וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן... לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ (אסתר א' כ' - כ"ב).

*********************************************************************

   פורים בא... פורים בא... ואיתו שמחה רבה... כולנו יודעים שזה לא רק שיר ילדותי לוהט, אלא יש לכך כיסוי מלא.

   ברוך ה' ביום זה כולם פורחים ומחייכים, אפילו את 'ממורמר השנה' וחסידיו המפורסמים ניתן לתפוס על חם כאשר הם צוהלים ושמחים - וכטוב ליבם ביין הם אפילו מסוגלים לייצר יש מאין ולהפיק 'חיוך שובב' והמפורסמות אינן צריכות ראיה, ואין ספק שעל כך נאמר אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ (תהלים קמ"ד ט"ו).

   אלא שעל כל העסק המבורך ששמו פורים חפצים אנו לשאול שאלה מעניינת ומסקרנת, שאלה שאסור להשאיר אותה בממתינה וחובה לתת עליה הסבר נאה וביאור יאה, וכדלהלן:

   אין וויכוח שחג פורים משאיר עלינו רושם נפלא, גם לאחר שהוא מסתיים.

   הרי אכלנו וסעדנו סביב שולחנות ערוכים עם מיטב המאכלים והפינוקים, שתינו לשוכרה עד דלא ידע ואף יותר מכך, וזכינו שהכרס שלנו עלתה רמה ועוצמה ופרצה ימה וקדמה צפונה ונגבה גם לפי השיטות הכי מחמירות.

   אך האם זו 'הצידה לדרך' היחידה שאנו לוקחים מחג פורים? אוכל שתייה וכרס? האם אין בפורים איזה מסר אביר אדיר כביר ונדיר שאפשר להעמיק בו ובאמצעותו להתייעל גם במובן הרוחני ולשאוב ממנו חיזוק וחכמת חיים עד לפורים הבא?

   תתפלאו לשמוע, אבל יש גם יש. היכן נמצא המסר הזה?

   ובכן, לא כולם יודעים, אבל ממקור בכיר נמסר למערכת עלון 'הוד השבת' שחתן הערב סניור המן היה אחד ממדריכי החתנים הענקיים שצצו אי פעם בעולם, מתברר גם שהבחורצ'יק הזה הראה בקיאות עצומה בכל המערכה המורכבת שנקראת 'שלום בית', ובעצם התלמיד הראשון והאחרון שלו ששתה בצמא את עצותיו הנשגבות עד הטיפה האחרונה - היה אחשוורוש המפורסם, ומעשה שהיה כך היה:

   לפני כ2400 שנה באחת משכונות המצוקה גדל נער פרא בשם אחשוורוש. לא נעים לגלות, אבל הנער היה שודד ומרדן ובכוח הזרוע הוא ביצע מרד ומהפכה והשתרר על כס המלוכה של פרס, ומשם הוא המשיך והמריא הלאה וכפה את עצמו בכל מקום בעזרת צבא שהקים, וכך הצליח להשתלט על כל העולם מהודו ועד כוש (מלבי"ם אסתר א' א').

   אך בזה לא תם העסק. חכמנו ז"ל מגלים לנו שאחשוורוש היה כל כך רדוד ומושחת ומורד בכל עול, עד כדי כך שאפילו לאחר שכבר השיג את כיס המלוכה והנהגתו הייתה איתנה ויצוקה, זה לא הספיק לו והוא עקר את ארמון המלוכה ממשכנו הקבוע והעבירו לעיר שושן והפך אותה לעיר הבירה, כדי לשדר לכולם שהוא הבוס היחיד ואף אחד לא יגיד לו מה לעשות - והוא לא משתעבד כלל למלכים וחוקים קודמים, אלא אך ורק לעצמו (מלבי"ם שם א' ב').

   ולא נתקררה דעתו של אחשוורוש עד שערך משתה וְטִישׁ במשך 180 יום, ובמשתה זה העביר לכל האומה מסר אחד ויחיד והודיע לכולם שהוא הבוס הרשמי והבלעדי וכולם הם עבדיו - ואפילו שרי הממלכה שווים בעיניו כהמון העם, ורק הוא החשוב מכולם (מלבי"ם שם א' ג' - ד').

