכות, שנאמר (שמואל ב ז יב) ויבא המלך דוד וישב לפני יי. ואמרו בספרא (שם ז) לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שפקד על המקדש.
משרשי מצוה זו. כתבתי למעלה (מצוה צה) במצות ועשו לי מקדש סדר ויקחו לי תרומה, ובמקומות אחרים.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (מגילה כח ב) שאין אדם נכנס בכל הר הבית אלא לדבר מצוה. וכל מי שהשלים עבודה בבית ונסתלק מהלך אחורנית מעט מעט, וכן אנשי משמר ואנשי מעמד ולוים מדוכנם כך הם יוצאים מן המקדש. ומה שאמרו זכרונם לברכה (ברכות סא ב) אסור לאדם שיפנה או ישן לעולם בין מזרח למערב, מפני שההיכל הוא במערב, וכן אסור לאדם לבנות בית תבנית היכל, ואכסדרא תבנית אולם, וחצר תבנית העזרה, וכל זה למודאת המקום ויתר פרטי כבוד הבית ומוראו במדות ותמיד.
ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות, שאף על פי שהמקדש חרב היום בעונותנו חייב כל אדם במוראו, ולא יכנס אלא במקום שהוא מותר להכנס בו בבנינו, ולא ישב אפילו בעזרה, ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח שנאמר (ויקרא יט ל) את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו ואמרו בספרא (שם ח) מה שמידת שבת לעולם, אף מורא מקדש לעולם והעובר עליה ונהג קלות ראש בענינים אלו שאמרנו בטל עשה זה."
אך שימו לך למספר המצווה ,רנד , מוכר לכם? בפיטום הקטורת שהוקטרה במקדש נאמר"שבולת נרד " ועוד כמוזכר שיר השירים " נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים
אך מהו הנרד? הרלבג מסביר," להורות על הכללות אשר באלו העניינים אשר ישאל ממנה תחלה בא המאמר באלו שני הפסוקים במה שמורה על כללות וערוב ענין עם ענין ולזה אמר פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים עם כל עצי לבונה עם כל ראשי בשמים ואמר אליה שמה שאפשר לה שתכין לו באלו העניינים הכוללים הוא טוב מאד ועשה פרי וערב לשכל בערבות אלו הענייני׳ שזכר לחוש:"
או " ירושלים כעיר שחובררה לה יחדיו" פרוספור קראוס מסביר," לפסוק זה ניתנו משמעויות שונות: ר' יהושע בן לוי דורש אותו במשמעות הלכתית: "עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים" (ירושלמי, חגיגה פ"ג, ה"ו, וראו שם פני משה: "שיהיו נאמנים על הטהרות"). ר' יוחנן הסביר חיבור זה במשמעות רוחנית, חיבורה של ירושלים של מעלה עם ירושלים של מטה (בבלי, תענית ה, ע"א). דרשנים רבים נתנו למימרא של ר' יהושע בן לוי משמעות חברתית – כפשט הפסוק. נראה לי שעיון במזמור מאמת את ההסבר החברתי של פסוק זה, וזהו ייחודה של ירושלים.
הגמרא במסכת בבא קמא (דף פב) מציינת: "עשרה דברים נאמרו בירושלים" וביניהם: אין עושין בה זיזין וגזוסטראות, אין עושין בה אשפתות, אין עושין בה כבשונות, אין מגדלין בה תרנגולים ועוד. תקנות אלו הן תקנות מוניציפליות, ובלשון ימינו - חוקי עזר עירוניים. ואכן כך! תקנות אלו קשורות לקדושתה המיוחדת של ירושלים, לנויה של העיר ותקנות הקשורות לעולי הרגל הבאים לירושלים בהמוניהם..
בין עשרת הדברים שאינם חלים בירושלים ישנה קבוצה נוספת, מפתיעה: לא חלים בה דיני טומאת צרעת הבתים, לא תקפים בה דיני עגלה ערופה, וגם אם ח"ו יתקיימו בה הקריטריונים של עיר הנידחת - לא יבוצע בה ההליך של עיר הנידחת. והרי לכאורה דווקא בעיר הקודש יש להחמיר בנושאים אלו, ולא להקל, ומדוע לא תקפים בה הדינים הללו?
הנימוק המופיע בגמרא והמשותף לקבוצה זו היא העובדה שירושלים לא נתחלקה לשבטים, לדעת תנא קמא (יומא יב, ע"א). בשלושת המקרים - צרעת הבית, עגלה ערופה ועיר הנידחת - אחד הקריטריונים הוא הבעלות. בצרעת הבית נאמר: "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחֻזתכם" (ויק' י"ד, לד), וירושלים אינה אחוזתו של אף אדם, וכן בשאר. וכיוון שירושלים לא נתחלקה לשבטים הרי לא ניתן לממש בה בעלות, ולכך דינים אלו אינם תקפים בה.
