כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא

מתוך הספרים שזכיתי להוציא לאור, מעגלי החיים שמואל 050-6284-199

רבי חיים מוולוזין (בספר נפש החיים) מסביר: שחלקו בעולם הבא אינו מוכן וממתין לו, אלא האדם בעולם הזה מכין את חלקו לעולם הבא לפי מעשיו, ולכן כתוב "חֵלֶק לָעוֹלָם" ולא כתוב חלק בעולם הבא.

ועל פי זה מתורצת השאלה: אם ממילא לכל אחד יש לו חלק לעולם הבא, אם כן למה להתאמץ בתורה ומצוות, למה להיזהר מעבירות ? לזה בא לומר שבלי להתאמץ לא יהיה לו חלק לעולם הבא.

כדי להבין זאת מספרים משל: בקום המדינה קיבלו העולים כל אחד חלקת אדמה עם הלוואה מכובדת ללא ריבית, כדי שיעבדו את הקרקע ויהפכו את השממה למקומות ישוב. היו שני חברים שקיבלו את הקרקעות וההלוואה.

החכם שבהם לקח את הכסף וניגש מיד וקנה כלי עבודה וטרקטור והחל לנקש את העשבים ולעבד את הקרקע. בחלק מהקרקע בנה לו מקום מגורים מטופח ויפה ובחלקו השני נטע פרדסים וגנות. לאחר כמה שנים של עבודה הצליח החקלאי לבנות לעצמו בית נאה עם גינות ופרדסים, והפך את חלקתו לגן עדן עלי אדמות.

הטיפש אמר לעצמו: ראשית צריך ליהנות מהכסף, נסע לכרכים והחל לקנות ולבלות את זמנו בכל מיני תענוגי החיים, עד שגמר את כל כספו.

לאחר כמה שנים חזר לכפר, והנה להפתעתו רואה הוא אחוזות מרהיבות עין עם בתים וגנות ופרדסים. חשב הטיפש בלבו כנראה אחת מהאחוזות שייכת לי, אוכל לגור וליהנות מהפירות. כשראה לבסוף את חלקת הקרקע שלו והנה מלאה קוצים ודרדרים, נחשים ועקרבים, החל צועק: למה עושים הפליה כזו? למה גם אני לא מקבל כמו כולם? אמרו לו: טיפש, כל אחד קיבל חלקה דומה, אלא שאנו עבדנו ועיבדנו את החלקות שלנו, השקענו בהם ובנינו לעצמו דירות נאות ופרדסים, וזה מה שיש לנו. גם אתה קיבלת את החלקה אלא שהזנחת אותה וזה מה שנשאר לך.

הנמשל: כל ישראל מקבל חלק לעולם הבא, ועלינו בעולם הזה לעבד את החלקה. כל מצווה שהאדם עושה בעולם הזה בונה לו חלק מהחלקה שלו העולם הבא. כאן תפילין ותפילה וכאן לימוד תורה והחלקה הולכת ונבנית, כמו שאומר הפסוק "בונה בשמים עליותיו". והפוך, כל עבירה כאן בעולם הזה בונה את חלקו בגיהינום. וזה שאמרו חז"ל: זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, לא זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגיהינום (כפי שהובא בספרי מעגלי החיים בחלק א. אבלות).