   עד כאן היו הדברים מעין הקדמה ופתיחה, כעת הגענו לקייטנה הגדולה ולמרכז ההצגה, כאשר שורש הדברים הובא כבר בביאור הגר"א על המגילה (א' ח') אך אנו נרחיב מעט את הנושא ונתבונן היטב בנתונים כדי להפיק מהם לקחים מאוד נכבדים, נא להדק חגורות [לא במכנסיים כדי שלא נעצור חלילה את הנשימה...], אנו יוצאים כעת להפלגה מעניינת בה נראה כיצד נראה אדם ריק מתוכן נטול ערכים וחוט שידרה ששלום ביתו רעוע ופרוע וקרוע ופצוע, ומצד שני הוא הופך לשחקן עולמי ומשדר בחוץ אהבה לכל ושוויון לאומי, ומציג טלפיים של המושלם באדם.

   ובכן, מסופר במגילה שאחשוורוש ערך משתה מפואר וענק במשך 180 יום, וכדי לחדד את החושים ולהבין מה משמעות הדבר וכיצד נראה העולם באותו זמן, ברשות הקוראים החביבים נעלה רגע לבמה שתי שיכורים עסיסיים כדי שנבין בכלל מה זה 'שיכור אחד', ועל ידי זה ננסה לשער מה זו "עיר בירה שכולם בה שיכורים מופלגים עם וותק מצטבר של 180 יום".

   שיכור אחד ירא שמים יצא את ביתו באמצע סעודת פורים והזמין מונית, הנהג החביב הגיע והאיש נכנס פנימה, הנהג שאל 'לאן' ומיודענו השיכור לא התבלבל הרבה והודיע שרצונו לנסוע להודו להפתיע שם ידיד ולאחל לו 'פורים שמח', לדעתו מדובר בנסיעה שתגרום 'לקירוב רחוקים', והוא הודיע לנהג שיש לו זכות גדולה שהוא שותף בה.

   לשווא ניסה הנהג להסביר לו שאין בארץ ישראל כביש ישיר עד הודו - וגם אם היה כזה כביש הרי שמֵיכַל הדלק הקטן בעוכרם, בנוסף לכל גם הרכב לא בנוי לדרך כה ארוכה וכו', אך למרבה הצער התוגה והיגון דבריו נפלו על אוזניים שיכורות, ועל כל הטענות השיב השיכור במשפט אחד: אדוני הנהג הסר דאגה מלבך, תתחיל לנסוע וה' יעזור. שכחת שאנו עושים רק השתדלות? בבקשה תפעיל מונה, וצא לדרך...

   שיכור נוסף ראה על השיש בביתו עוף מופשר שהונח בצד לצורך סעודת פורים והוא ניצל את המעמד וערך עם העוף 'כפרות' לכל בני הבית, לאחר מכן הוא המשיך הלאה בפעילותו הקדושה ועבר גם אצל השכנים, ומשפחה שלא פתחה לו את הדלת - הוא עשה להם כפרות מבחוץ, על אפם ועל חמתם.

   נו, אם בכך היה תם העניין, דיינו. הבעיה היא שלאחר מכן הוא הכניס את העוף למכונת הכביסה והפעיל אותה, והתחיל להגיד ווידוי.

   אשתו ההמומה קלטה פתאום שיש פעילות בחדר הכביסה והיא זינקה למקום לראות אם בעלה לא זקוק לעזרה, ומה רואות עיניה? העוף 'פורח' במכונה מצד לצד, ובעלה עומד על ידו ואומר ווידוי!

   הזדעזעה האישה מהמחזה המרגש, ושאלה: בעלי היקר, למה אתה עושה את זה? ובעלה השיכור השיב: דעי לך שבעוף הזה עשיתי כפרות לכל דיירי הבניין, וכעת הוא 'עמוס עוונות'. את חושבת שאני יסכים שנאכל אותו ככה? לא ולא! משום כך אני עושה כעת לעוף 'סחיטה' ומסיר ממננו את כל העוונות - וכדי לזרז את ההליכים אני אומר ווידוי בזמן הזה, ורק אחר כך אני מסכים שתבשלי 'את מה שיישאר ממנו'.

   בלי עין הרע לכל שיכור יש את הסיפור שלו ושמחת החיים שהוא יוצר סביבו, וכולנו יודעים שבסיפורים הנ"ל מדובר בשיכורים מרוסנים שמתעניינים 'בקירוב רחוקים וכפרות' והם שקועים במצוות גם בזמן שיכרותם, ובעצם אצל שיכורים לא מרוסנים העסק סבוך יותר ובמקרים רבים הם נקלעים לפשע ורשע ודם ואש ותמרות עשן.