ויש לעיין מהי המשמעות הרעיונית בהלכה שירושלים לא נתחלקה לשבטים? בפשטות המשמעות היא שירושלים היא נחלתם של כלל ישראל, ולכן הראשון מביו עשרת הדברים המנויים בברייתא הוא הדין "שאין הבית חלוט בה". ברם נראה שיש לכך משמעות נוספת.
בחינת דין זה מורה על שני מרכיבים:
א. מבחינה קניינית: ירושלים אינה קניינו של שבט אחד, וכמובן שאין היא קניינו ורכושו של אדם פרטי. זהו המקור לדברי הגמרא במסכת יומא (שם) האומרת: "אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן".
ב. מבחינה רעיונית: עם ישראל מורכב משנים עשר שבטים, שלכל אחד מהם ישנו אופי ייחודי משלו כמו שהתורה מתארת בברכות יעקב לבניו ובברכות משה לשבטים. העובדה שירושלים לא נתחלקה לשבטים מקנה לה ממד של אחדות. אחדות זו אינה מתוך שלילת השונה אלא להפך, קבלת השונה, ומתוך כך יצירת שלמות, כעין החושן המורכב משנים עשר גוונים שונים, כנגד שבטי ישראל.
נראה ששתי בחינות אלו שבירושלים, הקניינית והרעיונית, יש בהן לעשות את כל ישראל חברים, וכל שבט וכל יחיד יכול להביא בה לידי ביטוי את אופיו הייחודי."
במדרש מוסבר על שיבולת נרד," שם הצמח "שיבולת-נרד" נמנה בין אחד עשר הסממנים של הקטורת בבית המקדש. אמנם אינו נזכר במפורש בין סממני הקטורת שצוינו במקרא, אבל בהלכה למשה מסיני נמסר שהוא אחד מהסממנים. במקרא בשיר השירים, מוזכר הנרד 3 פעמים כדוגמה לצמח בעל ריח טוב כגון בפסוק: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ" (א', י"ב). לפי חלק מהדעות בהן של רש"י, ה-נרד הוא צמח האזוביון.
הצמח נותן את ריחו, בעיקר בעקבות חיכוך עם עליו, או באביב, מן הפרחים.".
חיבור חתן וכלה הם בדיוק הם חיבור בין אנשים שונים בעלי אופי שונה כאשר טרם שבירת הכוס בחופה החתן אומר" אם אשכתך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי " המלבים מסביר, "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", ימליץ שכמו שהימין היא מוכנת אל האדם בכל תנועותיו ועסקיו, כן ירושלים היא חבת כל תנועותינו ועסקינו, עד שא"א לשכחה כמו שא"א לשכח את הימין, ויותר מזה כי תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, שכל דבורי הוא בך ואם לא אדבר מזכרונך אהיה כאלם אשר לשונו לחכה דבקה, ולא לבד בעת שאני גולה וסורה, כי גם אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, גם אם אשמח בהצלחת עולם תהיה ירושלים עולה עליהם, עד שכל שמחה תהפך לעוצב ע"י זכרון חורבנה:"
וכידוע כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים ,כמו שהחתן זוכר את כלתו אהובתו לנצח בכל רגע בטוב או חלילה ברע ,וחיבורם בקדושה הוא מקום להשראת השכינה ולזרוז המקדש השלישי , כך נזכור ונשמח את ירושלים ביום חגה ה54 שתזכה לבנין המקדש השלישי האחרון בתוכה בברכת ה" הטובה אמן!
ועוד משהו קטן.. אנו מתפללים כל יום יותר מפעם אחת לבנין המקדש , ומקווים כל יום לעדכון חדשות מיוחד על בניתו.. אז לא יותר פשוט לשמח חתן וכלה ?שכמו ירושלים אולי חוששים שעברו הרבה שנים והיא לא ראויה למקדש? אני ? מקדש? איזו שנאת אחים פילוג וכו.. " אך היא ירושלים ראויה לשמחה זו כשמחת חתן וכלה שעושים את כולם חברים בקדושה! מה שיזרז את בנין המקדש! אמן ! רוצים מקדש ?! שמחו!! ועודדו ! בע"ה ! ברכת ה" מובטחת! רוצים מקדש או לא?? באמת! חודש טוב
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
