עלילה מכוערת נרקמה כנגד מענדל. לא מזמן היגר מרומניה לרוסיה והתיישב בעיר קישינב (כיום בירת מולדובה), ופתאום מצא את עצמו מסובך בתביעה משפטית מצד ממשלת רומניה, ובתביעה מממשלת רוסיה להסגירו לידיה.

מענדל היה איש-עסקים מצליח. אחד ממתחריו ברומניה ניסה לסחוט ממנו סכום כסף גדול. הוא סירב, והאיש הבטיח לנקום בו. הוא הפריח שמועה כי מענדל מצא אוצר גדול השייך לממשלת רומניה, וכדי שסודו לא יתגלה, ברח לרוסיה.

מצבו של מענדל היה מסובך למדיי. אמנם ממשלת רוסיה לא הסכימה להסגירו, אבל החליטה להעמידו לדין בתחומה. למענדל נשלח זימון למשפט, ובד בבד נשלחה הזמנה לממשלת רומניה לשגר תובע מטעמה ועדים המאשרים את נכונות טענותיה. עד המשפט שוחרר מענדל בערבות.

שבור ומודאג נסע מענדל אל 'הסבא משפולי', לבקשו עצה וישועה. בבואו הרגיע אותו הצדיק באמרו כי ישים את מבטחו בה', וכי "ישועת ה' כהרף עין". הצדיק הוסיף כי כדאי מאוד להשתדל לקבוע את מועד המשפט לפורים.

מענדל עדיין היה מלא דאגה ושאל בהיסוס: "מה אטען בבית המשפט כנגד כל הראיות שיציג התובע?".

"בעניין זה הסר דאגה מליבך", השיבו ה'סבא', "אשלח מטעמי סנֵגור מצוין שיְיַצג אותך בבית המשפט".

"וכיצד אדע לזהותו?", תמה מענדל, והצדיק השיב: "הוא יחבוש כובע לבן ויעטה כפפות אדומות".

מענדל התמלא שמחה לנוכח הצעתו הנדיבה של הרבי. הוא חש אסיר תודה ושאל: "כמה אצטרך לשלם בעבור עבודתו של הסנֵגור והוצאות הדרך?".

חייך הצדיק ואמר כי זה עתה זכה לשדך יתום ויתומה, וזקוק הוא לסכום כסף גדול כדי להשיאם. "האם אתה מוכן לקבל עליך את הוצאות חתונתם?", שאל. מענדל הסכים מיד, ובו-במקום נתן לצדיק סכום נאה בעבור ההוצאות הראשונות והתחייב לשלם את השאר.

מענדל חזר לעירו. אחרי מאמצים והשתדלות הצליח לשנות את מועד המשפט ולקבוע אותו ליום פורים. מיד שלח מברק לרבי כדי שיכין את הסנֵגור מבעוד מועד.

פורים בא. חסידיו של 'הסבא משפולי' הכירו את דרכו לנהוג לעיתים בדרכים מתמיהות ובלתי-ובנות כדי לפעול ישועה ליהודים, אולם אותו פורים היה מיוחד במינו.

בליל פורים, כשהתאספו החסידים סביב שולחנו של הרבי, העלה ה'סבא' בקשה מיוחדת: מבקש הוא לערוך את משפטו של היהודי מענדל הזקוק לישועה.

אולם בית המדרש נהפך ל'בית משפט'. החסידים התארגנו והעמידו את רב העיר בתפקיד ה'שופט', ואליו צירפו עוד שני 'שופטים'. אחריו בחרו את ה'תובע' וה'מלשין' ואת הנאשם 'מענדל', וכן שניים שהיו 'עדים'. בשלב זה התערב הצדיק ואמר כי הוא יהיה הסנֵגור.

המשפט נפתח. תחילה קם ה'תובע' והחל להציג את חומרת מעשהו של מענדל, כיצד העז לגזול את רכוש המדינה ולברוח. בשעה שדיבר צחקו החסידים ולגלגו עליו.

ה'תובע' ניסה לבסס את טענותיו, וזימן את העדים. כאן נכונה לו הפתעה. ה'עדים' הפכו את עדותם וסיפרו כי אין זו אלא עלילה, שכן הם שמעו בעצמם את האיש מאיים על מענדל שיעליל עליו אם לא ייתן לו כסף.

כעת הגיע תורו של ה'סנֵגור'. 'הסבא משפולי' הניח על ראשו כיפה גדולה לבנה ועל ידיו עטה כפפות אדומות. שקט השתרר באולם, והוא פתח בנאום חוצב להבות. בטוב טעם הסביר באוזני ה'שופט' כיצד היה מענדל טרף לעלילה שפלה, אשר לא יאה כי ממשלה נאורה כרוסיה תאבה להאמין לה, ולכן אל לה להיכנע ללחצים המופעלים עליה מצד ממשלת רומניה.

הדברים היו משכנעים מאוד וגם מרגשים ביותר, עד שנגעו ללב כל השומעים. בסיום דבריו לא נשאר כל ספק בצדקתו של מענדל, ולשופטים לא היה אלא לזַכותו בדין ולשחררו. הם לא הסתפקו בכך ואף חייבו את ממשלת רומניה לשלם למענדל את הוצאות המשפט ובכלל זה דמי עגמת-נפש.

קריאות שמחה פרצו מפיות החסידים, וההתוועדות העליזה חזרה להתנהל כמיטב מסורת שמחת הפורים.

מיד במוצאי פורים הגיע מברק ממענדל המבשר כי זכה במשפט וכי בקרוב יבוא לשפולי. כאשר בא לעיר הקיפוהו החסידים ושאלו בסקרנות כיצד התנהל המשפט. הוא סיפר כי אכן הסנֵגור ששלח הרבי היה מוצלח ביותר.

"נאומו הנלהב והמשכנע הִטה את לב השופטים, ותיכף לאחר מכן הכריזו השופטים על הזיכוי המוחלט", תיאר בקול נרגש. עוד סיפר כי למזלו הגדול חייבו השופטים את ממשלת רומניה בהוצאות משפטו ואף בדמי עגמת-נפש.

שוב שאלו החסידים: "מה הייתה טענתו של הסנֵגור?". מענדל החל לחזור על הדברים, ותדהמה אחזה בחסידים. הלוא הדברים הם בדיוק מילה במילה ממה שהשמיע הצדיק בנאומו במהלך המשפט המבויים בעת סעודת פורים!...

הגיע תורו של מענדל להיכנס אל 'הסבא' ולהודות לו על הסנֵגור הנפלא. כאשר עמד על מפתן הדלת, בטרם פצה את פיו, חייך הצדיק ואמר: "נו מענדל, האם היטיב הסנֵגור ששלחתי למלא את תפקידו?"...