   כעת נפעיל את הדמיון וננסה לשער איך נראתה שושן הבירה כאשר המלך ערך 'משתה חופשי' לכולם במשך 180 יום, עם יין מלכותי ואיכותי, יין ישן נושן ועשיר בארומה שרק מהריח שלו אפשר להשתכר, וכולם שם שתו איך שרצו, כמה שרצו, מה שרצו, והכל על חשבון הבית.   אין ספק שרק לדמיין איך נראתה שושן באותם ימים כאשר כולם שם שיכורים רוויים, זה כבר עושה סחרחורת.

   ומה הסוד הגדול? מה ראה אחשוורוש לעשות את השטות הגדולה הזו ולהשחית את הממלכה עד כדי כך?

   אחשוורוש רצה להצטייר בעולם כבונבון וחברמן שאוהב את כולם ומתחשב בכל אזרחיו באופן אישי ונותן לנתיניו לעשות מה שבא להם במקום הכי שמור - בארמון המלוכה, מתוך אחווה וכבוד ואחדות לאומית ושיווין מוחלט בין ראשי העם והאזרחים הכי פשוטים, ומתוך קרוב לבבות ודעות וביטול כל המחיצות בינו לבני עמו.

   נכון זה נשמע מרגש ונפלא? כזו ידידוּת ואצילות... הבעיה היא שמתברר שאותו מלך שותה ושוטה עשה חיבור מושלם עם כל אנשי העולם, חוץ מאישה אחת. הוא התעלם מאשתו וכבודה ורצונה ומעמדה המלכותי, ורמס אותה בצורה הכי נבזית ואכזרית.

   כן כן, בזמן שאחשוורוש עשה את רצון כולם בצורה הכי ראוותנית, בו זמנית הוא התקוטט עם אשתו ושידר לה אלפי פעמים שהייחוס שלה לא מעניין אותו ובעצם היא מלכה רק בגלל שהיא נשואה לו, והוא לא מוכן להכיר בעליונות שלה עליו - בזה שהיא באה מזרע המלוכה והוא לא.

   המריבה הזו הבעירה בליבו שנאה עזה כלפיה וגרמה לו להשפיל אותה ברבים ולאלץ אותה לבוא בעל כורחה לבושה 'בבגדי אדם וחווה קודם החטא' כדי להוכיח לכולם שהוא לא מצא בה גינוני מלכות ואופי - אלא היא נבחרה אך ורק בגלל יופייה הגשמי, ובעצם היא שפוטה שלו וכנועה תחתיו מתוך ביטול גמור (מלבי"ם שם ט' + י"א).

   אלא שוַשְתִי מיאנה להסכים עם העלבון הזה והיא סירבה לבוא כך, ובעלה השיכור מיצה עימה את הדין והרג אותה בלא להניד עפעף והראה לה בפומבי 'מי שולט על מי'.

   ומי היה 'המדריך חתנים' של אחשוורוש? מי הִנְחַה אותו בזמן אמת כיצד להתנקם בוַשְתִי הסוררת? סניור המן בעל אף הקונוס ואוזני הפירמידה המפורסמות, זה האיש שהורה לאחשוורוש לנהל עם וַשְתִי מלחמת חורמה נוראה, וטענתו בפיו:

    לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה... כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן... אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי... וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן... לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ (אסתר א' ט"ז - כ"ב).

   המן החמוד זעזע את כל הסביבה בנאום כובש מרטיט ומרגש והוא טען באוזני כולם שבגלל שושתי מסרבת לכבד את בעלה ולהישמע לציוויו זה עלול לגרור השלכות הרות גורל, ומעתה כל הנשים ילמדו ממנה לא להתייחס לבעליהן כלל.

   משום כך, כדי למנוע את 'הטרגדיה הכלל עולמית' הזו, הודיע המן שחייבים לעגן בחוק את כבוד הבעלים ולכתוב זאת בדתי פרס ומדי, שְׁכָּל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן וכל בעל יהיה שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ.

