מתוך הספרים שזכיתי להוציא לאור, מעגלי החיים שמואל 050-6284-199

אם נעשה ונשמע למה כפה עליהם הר כגיגית?

הקשו התוספות (שם): מדוע היה צריך לכפות הר כגיגית, הרי ישראל אמרו "נעשה ונשמע".  ויש לומר שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאה נשמתם.

מפרש בשו"ת אפרקסתא דעניא: כשאמרו "נעשה ונשמע" הגיעו ישראל לדבקות ה' כל כך עד שביטלו את יצר הרע שלהם, כדוגמת מלאכי השרת. אך רצונו של ה' יתברך שיעבדו את ה' עם יצר הרע, חשיבות העבודה היא דווקא כשיש הפרעה והאדם מתגבר עליה. וזוהי גם הטענה של משה למלאכים "כלום יצר הרע יש ביניכם", ואם גם לבני ישראל לא יהיה יצר הרע שוב ינצחו המלאכים.

משום כך היסב ה' יתברך ליבם מעט אחורנית שיהיו נרתעים מפני האש הגדולה ותהיה התנגדות לקבלת התורה, ואז היה צורך בכפיה, והרמז שהיסב ליבם מעט אחורנית: "כפה עליהם את ההר" וכידוע לעתיד לבוא יראה הקב"ה לצדיקים את יצר הרע כהר.

וזה גם הכוונה באמירת הקב"ה "ואם לאו שם תהיה קבורתכם" פירוש אם תקבלו את התורה גם יצר הרע יחזור למוטב, ואם לאו שם תחת ידי יצר הרע (ההר) תהיה קבורתכם.

ועוד פירש בספר תפארת לשלמה:  מתחילה לא היו יודעים מהעונשים אם יעברו, לכך אמרו נעשה ונשמע, אבל כשראו האש הגדולה והבינו שיש עונש על העבירות, שאם לא כן למה בא הקדוש ברוך הוא באש ובקולות וברקים. ואחר שהבינו העונשים הגדולים אם יעברו באמת לא רצו לקבל.

 ישנם תירוצים נוספים:

א.   ובמדרש תנחומא: נעשה ונשמע שאמרו עם ישראל היה על התורה שבכתב, שהיא קלה לקיום, אך עדיין לא קיבלו את התורה שבעל פה. במעמד הר סיני כתוב: "כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל", אמרו חז"ל שברית זו נכרתה על תורה שבעל פה "על פי הדברים". תורה שבעל פה קשה ללימוד, צריכה מסירות נפש גדולה, כפי שלמדו חז"ל : "אדם כי ימות באוהל" אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באוהלה של תורה. ולכן לא קיבלו עליהם בני ישראל עד שכפה עליהם הר כגיגית. אומנם בימי אחשורוש חזרו עם ישראל וקיבלו גם את התורה שבעל פה ברצון.

ב.    המהרי"ל מפרש: היה צורך לכפות הר כגיגית על ישראל כדי שמתן תורה לא יהיה תלוי אך ורק ברצונם של ישראל. אם התורה תלויה ברצון ישראל יכול להיות מצב, חס וחלילה, שהם יתחרטו לאחר זמן ואז כבר לא יהיו חייבים בקיומה. ולכן אחרי שהתגלה הרצון הפנימי שלהם לקבל את התורה כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית כדי שיהיו מחויבים לתורה.

ג.     יש מפרשים בצורה שונה מהמקובל: המלאכים עושים שליחות אחת בו זמנית, ורק לאחר סיום השליחות מקבלים שליחות נוספת. בני ישראל בשעת מתן תורה היו בדרגת מלאכים שלא עושים שתי שליחויות בבת אחת. ולכן כשאמרו "נעשה ונשמע" נעשה מצווה אחת ורק אחר כך נשמע מצווה נוספת, ולא שיאמרו להם כל תרי"ג מצוות בבת אחת. משום כך כפה עליהם הר כגיגית ואמר "אם אתם מקבלים התורה מוטב" כלומר כל התורה כולה בבת אחת (שו"ת מים חיים).

ד.    ספר "אגרא דכלה" מפרש: רצה ה' יתברך שיהיה לעם ישראל דין אנוסה, שלא יוכל לשלחנו לעולם כדין מי שאנס אישה שכתוב בחומש דברים (כב כח-כט): "כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ: וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו". לכן כפה עליהם הר כגיגית שיהיה לנו דין אנוסה. וזה שכתוב "למען נסות אתכם..." לשון אנוסה, היינו בא האלוקים ברוב מוראו, כדי שיהיה לכם דין אנוסה (כן כתב חידושי הרי"ם).

ה.   והבעל שם טוב כתב: לכן כפה עליהם הר כגיגית ללמד את הדורות הבאים שאף בשעה שאין לו לאדם התעוררות מצד עצמו ללמוד תורה – יכפה על עצמו בעל כורחו! שזו סגולת התורה בתחילה בכפיה ואחר כך ברצון.

ו.      כלל ישראל אמרו "נעשה ונשמע" והקדימו נעשה לנשמע, פירוש 'כל אשר דיבר ה' נעשה' (שמות יט, ח), אף לפני ששמענו מה יש בה. אבל מה נעשה? מה שנשמע, מה שנבין. את התורה נקיים בשכל האדם. דור המדבר "דור דעה", הכל הוא רואה, הכל הוא מבין. ולכן גם את התורה הוא מוכן לקבל - לפי הבנתו.

אלא שהקב"ה רצה שנקבל את התורה בדעת עליון, בדעת נותן התורה. ולכן כפה עליהם הר כגיגית. קבלו התורה בעל כורחכם, קבלו התורה מכח הנותן ומכפייתו - ולכן קבלו התורה בדעת נותן התורה (הגרש"ז אויערבאך זצ"ל).

כלומר: כפיית ההר כגיגית נובעת מעצם הנעשה ונשמע. אם לא הייתם מקבלים תורה, אולי אפשר להתקיים בלי תורה - הרבה גויים חיים בלי תורה. אבל אם כבר קיבלו התורה, רק שהיא תהיה לפי 'נשמע', לפי הבנת האדם ולפי דעתו, כי אז התורה עצמה נהפכת חלילה לסם המוות ("שם", סם) - בעצם אמירת הנעשה ונשמע "שם תהיה קבורתכם".