   עד כאן המן פתר את 'הבעיה הלאומית העתידית'. אך מה עושים כעת עם המלכה ושתי? כיצד מחנכים אותה אחת ולתמיד לא לסרב לבעל? גם לכך היה להמן פיתרון נפלא והוא החליט שצריך להרוג את ושתי הסוררת ולשלוח אותה לישיבה של מעלה לקבל שם חינוך מחדש, ובאמת מאז היא כבר לא סירבה יותר לאף בקשה של המלך.

   נו, האם יש מדריך חתנים יותר נפלא מהמן? בחור שהגיע לידיו 'בעיה בשלום בית' שארעה בארמון המלוכה, ולמרות מורכבות העניין הוא הצליח לתת את הפיתרון הכי מושלם. לשלוח את האישה לעמוד התלייה!!!

   אין ספק שאי אפשר לעכל את המן והשקפתו, ואת חשיבתו האומללה ונטולת השכל והרגש. אך מה לעשות שלהמן יש חברים רבים ותלמידים מופלגים שמבינים בערך כמוהו בשלום בית - ולמרות זאת הם לא מתביישים לפרסם את עצמם ומרכולתם ברבים ולהכריז תחת כל מיקרופון ועיתון שהם 'מגשרים מקצועיים', [בזמן שבפועל הם רק מגשרים בין הכסף של הלקוח והארנק שלהם, אך מרחיקים את בני הזוג יותר].

   כדוגמא לדברים אציין מעשה ששמעתי מהרב משה בן לולו שליט"א על הנושא, וזה תוכן דבריו:   באחד מערי הארץ, נפתחה קליניקה חדשה "לשלום בית".

   השמועה עברה מפה לאוזן והגיעה אפילו עד אוזנו של המן, חיש קל נעמדו כל המיואשים וחסרי האונים בתור כאשר פנקס הצ'קים תחת בית שִׁיחְיָם והמתינו בתור אצל "היועץ הדגול", בציפייה שממנו תבוא הישועה.

   התור התנהל לאיטו, השעון התקדם והגיע תורו של מושיקו להכניס את הצ'ק, סליחה! להיכנס עם הצ'ק, ולשפוך את מר ליבו לפני היועץ האגדי.

   מושיקו נכנס בצעדים איטיים ובחן את המקום והביט על "האביר" שישב מעבר לדלפק ושידר עוצמה וידע, ומשהו לא מצא חן בעיניו.

   הוא שם לב שעל הקיר אין אף תעודה איכותית המעידה שהאיש עבר הכשרה כל שהיא בתחום, וכיון שלא מדובר ביהודי תלמיד חכם שעשה 'שימוש' אצל גדולים, אם כן מִנַיִִן יש לו מה למכור לכלל האומה? מהיכן בדיוק הוא שואב את צרור הגיגיו ועצותיו?

   באותו רגע החליט מושיקו שיפה שעה אחת קודם, והוא שאל את היועץ את השאלה הבסיסית וההגיונית ביותר: ידידי היקר, יועץ דגול, שאלה לי אליך:

   לפי מיטב ראייתי אינך נמנה על "הזן" החרדי, ומסתבר "שעצותיך" אינן נשאבות מהתורה ומחכמתם של גדולי ישראל. הבעיה היא שגם על הקיר לא תלויים שום תעודות בנושא, ואני סקרן לדעת היכן רכשת את השכלתך הכבירה בנושא כה רגיש הנקרא 'שלום בית', ומאיפה בדיוק אתה שולף את הפתרונות לסבך הבעיות בנושא עדין זה.

   למרבה התדהמה חייך היועץ ללקוח התימהוני, והכריז בפניו ללא היסוס:

  דע לך שכבר הספקתי להתגרש שישה פעמים ואין ספק שאני 'בעל ניסיון בתחום', ואם אני בעל ניסיון - הרי שאני חכם,  שהרי חכמי ישראל לימדונו 'שאין חכם כבעל הניסיון'.

   ואת הניסיון שלי אני מעביר הלאה לכלל הלקוחות ואומר להם 'מה לא לעשות', כדי שגורלם לא יהיה כגורלי.

   שמע הפציינט את התשובה המגוחכת, ושאל שאלה נוספת: אני מבין שכבודו נכשל בכל נישואיו, והכישלון כבר נר לרגליו. ומי ערב לו שבפעם הבאה הוא יצליח בנישואין?

   שמע היועץ את הקושיה המביכה, והשיב: תראה, הנישואין הבאים בוודאי יהיו "סיפור הצלחה"! שהרי אם הם יחזיקו מעמד, מצוין. ואם הם יכשלו - הרי שהם הופכים אותי לחכם יותר גדול משום שהניסיון שלי גודל עוד קצת. נכון שזה גם סוג של הצלחה?

   אם זה לא היה כואב שכאלו יועצים מסתובבים בינינו הרי שהיועץ הזה היה זוכה לתואר "בדיחה מספר אחת", ובמחשבה נוספת נראה שהוא היה זוכה לתואר נוסף, תואר של "שוטה מספר אחד". אומנם בפַּרָס יתכן והיו הופכים אותו 'למשנה למלך' - וברור גם שהמן היה שמח לזכות בכזה חתן לביתו, אך בתורה הקדושה אין מקום לאיש כזה כלל וכלל, והמילה היחידה שניתן לומר עליו זה 'מסכן ואומלל' ולא 'יועץ מהולל'.

   עד כאן ראינו את חלק א' של ההצגה כאשר אחשוורוש כיבד את כולם בצורה יוצאת מהכלל, אך אשתו לא הייתה חשובה בעיניו ולא היה לו שום בעיה לשלוח אותה לעמוד התלייה כבר בהזדמנות הראשונה. מצד שני פגשנו בהמן שעיגן בחוק הפרסי את כבודם של הבעלים במילים הכי ברורות ופוגעות, ברמה של 'לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ', לא פחות ולא יותר. ומה יצא מכל העסק הזה? התשובה נמצאת בסוף המגילה!

   אסתר עשתה צחוק מאחשוורוש ולא הסכימה לגלות לו מאיזה עם היא ומה הקשר שלה למרדכי... אסתר אף הגיע לארמון המלך ללא הזמנה... אסתר גם עשתה למלך משתה ולא הסכימה לגלות לו את סודה - ודרשה ממנו לשמור על איפוק ולהגיע למשתה גם מחר... אסתר הזמינה את המן פעמיים למשתה עם המלך והיא הראתה לאחשורוש שיש לה קשר עמוק עם המן... ועל כל החבילה הזו אחשוורוש לא עשה דבר, והוא התעלם מהחוק של 'לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ'!

   אותו אחשוורוש שרצה לשלוט על אשתו עד הנקודה הכי דקה ולמען כך הוא הוציא להורג את המלכה הראשונה - ועיגן את כבוד הבעל בחוק, בורא עולם שלח לו את אסתר שתכופף אותו עד הסוף.

   אותו דבר היה אצל המן. כאשר המן עשה כנס חירום וביקש מכל יועציו פיתרון למשבר שלו עם המלך ועם מרדכי, אשתו כמה כנגדו והטיחה בו את המשפט הכי פוגע וכואב: אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו - לֹא תוּכַל לוֹ, כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו (אסתר ו' י"ג).

   זה העידוד והתמיכה שזרש אשתו נתנה לו בזמן הכי קשה, בזמן שהמגילה מעידה עליו שהוא היה 'אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ' (אסתר ו' י"ב).

   כאן תם המעגל והמסר חד וברור כראש הגפרור ולא ניתן להזיז ממנו גרעין ופירור:   הדרכה בתחום 'שלום בית' לא לוקחים מכל המן ושחקן, אלא מיהודי שיראתו קודמת לחכמתו ודעת התורה בוקעת מגרונו, יהודי שיודע שגירושין זה חורבן בית המקדש האישי של הזוג - והוא עושה מהפכת עולם כדי למנע את החורבן הזה. ליהודי כזה יש הרבה מה להציע, ונאמן הוא מלך השלום שישרה את שכינתו אצל בני זוג המחזרים אחר עצת התורה דרך חכמי ישראל, ומוכנים להשתנות למען השלום. מוכנים 'להשתנות' [בעצמם], ולא רק 'לשנות' [את בן הזוג].

   זה המסר שאנו אמורים להפיק מהמגילה, חיזוק עצום בשלום בית. ולכל חובבי הפרפראות והגימטריות נגלה שהמסר הזה מעוגן גם בשפתם:

   מי שהפנים את הדברים הללו אין ספק שהוא לקח הרבה 'צידה לדרך' מפורים, ומובטח לו שכל חייו יהיו פורים אחד גדול. לא חיי שיכרות חלילה אלא חיי שמחה ואיכות, ובעזרת ה' הוא יזכה להרבה נחת מאשתו, ומעצמו!

   אתה מפקפק?